למרות המצב המורכב בתקופת הקורונה, נערך ערב נשים מעצים ומרגש לעילוי נשמת התינוקת דבורה לאה גאולה גרומך ולרגל יום ההולדת של הרבנית הצדקנית חיה מושקא נ"ע.

הערב התקיים בסימן שמחה ואמונה להבאת הגאולה, תוך הדגשה על הכח והתפקיד של הנשים בדור הגאולה.

שגרירת ישראל ביפן, הגברת יפה בן ארי, כבדה את האירוע בנוכחותה ולקחה חלק פעיל לכל אורך התכנית. כאשר היא מחזקת את הנשים תוך שהיא נותנת דוגמאות לעוצמה נשית מעבודת הקודש שלה בשגרירות ישראל ביפן.

נערכה הפרשת חלה מרגשת. שכל הנשים (עם כפפות וכל כללי הזהירות) עושות חלות מיוחדות.
כל הנשים קראו יחד פרקי תהילים ונתנו צדקה תוך כוונה לזירוז הגאולה.

השליחה אפרת אדרעי שתחי' מסרה שיעור מרתק, והנשים קיבלו החלטות טובות בתורה תפילה וצדקה.

לאחר מכן, הנשים יצרו תופי מרים מיוחדים תוך אמונה שעוד היום נזכה לקבל איתם פני משיח!

ולסיום נערכה סעודת מצווה עשירה עם בשר ויין משובח כהכנה להתגלות הרבי שליט"א מה"מ בקרוב ממש!

כל אשה קיבלה שי. ערכת קוסמטיקה עשירה ומפנקת
ויצאה עם חלות טריות, תוף מרהיב וכרטיס ובו הברכות בראיית הרבי שליט"א מה"מ.

בנוסף קיבלו הנשים עלון מעוצב ובו מנהגי יום הולדת כפתיחה למבצע יום הולדת בקהילה.

ציבור הנשים הודה לבית חב"ד טוקיו על אירוע שלא ישכח!!

נגיעה נשית לפרשת ויקרא/מירי שניאורסון

שלושה טלפונים ביום למישהי שקשה לה יותר – זאת השגרה היומית החדשה שמסייעת לי לשמור על השפיות בימי הקורונה. אלא שתמיד זה מוכפל, יש שיחות נכנסות ויש יוצאות, יש מי שמופתעות ויש כאלו שמתרגשות. הפעילות בקבוצת הנשים הנפלאו״ת רק עולה ומתגברת בזמנים כאלה, ורק לובשת צורה חדשה – וירטואלית ולא פרונטלית. האחת זקוקה למצה שמורה, השנייה ביקשה שיביאו לביתה וישאירו מחוץ לדלת והשלישית רק רוצה לדבר ולדבר ומצוות היום הופכת להיות ״הקשבה פעילה״.

זה מה שמחזיק אותי״ מספרת הדסה, אלמנה שילדיה כבר עזבו את הבית, בעלה מתפלל עבורה משמי מרומים והיא בבידוד בדירתה הקטנה והמטופחת בשיכון. ״בשבת היה לי הכי קשה", היא משתפת. "ממש טיפסתי על הקירות. קראתי, התפללתי ויצאתי מדעתי״. ואז מגיע טוויסט בעלילה. ״אתמול סוף סוף נשמעו דפיקות בדלת. התרגשתי, מי כבר יכול לבוא? הסתכלתי מבעד העינית וראיתי שוטרים שבאו לוודא שאני בבידוד…".

כשהדסה מתרפקת על המצב כבר ברור שמשיח בדרך. ״עם כל הקושי אני מתחילה להבין סוף-סוף את החיים של אימא שלי. כשעלתה ממרוקו לארץ בשנות ה-60 הייתה מסתובבת בבית, מגהצת, מבשלת, שרה ורוקמת. כל היום ישבה בבית ולא יצאה ממנו".

