ארגון אחות התמימים יצא במיזם חדש בו בכל שבוע יתקיים שיעור דבר מלכות מרתק ומיוחדי מטובי הרבנים והמשפיעות.

קישור להצטרפות לשיעור בזום

לכניסה מהפלאפון, רק מי שאין לה גישה לזום:
חייגי לאחד מהמספרים האלו: 03-978-6688 או 055-330-1762
הקישי את קוד המפגש: 863-4313-9838
הקישי סולמית: #
סיסמא: 770770
ושוב סולמית: #
אם לא נכנס – הקישי שוב 7700 וסולמית

מהנעשה בחודש האחרון

בערב חג הפסח יצאנו למסע חלוקת מצות למשפחות מהקהילה שרובן רצו לשוב ארצה לקראת חג הפסח ונאלצו להישאר באתיופיה עקב המצב ומפאת ביטול הטיסות.

כמו כן, חילקנו לכל משפחה מהקהילה ערכה מוכנה לחג, הכוללת: יין, מצות, ואוכל לליל הסדר

כמובן שהתארגנו לפני..

עשינו משלוח גדול של מוצרים כשרים מהארץ..

מבעוד מועד הכנו יין, תוצרת ביתית ועשינו שחיטת עופות גדולה מאד, שתספיק לכל בני הקהילה

לשמיעת ההקלטה

אחדות במבחן / מוסי ג'רופי / מגזין עטרת חיה 

אמנם לא מזמן יצאנו מתקופת הבחירות, את מתברר שהחיים הם קמפיין בחירות שלא נגמר. כל יום – כל היום אנו משתמשים בזכות הבוחר שלנו.

התקופה הקרובה היא זמן לערוך חשבון נפש אמיתי בסוגיית עבודת המידות – הבחירות האישיות שלנו. שברירי השניות בהן את עומדת בין האופציות – להיות צודקת או חכמה – הן מהמאתגרות שבבחירות.

אותם רגעים בהם את שוקלת האם לאפשר לגל לעבור מעלייך או לנפץ אותו באחת – האם למחול על כבודך ולאפשר את התחושה שאת נרמסת תחת הגלגלים? או מנגד, לבקש סליחה בעוד את בטוחה בצדקת דרכך?

עבודת המידות דורשת להתמודד עם הררי האגו ולהוריד להם את הראש והמשימה אינה קלה כלל! ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במשפחה….

שלוש נשים שעשו את הבחירה שלהן מבלי לחשוש שהן משדרות חולשה או תופסות את משבצת ה"פראייר", משתפות באומץ ובכנות במהלך שבחרו לבצע ובמניעים שעמדו נגד עיניהן לאורך כל הדרך עד הפיוס המיוחל.

לאחר שנים: הסליחה התקבלה

יעל (34) מצאה עצמה 'יורדת על הברכיים' פעם אחר פעם ומבקשת את סליחתה של אחותה, הקטנה ממנה כמעט בשני עשורים, במטרה אחת – לשמור על השלום ביניהן.

"לאחר שנוכחתי לראות שאימי מתמודדת בקושי רב עם אתגרי החינוך שהציבה לה אחותי, אז נערה מתבגרת, הצעתי לה רעיון – חריג יש לציין – בתקווה שיעזור לה להציב את הגבולות הראויים.

כאם צעירה, הצלחתי להיכנס לנעליה של אימי, להבין את גודל ההתמודדות הכרוכה בחינוך ילדים ולא הייתי מסוגלת להביט מן הצד מבלי להתערב לטובתה. אימי אכן פעלה כפי שיעצתי לה, אך כשנודע לאחותי שאני יוזמת הרעיון היא כעסה מאוד ונפגעה ממני קשות ובעקבות כך ניתקה עימי קשר.

יעל כאמור ניסתה לדבר על ליבה של אחותה וליישר את ההדורים ביניהן ללא הצלחה. "למרות שמבחינתי פעלתי מכוונה טובה, ויכולתי לטעון שאחותי לא במקום של להבין את הדברים כרגע, היה חשוב לי שהקשר יחזור לקדמותו ושסליחתי תתקבל". בשלב מסוים חזר הקשר ביניהן ומבחינתה של יעל הן עלו על המסלול – סליחתה התקבלה. אך שנים לאחר מכן התברר לה שהסיפור טרם נסגר!

"מספר שנים לאחר המקרה, במהלך שיחה עם אחיותיי, עלה הנושא ולהפתעתי הרבה אחותי הקטנה, שמאז בגרה, התוודתה בפניי שעדיין אינה סולחת לי באמת. באותו רגע הרגשתי שנופל לי הלב" היא נזכרת בתחושה הקשה, "לא הבנתי כיצד במשך כל השנים הללו היה בליבה עליי. הרי התנצלתי אינספור פעמים, מה עוד אצטרך לעשות כדי שתסלח לי?!"

