Author Archive

אלפי נשים בדינר מרגש לשפרה ופועה בכפר חב"ד

מאות הנשים גדשו במוצ"ש פרשת שמות, פרשת המיילדות, את שני אולמות השמחה של "בית רבקה" הוכיחו כי הארגון שהרבי הקים ביום הכיפורים לפני 43 שנה חי נושם מצמיח צומח ומתפתח, והכל בסימן "גם יחד" – שנת המ"ג להקמת האירגון.

יצירות של תינוקות עשויות מבלונים קבלו את הנשים שיצאו מהבית לערב שכולו הצדעה ונתינה, האולמות לבשו חג- נרות אוירה, מוזיקה ותאורה רכה רק העצימו את המפגש הרב דורי של סבתות ,אמהות ויולדות צעירות , חמיות וגיסות שלכולן מכנה משותף אחד-"שפרה ופועה-"סניף הדגל של הארגון בארץ ובעולם.

הארגון נפתח בקריאת פרק תהילים של הרבי מפי  הרבנית סימה אשכנזי.

יו"ר הארגון הגב שושנה רוטנברג הקריאה פ"נ מרגש בתחינה ובקשה לביאת המשיח מייד,

אחר חתימת הפ"נ ע"י כל המשתתפות ביקשה מכל  נשות הכפר להתאחד  לקראת י'  שבט בו נציין שבעים  שנות נשיאות הרבי.  בהחלטה טובה למען  היולדות ובתפילה על נשים הזקוקות לישועה בבחינת "כל המתפלל על חברו הוא נענה תחילה".

השליחה החמה והלבבית הגברת לאה נמדר משוודיה שיתפה מחוויות השליחות והקשר הנשי לו זכתה עם הרבי ונתנה לכל אישה מתנה: לחייך בגשמיות ! זה כלי לשפע יהודי חסידי של כל אישה.

הערב לווה בתכניות מולטימדיה בעלי תכנים מעצימים ומחזקים את כוחה של האישה החסידית.

סעודת מלווה מלכה חגיגית מתובלת בניגונים וקטע הומור של הניה שוחט הוסיפו לאווירה חיוך ושמחה.

שיאו של הערב בסיפורה המעצים של הגברת רבקה אייכלר בו אף עין א נשארה יבשה, שתחילתו בצפייה להרחבת המשפחה' המשכו בפתיחת עוד ענף של נתינה בארגון "שפרה ופועה" – "של"ך שולחים לך כח" – שמטרתו סיוע רגשי זוגי ותמיכה לנשים הפוסעות בשבילי הרצון להוריד עוד נשמה ולהגדיל את משפחה, וסיומו בברכה שמתקיימת בה ע"י הולדת התינוק לו ציפו.

במהלך הערב נערכה התרמה השנתית  לטובת הפעילות השוטפת של הארגון.

את הערב הנחתה ברוב כישרון וחן הזמרת יפוש ברכהן  אשר הנעימה בשירתה המופלאה לאורך הדינר.

את הדינר הפיקה חברת ההפקות החב"דית "צבעים הפקות"

צילום: חיים טויטו



















































חובה צפיה: הנס הגדול שריגש אלפי נשים

סיפורה המעצים של הגברת רבקה אייכלר, שתחילתו בצפייה להרחבת המשפחה, המשכו בפתיחת עוד ענף של נתינה בארגון "שפרה ופועה" – "של"ך שולחים לך כח" – שמטרתו סיוע רגשי זוגי ותמיכה לנשים הפוסעות בשבילי הרצון להוריד עוד נשמה ולהגדיל את משפחה, וסיומו בברכה שמתקיימת בה ע"י הולדת התינוק לו ציפו.

צילום ועריכה: אסתי וסרמן. הפקת האירוע: צבעים הפקות.

בחוץ קר – באורו לוהט!



כלי חדש ל"ופרצת" : 'צוהר לטוהר' מעכשיו גם בצרפתית!

 

בהוראת הרבי שליט"א מה"מ הודפסה מהדורה חדשה ומהודרת של החוברות "צוהר לטוהר" בצרפתית. החוברות מצטרפות לחברותיהן שבלשון הקודש ומנגישות לך את מבצע 'טהרת המשפחה', ולציבור הרחב – את סוד האהבה היהודית.