עולם חדש הולך ונרקם מול עינינו. מה שהיה שוב לא יהיה, ומה שיהיה – יהיה חדש, מרגש וטוב יותר. כמו עובר שיצא מהבטן ולא יכול לחזור שנית למים המגינים והחמימים, אי אפשר לחזור אחורה, ועלינו להישיר מבט אל העתיד, שיהיה טוב יותר.

בפרשת ויקרא מסופר על ההתגלות למשה רבנו במשכן בפעם הראשונה. זה לא הסתיים שם, אלא ממשיך עד היום. לכל אחת מאיתנו חלק ממשה שמאיר בה ומעניק לה כוחות מיוחדים לראות את הנס והפלא שקורה בכל יום. כל פעם שבני ישראל התכוננו למסע חדש במדבר הם העמידו את המשכן והרכיבו שוב, ואז כשארון הקודש נישא על כתפי הלווים אמר משה את הפסוק ״ויהי בנסוע הארון… קומה ה׳ ויפוצו אויבך״. בתוך הלב פנימה מתחבא ניצוץ של משה רבנו וכשפותחים את ארון הקודש אז ״משה״ של כל אחת אומר ״קומה ה״ ומזכיר לקום ולהוסיף בקדושה ותורה ולהרבות בטוב, וכך ״ויפוצו אויבך״ – זאת הדרך לגרש את המחשבות השליליות המונעות מאיתנו לראות טוב ולבצע את השליחות.

בחודש ניסן התחוללו הניסים הגדולים ביותר לעם ישראל, שהוכיחו שעם ישראל לא קשורים לטבע. כל אחת מאיתנו רגילה בטבעה לעבודה מסוימת שעכשיו כבר לא תחזור. כל אחת מכירה את עצמה ויודעת למה היא מסוגלת (ואם לא, עכשיו זה הזמן לבדוק פנימה) אבל רק אם עובדים את ה׳ בצורה של ניסים –  כל השלילי והנכשל הופך לשלמות. הצרות נעלמות, הקשיים מתגמדים והעולם חוזר להיות חיובי.

המצב נראה לך מופרך? את כבר מחכה שיסתיים?

נכון, אנו טועמות עכשיו מצב של גאולה אמיתית. לא בכדי הכול "נפל" עלינו לפני פסח. זה הזמן לנקות את הבית ואת הלב מחמץ, לתת צדקה למי שמתקשה לחגוג את הפסח בשמחה, ובאופן ניסי נכפיל וניתן כי תמיד יש מקום להוסיף.

ובזכות הניסים הקטנים והגדולים שכל אחת עושה ורואה נזכה שעד פסח נחגוג בירושלים ונודה לה׳ על הגאולה.

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, נשיאת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

שיחת פרשת ויקרא

מוזמנות לשלוח אלינו תמונות של ילדיכן מפרסמים משיח בימים אלו ונעלה לאתר בע"ה

תמונות לשלוח למייל: [email protected]

מדריך פסח בצל הקורונה

בעקבות המצב הקשה ששורר בקהילות חב"ד בעולם מפני "נגיף הקורונה", אלפי חסידי חב"ד נמצאים מול מצבים מורכבים בהם אין ניתן להשיג מוצרים ומצרכים מסוימים, וכן רבים מטה לחמם נשבר, על כן הוצרך להוציא מדריך הלכתי ובו היתרים מיוחדים לתקופה זו.

הקובץ נכתב ע"י הרב *מיכאל שלמה אבישיד* רב קהילת חב"ד רמת בית שמש א' ומרבני מכון הלכה חב"ד, לאחר שהתקבלו שאלות רבות באופן פרטי ובמוקדי ההלכה של מכון הלכה חב"ד שהכריחו מענה ברור .