אחיותיה של יעל, שכאמור היו שותפות לשיחה, הציעו לפרק את הנושא וללבן אותו במטרה להבין מה היה המניע של כל אחת. מדוע יעל התערבה בחינוך אחותן הקטנה ומנגד מדוע האחרונה נפגעה עד כדי כך שאחרי סדרת ההתנצלויות עדיין אינה מוכנה לסלוח. "אחותי הסבירה שהקרע שכבר היה בינה לבין אימי התעצם יותר בגלל ההתערבות שלי. ואני, מנגד, טענתי שלא הייתי מסוגלת לעמוד מן הצד ולראות כיצד פוגעים באדם הכי יקר לי".

למרות שמצד האגו יעל הייתה יכולה לומר – "היא בגיל ההתבגרות כתשגדל תבין, עשיתי מה שהיה עליי לעשות" – היא בחרה אחרת, ולא הרפתה. "אני טיפוס שאוהב שלום" מסבירה יעל, "קשה לי כשחושבים ומדברים עליי לא טוב. איני רגועה כאשר אני יודעת שבגללי למישהו 'יושב' משהו על הלב. אין לי שקט נפשי ובטח כשמדובר באנשים קרובים, בבני משפחה. לכן, הרגשתי צורך להתנצל בפני אחותי פעם אחר פעם עד שהסליחה תחלחל ותתקבל באופן אמיתי.

"לאחר ששוחחנו וליבנו בינינו את העניין, היא הצליחה להבין כבחורה בוגרת יותר מאיזה מקום פעלתי. היא אמרה לי 'עכשיו אני סולחת לך באמת' היא הסכימה איתי שאם מישהו יעשה רע לאמא היא תנהג בדיוק כמוני. זה אמנם לא היה קל" מסכמת יעל, "אך לאחר מעשה הרגשתי שיצאתי נקייה".

יעל מסבירה שלעיתים אנו רוצים לעזור אך בדיעבד מתברר שלא תמיד זו העזרה הנכונה. "זה כמו לראות אדם שרוע על הרצפה לאחר שעבר תאונה ולבוא לעזרתו ולהרים אותו. אך מביני עניין יאמרו שלא רק שזו לא העזרה הנכונה, יותר מכך, זה עלול לפגוע בו בגבו. וכנראה שזה בדיוק מה שעשיתי" היא חוזרת באחת למקרה שלה "למרות כוונתי הטובה, יצרתי נזק גדול הרבה יותר. לא ראיתי את אחותי, ראיתי את אמא שלי".

ללא שיקולים:
להעניק לכלה כמו לבת

זהבה (שם בדוי), 68, שהתמודדה עם יחס מזלזל מצד כלתה החדשה, בחרה להתעלות, למחול על כבודה ולהבליג. ויותר מכך – לתת מעצמה מבלי לחשוב על תגמול. "פעם אחר פעם מצאתי את עצמי פגועה מכלתי הצעירה, שהתייחסה לקשר של חמות-כלה כבלתי אפשרי מלכתחילה, אך שתקתי והבלגתי. ולאורך זמן תהיתי מדוע אני מקבלת ממנה יחס כזה בעוד שעם שאר כלותיי אני מסתדרת מצוין".

זהבה מאמינה שכדי להבין ולהכיל התנהגות של אדם אחר יש להתבונן ממה היא נובעת, במקום ללכת ראש בראש. "באשר לכלתי, הקב"ה נתן לי את הדעת להבין שהמניע להתנהגותה כלפיי אינו מחוסר כבוד או מרוע חלילה, אלא מסגנון החיים השונה בו גדלה. ומסיבה זו בחרתי להתעלם מהאכזבות והכעסים שצברתי, להתקרב אליה ולהעניק לה כמו שאמא אמורה להעניק לביתה – מבלי שיקולים של רווח והפסד".

זהבה מספרת שההשקעה השתלמה וכיום היא זוכה לקצור את הפירות "ברוך ה', היום אני רואה שיש שכר לפעולתי, יש גמול לעבודת המידות שלי. הקשר ביני לבין כלתי הפך קרוב. היא מכבדת אותי ומקבלת ממני, ולעיתים אף מתייעצת עימי – דבר שלא קרה בעבר".

"אני חושבת שהקב"ה זיכה אותי בהמון סבלנות". מסבירה זהבה "כמו כן, נוכחתי לראות במהלך חיי לאן הובילו מלחמות ועימותים ורציתי להימנע מכך. אימי ז"ל היוותה עבורי מודל בעניין הזה, למרות שנפגעה לא מעט היא בחרה שלא לצאת בקולי קולות והעדיפה את השתיקה. אולי ירשתי את התכונות האלה ממנה.

אני מוכנה לוותר כדי שלא יהיו מלחמות וסכסוכים בתוך המשפחה. אני מעדיפה לספוג, להמשיך הלאה ולהתפלל לקב"ה לאורך כל הדרך שייתן לי סבלנות ושאזכה לראות תוצאות טובות בעז"ה".

