פרשתנו השבוע אנו מתוודעים לדמות מיוחדת במינה, שונה מכולן שגרמה לאחד הניסים הגדולים שידע עם ישראל- נחשון בן עמינדב. קריעת ים סוף הייתה מאורע היסטורי ייחודי ביותר שעליו אמרו חז"ל: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי". בעקבות עשרת המכות שנחתו על המצרים, משחרר פרעה מלך מצריים, לאחר עבדות של 210 שנים, את עם ישראל לחופשי. בני החורין שזה עתה שוחררו מכבלי הגלות עומדים בפני אתגר נוסף- לחצות את ים סוף. המכשול הזה הניצב בפניהם מפלג את העם לארבע כתות, ואלה נכנסים לשקלא וטריא כיצד לפעול מול הקושי שניקר בדרכם לקבלת התורה.
כת ראשונה אומרת: בואו נחזור למצריים, ונמשיך לחיות תחת רודנות מצרית. לפחות יש לנו מה לאכול, איפה לשים את הראש, בקיצור, נעביר ככה עוד כמה שנים.
כת שניה אומרת: נצא להילחם נגד האוייב המר. מה כבר יש לנו להפסיד?
כת שלישית טוענת: ננוס למדבר, נברח מפניהם (שמא חשבו שהאוייב יתייאש לבסוף?). בשביל מה להתמודד מולם?
כת רביעית הציעו: בואו נקפוץ לים, נתפלל, נצלול לאוהלה של תורה (אולי מכאן תבוא הישועה). נתעלם מהעולם שמסביב.
רק אדם אחד לא שכח לשם מה בכלל עם ישראל יצא ממצריים, בשביל מה עברו את כל הגלות הארוכה, וזה היה נחשון בן עמינדב. אותו נחשון ראה לנגד עיניו את המטרה החשובה מכולם- קבלת התורה. הוא לא נכנס לשום שיקולים הגיוניים, לא ניסה לברוח מלהתמודד מול הפחד, מול הים המאיים. היו לו שני דברים חשובים שעליהם לא היה מוכן לוותר: 1. לדבוק במנהיג, נשיא הדור. 2. לעמוד שם איתן מול הר סיני. ואכן, נחשון קופץ למים, וברגע אמיץ זה נבקע הים. אדם אחד מול ארבע כתות שרק חשבו על הקושי, ושכחו בכלל לשם מה יצאו לדרך. המטרה, מבחינתו של נחשון, מקדשת את האמצעים.
אנו נוטים להציב לעצמנו מטרות ויעדים, ולפעמים כאשר אנו נתקלים במשוכה, מייד נסוגים אחורה. מעדיפים לוותר מאשר להסתכל לפחד, לאתגר בעיניים. זהו מנגנון הישרדותי שנקרא עיקרון ההסטה. אנו פונים לכיוון שונה לגמריי מהיעד שהצבנו לעצמנו. איך אפשר לעבור את המכשול הזה? לזכור בכלל לשם מה יצאנו לדרך. להבין שהמהמורות הללו הן חלק מהתמונה השלמה של הניצחון האישי. אם נתקלנו בקושי מסויים, כנראה שאנו על סף שבירת תקרת הזכוכית, וצריכים רק עוד מכה קטנה כדי לנפצה. אם נצליח לבצע זאת, נוכל, סוף סוף, לשיר את שירת הים לאחר הקריעה, ונזכה להגיע למעמד הר סיני הפרטי שלנו.
כת ראשונה אומרת: בואו נחזור למצריים, ונמשיך לחיות תחת רודנות מצרית. לפחות יש לנו מה לאכול, איפה לשים את הראש, בקיצור, נעביר ככה עוד כמה שנים.
כת שניה אומרת: נצא להילחם נגד האוייב המר. מה כבר יש לנו להפסיד?
כת שלישית טוענת: ננוס למדבר, נברח מפניהם (שמא חשבו שהאוייב יתייאש לבסוף?). בשביל מה להתמודד מולם?
כת רביעית הציעו: בואו נקפוץ לים, נתפלל, נצלול לאוהלה של תורה (אולי מכאן תבוא הישועה). נתעלם מהעולם שמסביב.
רק אדם אחד לא שכח לשם מה בכלל עם ישראל יצא ממצריים, בשביל מה עברו את כל הגלות הארוכה, וזה היה נחשון בן עמינדב. אותו נחשון ראה לנגד עיניו את המטרה החשובה מכולם- קבלת התורה. הוא לא נכנס לשום שיקולים הגיוניים, לא ניסה לברוח מלהתמודד מול הפחד, מול הים המאיים. היו לו שני דברים חשובים שעליהם לא היה מוכן לוותר: 1. לדבוק במנהיג, נשיא הדור. 2. לעמוד שם איתן מול הר סיני. ואכן, נחשון קופץ למים, וברגע אמיץ זה נבקע הים. אדם אחד מול ארבע כתות שרק חשבו על הקושי, ושכחו בכלל לשם מה יצאו לדרך. המטרה, מבחינתו של נחשון, מקדשת את האמצעים.
אנו נוטים להציב לעצמנו מטרות ויעדים, ולפעמים כאשר אנו נתקלים במשוכה, מייד נסוגים אחורה. מעדיפים לוותר מאשר להסתכל לפחד, לאתגר בעיניים. זהו מנגנון הישרדותי שנקרא עיקרון ההסטה. אנו פונים לכיוון שונה לגמריי מהיעד שהצבנו לעצמנו. איך אפשר לעבור את המכשול הזה? לזכור בכלל לשם מה יצאנו לדרך. להבין שהמהמורות הללו הן חלק מהתמונה השלמה של הניצחון האישי. אם נתקלנו בקושי מסויים, כנראה שאנו על סף שבירת תקרת הזכוכית, וצריכים רק עוד מכה קטנה כדי לנפצה. אם נצליח לבצע זאת, נוכל, סוף סוף, לשיר את שירת הים לאחר הקריעה, ונזכה להגיע למעמד הר סיני הפרטי שלנו.
רויטל מקוספלד
מאמנת ויועצת לכלכלת משפחה והון אישי