הבהרה: *הקולות והפסיקות בקובץ זה נכתבו עבור מקומות הנמצאים בסגר מלא, או בשעת הדחק ועל תקופה זו בלבד.*

בברכת והסירותי מחלה מקרבך
מכון הלכה חב"ד

נ.ב רבני מכון הלכה חב"ד עונים בימים אלו על אלפי שאלות בענייני הקורונה וחג הפסח במוקדי ההלכה קו לרב וסמס לרב
בטל: 055-7081737

בימים אלו הוקמה שלוחה מיוחדת לנושאי הקורונה בלבד, בטל: 073-3135151 בין השעות 10:30-12:30 ובין השעות 20:00-22:00

באתר 'סמס לרב' נפתח ערוץ מיוחד עם שו"ת בנושא הקורונה

להורדת הקובץ: פסח בצל הקורונה

אני יושבת וחושבת על המצב
תוהה, מה באמת נכון עכשיו,
כשגזירת הקורונה על גדול וקטן
כשאנו "נושמים" וואטסאפ כל הזמן
פה בעל של חברה במצב חמור
שם רצות הודעות של מותר ואסור
אב של חברה שרוי בהנשמה
ואני בריאה, אז מה?
יש לנו תפקיד מתוך שמחה
לפעול על העולם טוב וברכה
איך? כיצד? נרפה מהדאגות
איך לשמוח גם בלי חגיגות …
כן, נראה לי שאני מזהה את התפקיד
ועכשיו יותר מתמיד
חבל לבזבז זמן יקר
המעשה הוא העיקר!
לבד או ביחד עוד פרק תהילים
מעשה טוב עם עצמי והסובבים
משהו אחד, אני מתחילה
ליצור שרשרת של גאולה.
מי מצטרפת במעשה , בדיבור או מחשבה
לפעול לזירוז הגאולה הקרובה.

בשורות טובות לכל עם ישראל
ביתר שאת אני ממשיכה להתפלל
שכבר היום נזכה לביאת גואל

כתיבה: שרה רטובסקי

רחל שאבי / מגזין עטרת חיה

"תכונת השמחה – שהיא חודרת ופועלת בכל ענייני האדם"

שמחה איננה עוד כיוונון שמסייע בייעול שטח זה או אחר בחייך, כי אם גורם-על בעל השפעה מכרעת על כל מה שהוא אדם, ועל כל מה שהם חייו.

שמחה היא תגבורת מצילת חיים.

"כשאדם שמח הוא  חי חיים שמחים" ולא רק שיפור במצב הרוח, אלא שדרוג מהותי של החיים עצמם. השמחה מעניקה לחיים גובה ועומק שלא בערך למסגרת ה"חיים" השטוחה, שתלתה שם דלה וחיוורת על הקיר, לפני שהוד רוממותה השמחה נכנסה לתמונה.

אבל עיקר הבשורה הוא שלא רק ברוחניות זה עובד. שמחה הנובעת מהתבוננות נכונה (להלן), זוכה לכינוי "שמחה גדולה ביותר", ומסוגלת לחדור את מסך הברזל הרקוע בין  הרוחני לגשמי ו – "משנה (גם) את חייו הגשמיים".

את המצב הרפואי/זוגי/תעסוקתי/כלכלי/פסיכולוגי/מנטאלי/פסיכוסוציאלי. מורידה גשם, מנצחת מלחמות ומשחררת את כל מה שתקוע. כח-על שאיתו מצליחים להצליח.

"הצלחה בכל פעולותיו ובכל חייו, כנראה במוחש". מוחש זה בנראה ובנגלה, כאן ועכשיו. הצלחה מדידה ואמפירית שאי אפשר להתווכח איתה, מפעמת בכל תחומי חייך.

כל-כך הגיוני ופשוט שבא לבכות. והרי כל זה כה ברור, ומי לא הייתה רוצה שחייה יהיו

"חיים אמיתיים שמחים ומוצלחים יותר"? שתקום. אף-אחד-לא-קם… ואם כן,

מדוע כה קשה להיות שמחה?!