למרות הכל, בוחרת לכבד

רחל (שם בדוי), 43, נזכרת בשנות נישואיה הראשונות, לפני יותר מעשרים שנה, אז כאם צעירה חוותה יחס מזלזל והתערבות מצד בני המשפחה המורחבת בנוגע להנהגות והרגלים אותם בחרה להתוות בביתה. "גיסותיי ובני משפחה נוספים היו שיפוטיים מאוד ודאגו להביע את דעתם ולהתערב בנוגע לחינוך ילדינו, לא נתנו לנו את המרחב. זה התבטא באמירות שונות ואף בפעולות שעקפו אותנו(!) כהורים. למרות רעשי הרקע לא ויתרנו על העקרונות שהנהגנו, ראינו לנגד עינינו את המטרות הרחוקות – הערכים שרצינו שיוטמעו בילדינו".

כיצד הגבת באותם רגעים?

"לא הגבתי בצורה אימפולסיבית, זה לא באופי שלי ולא התכוונתי לשנות את עורי למרות הכעס והעלבון. בחרתי מתוך השתיקה להמשיך לטפח את ההרגלים והחינוך בביתי בצורה עקבית ולקחתי קצת מרחק מאותם אנשים 'רעילים'. לאורך כל הדרך ראיתי את המטרה מול העיניים – מצד אחד, לכבד את האנשים, שאמנם מזלזלים ומביעים חוסר הערכה כלפינו, ומצד שני לעמוד על שלי בצורה אסרטיבית ולדבוק במטרה". היא מסבירה שלאחר תקופה כבר החלה לשים לב שחל שינוי לטובה מצד אותם בני משפחה.

"היה קשה לי מאוד באותם רגעים" היא מדגישה "כאחת שיודעת לדבר ולענות זה הצריך ממני שתיקה מרובה, וצורך להפעיל הרבה שיקול דעת. פעלתי מתוך הבנה שאנשים הם שונים ויש להם דעות שונות ולמרות שלא כל אחד מכבד את הדרך של השני, אני בוחרת לכבד אותם, כי זה חלק מהערכים שעליהם אני בונה את הבית שלי – לכבד כל אדם באשר הוא, גם אם הוא טועה ובכך אף לשמש דוגמא חיה לילדיי". היא מציינת ששיתוף פעולה עם הבעל הוא הכרחי "הדיבור הזוגי, העשייה המשותפת והצעידה לאותו מקום יחד – חשובים ביותר. וכמובן, שהכל יעשה בתבונה, בסופו של יום מדובר בבני משפחתנו ועם כל החיכוכים – משפחה היא ערך נעלה".

היא מסבירה מה עמד לנגד עיניה ברגעים המאתגרים ועזר לה לשמור על קו אחיד לאורך כל הדרך "ראיתי דגמים של משפחות שהקשרים בהם בין בני המשפחה המורחבת נהרסו ולא רציתי שזה יקרה אצלי. עבור הילדים שלי רציתי את המקום הכי טוב בעולם. אך לרגע לא חשבתי להתפשר ולוותר על הערכים הגבוהים והרצון לראות את הבית שלנו כמו שהרבי מלך-המשיח היה רוצה לראות אותו, בדרך של מלכות – הבלגה, לדעת לגשת לכל דבר בצורה מכובדת, שמכבדת קודם כל אותך וכמובן את האחר.

"מבחינתי, המילה 'פראייר' אינה נמצאת בלקסיקון שלי" חשוב לה לציין, "כשיש לך את הבחירה, את לא פראיירית. את בחרת – לא נאלצת. אחד הדברים שלמדתי בחסידות, וזו אבן דרך בחיי, הוא נושא התכללות המידות שמלמד אותנו להיות מעין קפיץ שמתרחב ומתכווץ. מידת התפארת – התכללות של חסד וגבורה – מלמדת מהו האיזון הנכון. וזו הבחירה, את לא 'פראיירית', את בוחרת מתי נכון להקטין את עצמך מרצון ומתי נכון להרחיב את עצמך – לבוא לידי ביטוי".

"עבודת המידות היא להחזיר את עצמך בכל פעם לבסיס האם, למקום אליו את מכוונת. רק כשיש מטרה ברורה מתקדמים למקום הרצוי. אני ממליצה שכל אחת תסתכל פנימה אל תוך ביתה ותמצה את הכוחות שיש בה מבלי להשוות ליכולות ולכוחות של מישהי אחרת. אחד הדברים שעזרו לי כאמא היה לדמיין את המשפחה שלי בעוד עשרים שנה, איך הייתי רוצה לראות אותם בעתיד, וגם אם היו תזוזות זה מה שעזר לי להשאר בקו הנכון".