שליחות, מדריכות ומנהלות מוסדות טהרה ברחבי הארץ והעולם רוכשות את החוברת הנהדרת, ממליצות עליה ומסופקות מהתוצאות.

זה הזמן לטהר אחרים – לחשוף את האוצר היהודי ולהציל נפשות ממש. מעכשיו תוכלי להשפיע על אלפי העולות החדשות מצרפת ולהכריע את הכף לגאולה!

החוברת המעוצבת מחדש, "צוהר לטוהר", בת ה-32 עמודים נמכרת ב-3 ש"ח בלבד!

בידייך להציל נפשות!

התקשרי עכשיו: 03-9601981 או באימייל: [email protected]

ניתן להשיג גם במרכז ההפצה "ממש": 077-5123770

 



מועדון הסניפים: היצירה החודשית לחודש טבת



נגיעה נשית לפרשת שמות • מי אני ומה שמי?

 

״חשוב לי להסביר את עצמי״ מתנצלת מרינה. ״התמונה שלי הייתה קרוב לשנתיים בפרופיל שלי, אפילו לא העליתי בדעתי שהיא בעייתית״. מרינה, שבחרה בשם העברי מרים, משתתפת בקביעות בשיעורי העצמה נשית ברוח הפרשה לחיילות בקריה. תגובתה המשתוממת הגיעה לאחר שאמרתי שלא אוכל להכין מכתב המלצה לבית הדין לגיור, משום שהתמונה לא תואמת את הזהות החדשה שהיא מבקשת.

 

״בעקבות התהליך הבנתי הרבה דברים על עצמי ובמיוחד על האינטרנט, שלא מעסיק אותי כל כך ביום-יום" אומרת מרינה-מרים. "התמונה בהחלט לא משקפת אותי כיום, אני מתלבשת בצניעות והנושא חשוב לי. תודה שהארת את עיניי ועזרת לי בבחירת השם היהודי שלי, ובזכות דברייך גם מחקתי את התמונה ההיא. אני לא רוצה שיקבלו ממני רושם מוטעה, נכנסתי חזק לתהליך ואני שמחה מאוד על כך. חשוב לי לקבל את תמיכתך כמי שליוותה אותי בדרך" אמרה מרינה, שהולכת בדרכה בדד, ללא תמיכת המשפחה. ״אנא ממך, כתבי לבית הדין על הרושם שלך ממני בשנה האחרונה, שאני מגיעה לשיעורים שלך. עכשיו אני כבר מרים ולא מרינה!״ היא מלמדת זכות על עצמה ומנסה לעכל את גודל השם והמחויבות החדשים.

 

״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה״ – התורה מייקרת וחוזרת ומונה את שמותם, כדי שנבין כמה חשוב שמו של אדם, אף על פי שהאדם אינו משתמש כמעט אף פעם בשמו.

פרשת שמות פותחת באזכור שמות בני ישראל, והמדרש מסביר את הסיבה לחזרה זו: ״על שם גאולת ישראל נזכרו כאן״. הירידה למצרים איננה רק גלות, אלא עוד חלק מן ההתגלות, ורואים זאת בבחינת שמות השבטים: ראובן – "ראה ראיתי את עני עמי", שמעון – "וישמע אלוקים את נאקתם" ועוד.

 

מרים נולדה וגדלה בזמן שעבוד מצרים. היא הבכורה, נביאה מילדותה ומנהיגה בעצמותיה. על הגלות הקשה שם נאמר "וימררו את חייהם בעבֹדה קשה" (שמות א, יד), ולפי חז"ל אף נקראה על שם חיים מרים אלו. המדרש מספר שמרים העזה פנים מול אביה והוכיחה אותו על שעזב את אשתו, שהתחצפה לפרעה, ולבסוף אף הוכיחה את משה. מרים יודעת לרומם את הצד הנשי של ישראל מעלה, הן כפשוטו דרך הבאר והן כמדרשו דרך 'הרמת המורל' והוצאת הנשים לשירה, ריקודים ותפילה. מרים היא המומחית הראשית לסוד המתקתם של רגשות המרירות והמרדנות. מצד אחד היא יכולה להדהד את רגשי המרירות והמרד ולאשר את קיומם, ומצד שני – לתקנם ולהעלותם לשורשם. היא לא מטיפה מוסר, אלא משדרת אמפתיה ולימוד זכות.
חומש שמות מביא את סיפור הנשים ומתחיל תקופה חדשה בעולם. אף שלאורך הפרשה לא נזכרים השמות בגלוי, הן נוכחות במלוא הדרן. שפרה שמשפרת את התינוקות היא יוכבד, ופועה שפועה ברכות ליולדת היא מרים. הדרך המיוחדת לנשים בשיפור, בעדינות וברכות – פותחת לבבות ושוברת חומות.