כי  בדרך לארץ המובטחת צריך לעבור שטח מוקשים זרוע מניעות ועיכובים, פרדיגמות ומנגנוני הגנה מפותלים ואמונות תפלות. ובקיצור – יצר רע, שדי ברור למה כאן הוא ערמומי, חלקלק, גאוני ומטומטם מתמיד.

בשנים האחרונות החלו להופיע מחקרים מדעיים העוסקים בנושא האושר.

לשבחם יאמר כי הצליחו להגיע אל האמת די מהר, ושאין ביניהם חילוקי דעות משמעותיים. התוצאות הדומות מתנקזות כמעט כולן אל מסקנה מחקרית אחת: בני אדם אינם מאושרים משום שהם מתנים את אשרם בהשגת מטרות. האושר נתפס כבלתי אפשרי/לא–הוגן/לא-ראוי/לא אחראי/מסוכן כל עוד לא הושגה המטרה שסומנה. האקסיומה מכניסה את האדם למעגל סגור: כל עוד לא השיג את מטרתו – אי אפשר/אסור/לא נאה לו לשמוח. ומאידך –  כאשר היא סוף סוף מושגת – מיד מופיעה מטרה=דאגה חדשה… ושוב אי אפשר למלא שחוק פינו.

את תהיי מאושרת רק כאשר:

תגדלי. כבר בגן? האושר נמצא בכתה אלף. בתיכון. את תהיי מאושרת רק כשתגמרי עם בגרות. B.A. – כבר יש? אהה… עוד לא מצאת את האחד. כשתתחתנו. רק כשיהיה ילד…  אחרי הברית. כשהוא יקרא כמו כולם. כשתהיה לנו דירה משלנו. כשארזה. רק כשנגמור עם החובות. כשהכביסה תהיה מקופלת בארון והריצפה שטופה…

"במוחש" נראה שהצדק עימם, שהרי בשטח – זה באמת נראה ככה.

מדוע? הם טוענים שזו הדרך האבולוציונית היחידה למשוך אותנו החוצה מהמיטה בבוקר. אבל האמנם? האם סטרס ומניעת-אושר הם באמת שיטתו של אלוקים? להכריח בני אדם להשיג עוד מטרה ועוד  מטרה בדרך אל אושר בלתי מושג, וכך להניח עוד לבנה ועוד לבנה… וככה לבנות לו יתברך דירה בתחתונים?

מילכוד, החוויה הפילוסופית הסופנית. וברוך שהבדילנו מן התועים –

מה היינו עושים בלי השיחות האלה?!

הם צודקים! קובע הרבי. אושר ושמחה אמיתיים אכן מותנים במשהו. ועוד איך:

הם מותנים בגילוי הקשר הבלתי-מותנה שלך לקדוש ברוך הוא.

תאמיני או לא, התנאי האולימטיבי לשמחה שלך הושג כבר מזמן, שהרי "השמחה הכי גדולה שיכולה להיות היא בשעה שיודע שבכל מצב בו הוא נמצא, אפילו למטה מטה… הוא קשור  להקב"ה".

בכל מצב נפשי/דתי/מוסרי/שיכלי/ריגשי/מעשי – תמיד היית ותמיד תהיי – קשורה אליו יתברך. ולא רק את, גם הקדוש ברוך הוא קשור. אלייך. לא רוצה ולא יכול (אכן יכול גם להיות לא יכול) לא יכול לעזוב אותך! כי "הרי הוא (את היא) בנו יחידו (ביתו יחידתו) של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא", ומילדים, כידוע, לא רוצים וגם לא יכולים להיפטר. בכל מצב. "אפילו למטה מטה"… והאמת, שדווקא שם, כידוע ליודעות ח"ן, מתגלה האהבה האמיתית. אהבה משוחררת שאיננה תלויה בדבר.

חוץ מזה, שבניגוד למה שאת עשויה לחשוב, הרי הוא יתברך דווקא כן… מאד 'מבסוט' ממך!  ומעריך. עד שאפילו "אומר, שראשון נכסיו הוא (שמה שאת בשבילו זה) – זהב!" הכי נהדרת ואין עלייך בעולם כולו. לא רואה בעיניים כלום חוץ ממך. כל מה שעושה ועשיתי לא עשיתי אלא בשבילך, רק  תני חיוך!