מודל לילדים 

"כל הכעסים, הטינות והעלבונות בתוך המשפחה צריכים להיות מוגדרים במגירה נפרדת משאר העולם". מסבירה הגב' ניצן רון, מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול זוגי ומשפחתי, מנהלת מרכז "אור הבית". "כל מה שקשור ליחסים בתוך המשפחה – הוא קודש, טהור. יש להשאיר את ספרי החשבונות – הכעסים מחוץ לקשרים המשפחתיים ולדלג מעליהם".

קל לומר זאת, אך בפועל זה קשה מאוד.

"לדעתי, קשה יותר לסחוב משאות כבדים לאורך שנים ולשלם מחירים יקרים". היא עונה מיד "המחירים הכבדים הם בראש ובראשונה בחינוך הילדים. הילדים רואים וקולטים את הקשרים במשפחה, בין חמות לכלה ובין בני המשפחה המורחבת, והמטענים עוברים ישירות אליהם. אם משווים בין המחירים – אין מה להשוות את המחיר שמשלמים הילדים בכך שהם סופגים את הרגשות השליליים שנאגרים ונצברים לאורך השנים. וזה כמובן משליך באופן אוטומטי על שלום הבית, היחסים בין אישה לבעלה. לכן, כאישה, המחשבה מראש צריכה להיות שלא משנה מה חמותי תגיד או תעשה – אני אהיה זאת שאדאג שלא יתפתח סכסוך".

זה דורש 'לבלוע הרבה צפרדעים'. עד כמה נכון לשתוק ולהבליג?

"אני לא חושבת ש'עד כמה' זו השאלה הנכונה. תמיד יש דרך לפתור דברים. מי שחשה פגועה וכעוסה רצוי שתיקח את עצמה רגע הצידה, קודם כל להירגע מבפנים. כך ניתן לראות את הדברים מתוך שיקול דעת, בשכל קר, ולא להגיב בצורה אמוציונאלית, מתוך סערת רגשות. ואז ניתן להתבונן ולחשוב מה המחירים שאצטרך לשלם סביב המלחמה, הכעס והפגיעה" היא מציעה לשקול את הדברים בראיה של רווח מול הפסד "האם המחיר שאשלם יגרום שהילדים שלי יפגעו מקשרים רעועים עם המשפחה?! שזה דבר שהולך איתם הלאה לאורך השנים ומלווה אותם גם למשפחות שהם יקימו.

ומעבר לכך, כיצד את, כאמא, תצטיירי בעיניהם? האם תשמשי מודל לכיבוד הורים? האם את אמא שעובדת על המידות שלה, שמראה מה אכפת לה באמת? האם את אמא שדנה לכף זכות ורואה את הטוב שבכל אחד?

בינינו, מאיזה מקום מגיעה הפגיעה? ממקום ילדותי. אני יכולה להיות הכי צודקת ולהילחם על כך, אך מה אני מרוויחה מזה, זה לא נותן לי כלום. השאלה היא מה אני עושה עם הפגיעה והכעס שהתגלגלו לפתחי. העבודה הזו הגיעה אליי כדי שאגדל ממנה, שאעלה מדרגה". ניצן מסבירה שהזולת הוא המדד הכי מדויק למה שקורה בפנימיות שלנו "אנו משתקפים דרך הזולת. יחסים רעועים שיש לנו עם מישהו הם הזדמנות לצמוח, לצאת ממיצר כלשהו בתוכי. כי אם היינו רואים את עצמנו בעין טובה, אם היה לנו נח עם עצמנו – לא היינו נפגעים!"

לתגובות: [email protected]

 שבוע שלישי – תפארת

רחמנות, אחדות, אמת.

הרחמנות ממזגת ומאחדת את הנביעה החופשית של אהבת החסד עם המשמעת שבגבורה .

התפארת שואבת כוח זה מכך שהיא מכילה מימד שלישי והוא האמת . האמת אינה בחינת אהבה כשלעצמה מחד , וכן אין בה את המשמעת שבגבורה מאידך .

לכן יכולה האמת להכיל את שניהם גם יחד . הדרך לאמת הוא על ידי ביטול . בכך שתתרומם מעל האני שלך והרגליך , תצליח להגיע לאמת גבוהה יותר . האמת נותנת לך תמונה אוביקטיבית וברורה על הצרכים שלך ושל אחרים .

חוסר איזון בין אהבה למשמעת ( ובאותה מידה , כל עיוות שהוא ) הוא תוצאה של ראיה סובייקטיבית ולכן גם מוגבלת .

עליך לבטל דעות קדומות כדי שתוכל לבטא רגשותיך באופן בריא יותר . מידת התפארת , שהיא משורש המילה יופי , יוצרת מיזוג של הגוונים השונים של האהבה והמשמעת עד לאחדות יפה ביניהם .

