מכתב מרגש שכתבה תלמידת "אור חיה" על סיום שנת הלימודים בסמינר.
מסיבת סיום? מה?
איך שהזמן רץ. ההרגשה היא כאילו רק אתמול נפגשנו בפעם הראשונה והופ, מתאספים לחגוג את הסיום.
אחרי שעות של נסיעה כל אחת מביתה שלה, הגענו לבית האמיתי שלנו – בנין אור חיה ברחוב ישעיהו 12 ירושלים. אחרי החיבוקים והחיוכים התיישבנו במקומות, וכרגיל יש בצד בר טעים שמעוצב לא פחות ממושלם. כיף לראות שוב את כולן, במיוחד בתקופה שזה לא מובן מאליו.
מתחילים בהקרנת סרטון הסיכום של השנה. הווידאו והתמונות המתחלפות פורטים לנו על הנימים העדינים של הרגשות, כי כל האירועים המיוחדים בסמינר מתועדים כאן – התוועדויות ושיעורים, שמחות וחתונות, פעילויות משותפות בזמני סגר לא פשוט… יש את הבנות הקבועות שדואגות תמיד לתעד, והנה זה השתלם. ברגע הראשון אנחנו צוחקות מכל הלב וברגע הבא געגוע וטלטול, איך זה נגמר?
המנהלת, תהילה מרזל, מתחילה לדבר מילים של פרידה, ואני מרגישה שאני לא מסוגלת לעמוד בזה. הדמעות רצות על הפנים שלי בלי שליטה.
רק המחשבה הזו, שלא אראה יותר את החברות הקרובות שאני כל כך מעריכה… שאני לא יחווה את האווירה כאן… שלא אגיע לעוד שיעורים מלאים בחיות חסידית יום יום…
זה לא נתפס !
איך אני יחיה בלי? איך?
בכי. בכי. בכי.
המקום הזה נותן כל כך הרבה כוחות לכל כך הרבה בנות.
התלבטתי אם אלו רק תחושות פנימיות שלי, ותוך כדי הלבטים בלי לשים לב עוברים לשלב הבא של הערב. כל אחת מהבנות קמה ואומרת שתי מילים שמסכמות את החוויה שלה השנה בסמינר. מה למדה, מה הרגישה, מה השתנה אצלה. אני מתחילה לשמוע את התשובות ופתאום עולה בי גל של התרגשות, של גאוות יחידה!
המשפטים שהבנות אומרות מרעידות לי את הנפש. יש כאלו שלמדו לנגן ניגונים מהנשמה, בנות כמוני אמרו שהן התרגלו לאהוב את ההלכה, ואחרות עשו מהפך בעבודת ה' האישית שלהם, ברוח הלימוד של תורת חב"ד, המאמרים והשיחות והחיבור החזק לדרך הרבי שמקבלים רק כאן.
קשה להעביר אל הדף את האוירה שהייתה במקום, זה אירוע שהמילים מורידות לו מהערך. ופתאום הבנתי – אור חיה זה תקופה של שנה. שנה שבונה אותך. שנה שרק אחריה אפשר ללכת ולהקים בית על יסודות איתנים.
בסוף האירוע נתנו פידבקים מאיתנו לצוות אור חיה. צוות שמגיע לו המון, שמשקיע את הנשמה בכל פרט – מצבע המפיונים על השולחן, ועד חשיבה לעומק איזה רב להביא להתוועדות כדי שנקבל ממנה כמה שיותר.
חיבוקים בצורת מרפקים נשלפו, ובאהבה.
ויצאנו משם.
יצאנו כדי להתחיל.