ומי צריך יותר מזה? מטרת-העל של חיינו צריכה להיות הפנמה והפצה של הסוד הגדול והמשמח הזה. וזה לא אגואיסטי כמו שזה נשמע, שכן בדיוק כמו קורונה ודיכאון, גם השמחה היא מדבקת, רק הרבה הרבה יותר מהם, ורצה ברשת במהירות האור.

אחריות עצומה

ניסוי חברתי נחמד מתאר תופעה המוכרת לכולם: מצלמה נסתרת בקרון רכבת, במה שנראה כנסיעה ארוכה ומשמימה. זה קורא וזה נרדם. בוהים, חובשים אזניות וחמושים בסמארטפונים. איש אינו מגלה עניין בשני. לפתע מתחיל נוסע אחד לגחך. הוא קורא שם משהו ומצחקק בקול. הנוסעים לוטשים בו עיניים, מבליעים חיוכים מבויישים ומציצים זה בזה… מרגע לרגע מתגברים ציחקוקיו והופכים להתקפת צחוק. הנוסעים אינם מסוגלים עוד להתאפק ופרצי צחוק נשמעים מכל הכיוונים, כשעל כולם מנצחות תרועות הצחוק של השחקן.

"שמחה שפועלת… על כל מה שבא איתו במגע, והוא משמח גם אחרים בסביבתו"

תוך דקות מתגלגלים כולם בקרון בשאגות צחוק אדיר ומשוחרר בלי לעשות חשבון ו – מבלי לדעת לשמחה זו מה עושה.

אבל את יודעת.

ויש עוד המון אנשים מסביב שצריך לשמח, "שמחה בטהרתה"

שיש לה סיבה אחת ויחידה.

21-03-2020-19-59-21-סניף צה 21-03-2020-20-00-33-פרשת ויקרא

מדברי הרבי:
באיגרת קודש עמד הרבי על היבט נוסף הנובע מחוסר לימוד וידיעה בנושא זה, וזה לשונו הקדוש (בתרגום חופשי):
"ישנם כאלה, שמחמת חוסר ידיעתם בתורה בכלל, ובנושא הצניעות בפרט, סבורים כי הדינים, התקנות והמנהגים הקשורים בצניעות, "מגבילים" את האישה היהודייה, שוללים ממנה את זכויותיה החברתיות, או פוגעים בכבודה, וכיוצא בזה. זאת תפיסה מופרכת לחלוטין, האמת הפוכה לגמרי: תורתנו הקדושה, וחכמינו זכרונם לברכה, מדגישים פעמים אין ספור את הכבוד והפאר של הבת והאישה בישראל, ותקנות רבות הונהגו במיוחד כדי להגן ולשמור על כבודן וחשיבותן" (אגרות קודש חכ"ו עמוד שכה, האגרת מתאריך ז' אד"ר תש"ל), ההדגשה אינה במקור.(מתוך חוברת של הרב בסטריצקי שליט"א)

"אחד מאברכי חב"ד פנה אל כ"ק אדמו"ר שליט"א מליובאוויטש ושאלו:
מאיזה גיל צריך לחנך לצניעות וכיצד?
ענהו: לך ותשאל את פלוני בן פלוני (ונקב בשמו של אחד מחסידי חב"ד) שהצליח בחינוך בנותיו.
הלה נזהר בחינוכם של בנותיו מגיל רך ביותר, בהלבשת שמלות ארוכות שתכסינה את הברך בעת הישיבה, בשרוולים שיכסו את המרפק ובגרביים ארוכות. הוא זכה – ברוך השם – שכל בנותיו נישאו – ברוך השם – לרבנים גאונים וחסידים".
(ספר 'מדריך לאמהות בחינוך', הרב יוסף הרטמן, עמ' 82 ועמ', ספר "הצנע לכת" עמ' תכד)