(מתוך החוברת: 'תיקון המידות היומי' בעריכת הרב סיימון ג'ייקובסון. תרגום: נ. גבירץ)

מכ"ח ניסן עד פסח שני

מבצע ענק על מבחר ספרי גאולה ומשיח

לרגל כ"ח ניסן, היום בו הטיל עלינו הרבי מלך המשיח את המשימה להביא את הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש, יוצא פורטל המכירות חב"ד-שופ במבצע ענק של הנחות על שורת ספרי גאולה ומשיח,

וזאת על פי דבריו של הרבי בשיחת ש"פ תזריע-מצורע, שהדרך הישרה להבאת הגאולה היא לימוד עניני הגאולה. זה הזמן, קנו לעצמכם ולילדיכם ספרי גאולה ומשיח, וקחו חלק במשימה של דורנו

לקניה אונליין:

מבצע ענק על ספרי גאומ"ש

שניהם חסידים ומקושרים לרבי בלב ונפש, שניהם משפיעים ומתוועדים בחסד עליון, שניהם אהובים על הבריות, שניהם קרובי משפחתי, שניהם חלו במגיפה. ולפני כחודש, תוך שבוע אחד כבר אינם.

ת.נ.צ.ב.ה.

**

הרב מרדכי גוראריה ע"ה

כשנולד נקרא על שם אביו שנפטר מספר חודשים לפני לידתו. מרדכי בן מרדכי. אביו נפטר באופן טראגי בעת שהלך לטבול בנהר בעיר מגוריו, יקטרינוסלב. ר' מרדכי, האבא, חזר בתשובה עוד בהיותו נער בזכות ר' לויק, אביו של הרבי מלך המשיח. ומאז, היה מקורבו ובן ביתו. מסבתי שתחי' שמעתי שר' לויק ור' מרדכי היו מדברים בשפה משלהם על מנת שאחרים לא יבינו..

וכך מתוארת הלווייתו ביומנה של הרבנית חנה, בלשונה הזהב:

"ביום קייצי אחד, בעיצומו של הקורס השלישי באוניברסיטה, הלך לרחוץ בנהר, ולא שב ר"ל. היה זה שבר גדול. בהלוויתו השתתפו יהודים מבוגרים וצעירים. הרחוב היה שחור מאנשים.

גבאי בית הכנסת הוציאו שולחן אל הרחוב הסמוך לבית הכנסת, וביקשו מהרב לשאת דברים. הרב נאם למעלה משעה. הוא סיפר על כל הנהגותיו של הנפטר בחייו.. דבריו נחלו השפעה עצומה על השומעים. רבים סברו שבוודאי הרב ייעצר בתום דבריו..".

לאחר שיצא הבן, הרב מרדכי ע"ה את גבולות רוסיה עם אמו ולמד בישיבת תומכי תמימים בברינואה, הרבי גילה מעורבות בגידולו ובחינוכו ואף ביקש מהמשפיע שישלח לו תמונה ממנו.

בהגיעו לגיל חתונה נישא עם אחות סבתי מרת לאה לבית ברונשטיין וקבע את מגוריו בשכונת המלך קראון הייטס.

הרב מרדכי ע"ה היה רב בית הכנסת 'חברה ש"ס' ונודע כבעל תפילה מיוחד, ובעל פה מפיק מרגליות. היה מחדיר יראת שמים בלב השומעים את שיעוריו והתוועדויותיו. ובאופן אישי, היה דוד יקר ואהוב על כל בני המשפחה.

הרב ישראל פרידמן ע"ה

הרב ישראל היה ראש ישיבת אהלי תורה בקראון הייטס. חסיד, 'עובד' אמיתי ומקושר לרבי בלב ונפש, גאון עצום שאין הרבה כמותו, נודע בשיעוריו העמוקים והנפלאים בנגלה ובחסידות.

לפני שהגיע ללמוד בחצרות קודשנו, שם גם התחתן וקבע את מקום מגוריו, היה תלמידו ומושפעו של המשפיע בישיבה המרכזית בכפר חב"ד והחסיד הגדול ר' שלמה חיים קסלמן ע"ה. על הרב ישראל היה ניתן לראות איך שהתורה והחסידות וכן דרכי החסידות חדורים בנפשו ובנשמתו. מבוקר ועד ערב היה עסוק בענייני הישיבה, בלימוד, ובתפילה באריכות.

הרב ישראל היה אחיו הקטן של סבי ע"ה, ר' מאיר פרידמן.

בימיו האחרונים, בעת שהיה מאושפז בבית הרפואה, סירב לאכול בתואנה שכבר מספר ימים לא הניח תפילין. לאחר זמן קצר השיב את נשמתו לבוראה והותיר אחריו אלפי תלמידים כואבים ומתגעגעים מרחבי העולם.

לא פלא, שמיד עם פטירתו הועלתה הצעה שמיטתו תעבור ברחבי שכונת המלך וכל התושבים יצאו מבתיהם לחלוק לו כבוד אחרון.

את ההלוויה ראינו בשידור חי יחד עם עוד כשמונת אלפים חסידי חב"ד מכל העולם.