הלכה למעשה מתוך חוברת של הרב ביסטריצקי שליט"א:
כיסוי הזרוע
מה צריך להיות אורך השרוולים?
הגמרא אומרת: "אישה הטווה בשוק ומגלה זרועותיה לבני אדם" עוברת על דת יהודית (מסכת כתובות דף עב עמוד ב).
בפוסקים כתבו שהטעם לכך הוא משום שבחלק העליון של הזרוע (= בין הכתף והמרפק)
יש כח חזק לעורר תשומת לב, לכן יש להקפיד ולכסותו בכיסוי תמידי, ע"י שרוולים המגיעים קצת אחרי המרפק (ראה בספר לבושה של תורה סימן מא בהרחבה).
כמו כן יש להקפיד שלא תתגלה הזרוע גם במצב שמכופפים את היד, כשמרימים את היד, או כאשר עוסקים במלאכה בה מפשילים מעט את השרוולים (כגון לישת בצק, רחיצת
כלים וכדומה).
ומטעם זה אין ללבוש בגד עם שרוולים רחבים – אף שמכסה את כל היד – משום שכאשר תרים ידה, ייפול השרוול ותתגלה הזרוע. דוגמא מצויה היא בנסיעה באוטובוס, שכאשר
עומדת ומחזיקה בידית השרוול גולש.
חשש נוסף בשרוולים רחבים הוא: כאשר שמגביהה ידה, הרי מפאת רוחב השרוול, ניתן לראות דרכו מקומות מכוסים שהיא עצמה איננה רוצה שיראו אך אינה מודעת לכך.

יישר כח, זכית ללמוד הלכה! בזכותך תבוא הגאולה!

ואם את רוצה לשמוע עוד הלכה והשקפה מדברי הרבי, תחייגי ל-0733824197, (נשים, או ווטסאפ למספר 0526761787), 0733834644 (בנות יסודי,ז-ח) וכולנו ביחד נזרז גאולה!
 

"סבורני שנושא צניעות חייב לעמוד כאחד מן הנושאים הראשיים של סדר היום, בחוגים יהודיים אחראיים. כגוף מרכזי של כל סניפינו של נשי ובנות חב"ד בחלקים שונים בעולם – במיוחד חובתכם הדחופה ברגע זה – לצאת במבצע צניעות אינטנסיבי"  (אגרות קודש חלק כ"ו)

מורן קורס, עטרת חיה

פורים. חג של מסכות. רעשנים. תחפושות. משלוחי מנות. 'מבצעים' – פעילות בלובי הבניין לילדים פלוס קריאת-מגילה… בקיצור, שמייח.

אך השנה כבכל שנה, מעבר לפעילות השוטפת היה חשוב לי לבקר עם משפחתי בבית הרפואה – שירגישו בזכות לשמח באמת. העשייה הזו מכניסה פרופורציה לחיים, שנודה לה' על כל הדברים הנורמליים שאנו מקבלים – על כל נשימה ונשמה.

הפעם, לא יכולנו לבקר בבית הרפואה בפרט כששמעו שאני מאור יהודה, בכלל… חשבו שרוב התושבים בבידוד מ"הפיראט האדום", כאילו הפיראט קם על יוצריו ויצר מצב פיראטי בעיר. כשהבנתי שהאופציה ירדה, התקשרתי ל"עזר מציון" בעיר וביקשתי טלפונים וכתובות של משפחות נזקקות שמתאים לבוא לשמחם. מתוך הרגשת הודיה לה' על הרעיון, התחלתי להתקשר. השיחה הראשונה עברה בהצלחה – קבענו שעת הגעה, לאחר מכן ביקשתי מילדיי שיכינו הצגה קצרה עם מסר, ניכנס בליווי מוזיקה ונשמח קשישה בודדה.

למספר השני חייגתי ומיד ניתקתי. המספר זוהה באנשי הקשר…לא נעים.