**

אין ספק. העולם של אתמול לא יהיה העולם של מחר. איבדנו חסידים, אחים רבים.

הרבה דברים למדתי מהם, והרבה עוד יש מה ללמוד. אך דבר אחד כבר החלטתי, משהו שאפיין את שניהם.

לחייך, לשמוח על אף הכל. כי הנה הרבי שליט"א מתגלה ואנחנו כבר נהיה אחרי. נפגש בחזרה עם כולם, והם בתוכם.

תזריע   מצורע

לרדיו אורו לחצי כאן

לטופס החלטה טובה

חינוך בצל הקורונה

"הבטחתי שלא אצעק, ושוב נפלתי!"
"הילד מתנהג לא יפה, ואין לי מושג איך להגיב."
"מוצאת עצמי מבקרת הרבה את בעלי"

הלוואי ויכולנו להיפטר מרגשות כמו כעס, אשמה, תסכול … בחינוך ילדינו!
החיים היו נראים הרבה יותר יפים!

בתקופה מאתגרת זו החלטתי לשתף אותך:

בחוברת טיפים יעילה חינמית להורות שמחה ורגועה משוחררת מרגשות אשמה וכעסים!

את רוצה את החוברת עכשיו?
הכנסי לקישור המצורף והחוברת תישלח מיידית למייל שלך:
https://chinuch.ravpage.co.il/regshotima

איתך תמיד,
חיה גילר

 

מסופר אודות רבינו הזקן, שבאו וסיפרו לפניו על צדיקים שונים שחוללו מופתים למעלה מדרך הטבע לגמרי. נענה רבינו ואמר: ישנם צדיקים שהם גבוהים טפח מן העולם, והם עושים בו כבתוך שלהם. אבל ישנם כאלו שהם גבוהים אלפיים אמה מן העולם, ואין מתאים להם כלל ("עס שטייט זיי גאר ניט אן") להתעסק עם העולם…

וביארו חסידים (כמדומה שאומרים זאת בשמו של המשפיע ר' שמואל גרונם אסטרמן, המשפיע הראשון של תומכי תמימים בז'עמבין): "טפח" הוא ספירת המלכות, שהיא שורש העולמות והנבראים והנהגתם. אותם צדיקים הגבוהים טפח מן העולם, הם נמצאים בשורש ומקור העולם והנהגתו, ולכן בכוחם להנהיג ולשנות את העולם כרצונם. הם עושים בו כבתוך שלהם.

"אלפיים אמה", לעומת זאת, הם המוחין, חב"ד, כמו שכתוב: "אאלפך חכמה, אאלפך בינה" ("אלפיים הוא לשון אאלפך"). הצדיקים ה"גבוהים אלפיים אמה מן העולם" הם נשיאי חב"ד. ומכיוון שה"מוחין" הם למעלה לגמרי מן העולם, לכן "לא מתאים להם להתעסק עמו", ואין הם רוצים כלל לשנות את העולם מכמות שהקב"ה מנהל אותו ברצונו בדרך הטבע.

לכן גם לא מצינו אצל נשיאי חב"ד כל כך את עניין ה"מופתים" שלמעלה מהטבע. אדרבה. הם משתדלים עד כמה שאפשר שהדברים ייעשו בדרך הטבע ובתוך הטבע. ודווקא להם ניתנה ההנהגה הקבועה של העולם, למרות ש"לא מתאים להם להתעסק עמו", מאחר שהם רואים הרבה יותר רחוק והרבה יותר לעומק. וגם כשהם עושים לפעמים ניסים שלמעלה מהטבע, הרי הם משתדלים להלביש זאת תמיד בלבושי הטבע – כדי שהטבע עצמו יהי' שייך לאלקות.

אחד החסידים שהיו לו בנות ולא בנים, הפציר כמה פעמים בכ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע שיברך אותו בבן זכר, והרבי תמיד התחמק מלתת לו את מבוקשו, כשהוא מתבטא שצריך גם חסידות'סטע"(נשים "חסידות") ולא רק חסידים.

פעם, בשעת התוועדות עם הגה"ח ר' איצ'ה מתמיד הי"ד, נגמר המשקה, ואותו חסיד התנדב להביא משקה ו"פארבייסן" ככל הדרוש, ובלבד שר' איצ'ה יברך אותו בבן זכר. ר' איצ'ה, שהי' כבר בעצמו אחרי הרבה משקה, הסכים וברך אותו כרצונו. עברו כמה חודשים ונודע שאשתו של אותו חסיד הרה. ר' איצ'ה, שידע כי יש דברים בגו, שהרי הרבי נמנע קודם מלברך את החסיד כבקשתו, פנה אל הרבי, וביקש ברכה שהכל יילך למישרין. הרבי ענה לו: "כשיש פה (כשישנה אפשרות לפעול ע"י ברכות) – צריך לשמור עליו", ולא יסף. ואמנם נולד בן זכר למזל טוב, אבל אחרי כמה שבועות נפטר הילד.

אין אתנו יודע עד מה, ועל מה ולמה צריך הי' להיות כך או כך. ישנם כאלו שמתחשבים עימם למעלה, ומילה שלהם היא מילה, והיא תתקיים, אבל לא תמיד יודעים הללו את כל החשבונות שלמעלה ומה יהי' הלאה והלאה.

כך מספרים בין חסידי פולין: הרה"ק רבי אלימלך מליז'נסק הי' נקרא בפולין "הרבי של האדמו"רים", משום שכמעט כל אדמו"רי פולין היו חסידים ותלמידים שלו. הי' פעם חסיד ששאל את האדמו"ר שלו אודות עניין מסוים, שלצורך זה הי' עליו בין השאר לנסוע בספינה. אותו אדמו"ר חשב מעט, ושלל את הנסיעה מכל וכל. אבל במחשבה נוספת אמר לאותו חסיד שמוטב לו ללכת לליז'נסק ולשאול את רבו, רבי אלימלך. הלך החסיד ושאל זאת את רבי אלימלך. הצדיק התעמק במחשבתו שוב ושוב, ולבסוף הורה לו ללכת ולנסוע כפי שתכנן. עשה החסיד כפי שיעץ לו רבי אלימלך, אף שהי' ליבו נוקפו, שהרי רבו שלל זאת, וכנראה לא לחינם. ואכן החששות שלו התאמתו: קרה אסון, הספינה שנסע בה התהפכה, חלק מן הנוסעים טבעו, והניצולים, שאחד מהם הי' אותו חסיד, נותרו בעירום ובחוסר כל. הוא עבר שנים של סבל ומרורים, אבל לאחר מכן התברר שדווקא בגלל אותו אסון הוא עלה אחר כך לגדולה, וזכה לאושר רב, כך שהדבר השתלם בכפלים.

כשביקר אחר כך אותו חסיד אצל רבי אלימלך, פנה אליו הצדיק בחיוך ואמר: יודע אתה מה ההבדל ביני לבין האדמו"ר שלך – הוא ראה ואני ראיתי. הוא ראה את טביעת הספינה ולכן לא רצה שתיסע בה. גם אני ראיתי זאת, אבל ראיתי גם יותר רחוק, גם מה שעומד להיות לך אחר כך, ולכן אמרתי לך לנסוע.

ומכיוון שנשיאי חב"ד הם למעלה לגמרי מן העולם, הרי גם כשהרבי אומר שאינו יכול לעשות עוד מאומה והוא מוסר את העניין אלינו, פירושו של דבר הוא לא ח"ו שהוא אינו יכול, אלא שרצון ה' הוא שהדבר ייעשה דווקא על ידינו.

הרבי אומר במפורש (שיחת ש"פ פינחס ה'תשד"מ. עיין שם) כי אילו הי' נשיא דורנו וגוזר שתבוא את הגאולה, הי' יכול לעשות זאת בהחלט. במכל שכן וקל וחומר ממה ש"צדיק גוזר – והקב"ה מקיים". ומה שאינו עושה זאת זוהי מסירות נפש הכי גדולה והכי פנימית ועצמית כו', מכיוון שרצון ה' הוא שיישארו עוד רגע בגלות והגאולה תבוא על ידי עבודתם שלהם.

כשאנו שומעים מהרבי מילים כאלו, שהוא עשה כל שביכולתו ועתה עלינו לעשות כל אשר ביכולתנו, מילים שזעזעו אותנו ועדיין (22 שנה אחרי!!!) מזעזעות אותנו ולא נותנות לנו מנוחה, מילים נוקבות שעומדות כל הזמן לנגד עינינו ותובעות ודורשות ודוחפות לעשות ולפעול בכל הדרכים והאופנים עד שאכן תבוא בפועל הגאולה השלימה לעיני כל בשר – שומה עלינו לחזור ולהזכיר ולחזור ולשנן שוב ושוב את הדברים הפשוטים ביותר לכל מי ששם חסיד נקרא עליו:

ברור שהרבי יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואם הוא יגזור שתבוא הגאולה היא תבוא בפועל עכשיו ממש. אלא שרצון ה' הוא, ולכן גם רצונו של הרבי שכל רצונו וכל מציאותו אינה אלא רצון ה', שאנו נפעל ונעשה. ועד כמה שהננו "תחתון שאין תחתון למטה הימנו", נביא אנו את הגאולה ע"י מעשינו ועבודתנו.

הרבי מבקש ודורש מאתנו שכל אחד ירגיש אחריות אישית להביא את התגלות משיח בפועל. שלא נעשה דברים רק "מפני הציווי", לא לברוח מאחריות ולא לנהוג במדיניות של, כפי שקוראים לזה בארץ, "ראש קטן". עלינו לדעת שזהו ה"עסק" שלנו, הריווח הוא שלנו וההפסד הוא שלנו.