מישהי שאני מכירה ממש – נתמכת כלכלית על-ידי "עזר מציון", עד כדי כך שהביאו לי את המספר שלה כמשפחה שאמרה שתשמח שיבואו לשמחה.

ביקשתי מבני הגדול שיתקשר מהפלאפון שלו ויתאם איתם שעת מפגש (נס שהם לא מכירים את כל ילדיי…) בשלב השני שיתפתי את הגדולים והסברתי שאינני יכולה לעלות למשפחה, ושאלתי האם הם יכולים לתפוס פיקוד, בנוסף הבעתי כאב מכך שיש אנשים סביבנו שממש זקוקים לעזרה – כלכלית/נפשית/רוחנית ואיננו מודעים. אצלנו, כשמדברים עם הגדולים, הקטנים מטים אוזן… פתאום הם יודעים להקשיב ולהבין טוב מאד – אפילו בפעם הראשונה(!) מה שאמרתי, גם אם זה בקודים סמויים…

לפתע, בני בן השש שצותת הפתיע ואמר: "אמא, אני תורם מהכסף שמצאתי הבוקר. יותר חשוב לעזור למשפחות מאשר לקנות את הממתק שרציתי", טרם ידעתי מה לומר ומיד הגיעה בת ה-10 שיצאה מחדרה והביאה את מאה השקלים בהם זכתה בהגרלה אחרי מבצע תובעני שהשקיעה בו חודשים! וכך עוד ילד תרם ועוד אחד התנדב. לא יאומן, ברגעים מספר הגענו לסכום מכובד! ומיד יצאנו בשיירת שמחה של מצווה למבצע.

האמת? חשבתי שאני הולכת לשמח ואילו ה' שימח אותי…

ה' הראה לי באחת, שלמרות שילדיי רבים, מתווכחים בקול (ולעיתים אף מכים זה את זה…); בזמן אמת, כשצריך לעזור, לתרום, להתגייס לטובת הזולת – הם לא חושבים רק מה טוב להם/מה ייצא להם, אלא פועלים בטבעיות כפי שיהודי צריך להתנהג – נותנים משלהם לזקוק יותר מהם ויוצאים מגדרם – לעזור ולשמח.

פתאום קלטתי שיותר מהזכות לשמח משפחות אחרות, ה' זיכני לראות את האמת שבילדיי, להוריד את ה'מסיכה', ולשמוח בגילוי של כמה הם באמת טובים ורוצים להיטיב.

חוויה מדהימה זו עוררה בי את התובנה כמה אנו משמחים את ה' כשאנו מתמסרים לזולת, מוותרים ונוהגים באהבת ישראל גם כשזה 'על חשבוננו', או 'לוחץ לנו' על משהו…

(ולא כפי שהעולם המערבי מכוון אותנו לחשוב רק – מה יצא לי/מה טוב לי, ולהשתעבד ולנפח את האגו שלי). כמה עונג, שמחה ונחת אנו גורמים לאבינו ה' באהבתנו זה את זה ובהתגברותנו על נפשנו-הבהמית שכל רצונה להפריד בין יהודים. כמה משמעותי לו כל מעשה שמבטא אהבת ישראל וכמה ברכות ושפע הוא מעניק לנו בעקבות זאת!

כשחזרנו מ'סבב השמחה' הייתי עייפה אך מאושרת, הרגשתי אסירת תודה לבורא על כל הטוב שמשפיע עלינו בחן, בחסד וברחמים! ומצד שני, ביקשתי בכל מאודי: "אנא בורא עולם, כולנו נזקקים לישועה מידית! לא של סכום כסף, לא לעוד צינור שפע מוגבל. אלא לפתיחת ה'שיבר הראשי' – לגאולה האמיתית והשלמה" – אז לא נדע יותר צער וכאב, שכול ועצבות אלא רק את הווית ה' המחיה את כל העולמות בטובו ובחסדו.

פרשת ויקהל פקודי