עלינו להיות, בלשון רבינו הזקן,  מ"מארי דחושבנא" (מ"בעלי החשבון"). לא לעשות את חשבון הנפש רק כפועל שכיר, אשר לאחר שעשה נאמנה את עבודתו, יכול הוא להסתפק בכך ולישון בשקט, אלא כמו "בעל הבית" אשר העסק הוא שלו. הוא אינו יכול לנוח ולא לשקוט עד שהעסק אכן יפיק רווחים ויביא תועלת. ושום תירוץ לא יועיל לו מאומה, שהרי מי שהפסיד זה אך ורק הוא. כך חייבים אנו וזכאים לדעת ולהרגיש שה"עסק" של משיח הוא שלנו. ואפילו אילו עשינו כל מה שביכולתנו ו"אנחנו בסדר", כל זמן שהמטרה לא הושגה הרי הכל אינו אלא "להבל ולריק". וזה עצמו דוחף ודורש לפעול ולעשות עוד ועוד, עד שאכן נראה כיצד הדברים מתממשים בפועל ממש, ללא הרף ללא חשבונות וללא הגבלות. וכמובן ופשוט, אך ורק בדרך התורה, אשר דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום, ומתוך אהבת ישראל ואחדות ישראל אמיתית.

אסור לנו לעת כזאת ללכת רק על גשר של ברזל, ולעשות רק דברים שהוגדרו ברורות ונצטווינו עליהם במפורש. לא די בציות להוראות, עם כל ההכרח החיוני בציות מוחלט. הרבי מתווה לנו את הקו הכללי, את הכיוון והדרך, והוא רוצה מאתנו שנחשוב כאילו לבד, התחתון בכח עצמו, מה רוצים מאתנו לעת כזאת.

וכאשר זהו הכיוון וזוהי הדרך, ובפרט אחרי ששמענו את דברי הרבי שלא ייתכן שיתאספו עשרה מישראל ולא ירעישו אודות הגאולה, ולא מופרך אצלם שמשיח לא יבוא ח"ו היום וגם לא מחר ומחרתיים – ברור לנו שבכל כינוס, בכל התוועדות, בכל שיעור, ובכל הזדמנות שמתאספים בה יהודים צריך להרעיש על משיח, ללא הרף, ללא הפסקה, ללא לאות, עד שאכן נראה את משיח בפועל ממש גם בעיני בשר.

וכדברי הרבי (ש"פ צו תשמ"ה) שבשעה שאומרים "ה' אחד" צריך לצעוק "ה' אחד", אבל בכל שאר הזמן צריך לצעוק "משיח נאו"!

ובפרט בימי סגולה, עלינו "להרעיש", יחד כל ילדי ישראל ויחד כל בני ובנות ישראל, כדי לפעול את הגאולה בפועל ממש. ולכן צריך הכל, הכל ממש, להיות חדור במשיח וגאולה.

אחרי דברי הרבי (בש"פ חיי שרה תשנ"ב) שעבודת השליחות נסתיימה ונשלמה, והשליחות היחידה שנותרה היא קבלת פני משיח צדקנו בפועל ממש, לא ייתכן שנעשה פעולות שבהם לא יודגש משיח – זו לא השליחות שלנו כיום!

אחרי יו"ד שבט תשנ"ג, כאשר לעיני כל העולם כולו, ובהשגחה פרטית שהתנהלה ממש מלמעלה, כאשר כל התקשורת בכל העולם רדפה אחרינו, וכל כמה שלא ניסו לברוח ולהכחיש, ולמנוע את יציאת הרבי אל הקהל, יצא הרבי ועודד לעיני מיליונים שצפו אז במחזה, את שירת והכרזת "יחי אדוננו" (ושמעתי אישית משני בעלי תשובה, מתוך רבים, שהצפיי' בטלויזי' במעמד זה הייתה ראשית שיבתם ליהדות ולחסידות!) – אחרי כל זה לא שייך עוד למנוע ולשלול מיהודים (וגם מלא יהודים) את ידיעת זהותו של משיח ועלינו לקרוא לכולם לקבל פני משיח צדקנו בפועל ממש.

ועצם ההחלטה על כך, ופעולותיו של כל יחיד בזה – ללמוד את הדבר-מלכות משיחות תנש"א-תשנ"ב כל שבוע מתחילתו ועד סופו, לחזק ולהשתתף בשיעורים בזה, הפצת שיחות עיתונים ועלונים על משיח, הדגשת משיח בכל כינוס והתוועדות, ובפרט בכינוסי ותהלוכות ל"ג בעומר וכו' – תביא תיכף ומיד את התוצאה היחידה, שבלעדי' ח"ו הכל "להבל ולריק" – התגלות מלכנו משיחנו שליט"א לעין כל בגאולה האמיתית והשלימה נאו ממש.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!

באדיבות אתר חב"ד אור אין סוף