פרשת שמות מלמדת אותנו להביא לימות המשיח – להתבונן בחיי היום-יום ולמשוך את שעתיד לבוא, תוך הסתכלות על כל דבר בעולם כאילו הגיעה כבר הגאולה.

איפה בחייך את נעה בין מתיקות למרירות ובין רוממות למרדנות, ובעיקר על מי את רוצה ללמד זכות?

 

(הניתוח של מרים על פי הספר ״מי זאת עולה״ של ניר מנוסי)

 

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, מייסדת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבה" לחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

פוקחים עיניים! • דבש מלכות שמות

15-01-2020-12-48-05-01שמות

 

זהו, יוצאים מהתקיעות! • מיוחד

 

אסתי לנצ'נר / מגזים עטרת חיה

לכל אחת מאיתנו יש את הזמנים בהן היא מרגישה "תקיעות" אם זה בתחום מסוים או מצב כללי של "חוסר הגשמה עצמית". לא פשוט להסתובב עם התחושה המעיקה הזו שבאה מההבנה שאני במקום לא מספיק טוב אך אין בידי את הכוחות או הכלים להתקדם.

נכון, לפעמים התחושה הזו מגיעה מהיצר הרע, זה שמנסה לחבל לנו בפעולות הטובות ולמנוע מאיתנו לעשות את העבודה שלנו בעולם אבל לפעמים יש לתת לתחושות האלה מקום ולנסות להבין מאיפה הן מגיעות ולאן הן עתידות להניע אותנו.

 

זה הזמן לתהליכי עומק

חנה רות אברהם:

"ישנו הבדל מהותי בין האדם שנמצא במצב בו הוא מרגיש תקוע לבין מי שאדם קרוב אליו נמצא בסיטואציה שכזו.

"לעיתים קורה שאנו נמצאות במצב בחיים בו אנו חשות תקועות, כלום לא זז והרצון לשינוי חזק מתמיד.

"חשוב להדגיש שתקיעות היא לא בהכרח דבר שלילי. לאו דווקא כשמרגישים תקיעות זה אומר שהמצב תקוע באמת. הרי אין באמת דבר כזה להישאר במקום, העולם זז בכל מקרה. המצב דומה לאדם שיושב ברכבת העושה את דרכה מתל אביב לנתניה. הרכבת נוסעת אך הוא מרגיש תקוע בתוכה ומצר על מצבו האומלל. הוא אמנם מרגיש תקוע אך בעוד שעה הוא יבין כי הוא התקדם עשרות קילומטרים.

"גם אם על פניו, מבחינה חיצונית לא נראה לנו שדברים אצלנו זזים זה לא אומר שלא נעשו אצלנו תהליכים פנימיים. תהליכי עומק הינם משמעותיים יותר ומשפיעים על החיים יותר מהריצה הפיזית קדימה. ומה שהכי חשוב לזכור זה שדווקא התקופות שהן לכאורה 'תקועות' בחיים הן אלה התקופות המבורכות שמניעות אותנו לעשות עם עצמנו תהליכי עומק. לשאול את עצמנו את השאלות הקשות והאמתיות של החיים כגון: "מי אני? מה אני ולאן פניי מועדות? מה אני צריך לשנות? אילו דברים לדעתי צריכים להשתנות? במה אני יכולה להיעזר על מנת לעשות שינוי? אילו כלים יש לי ואילו כלים אני צריכה לרכוש?".

"לא סתם כל השאלות האלה נשאלות דווקא בתקופות הקשות של החיים כי הן אלה שמניעות את האדם קדימה ומוציאות אותו ממצרים. זוהי תקופה מבורכת ולא בריא לדלג עלייה. לא שווה לרוץ ולעשות מעשה קיצוני רק כדי להרגיש שעשינו משהו. דברים טובים מתבשלים לאט, יש להתבונן היטב במצב הקיים ולשקול בכובד ראש את דרכי היציאה.

"ישנו מצב נוסף שבו אנו איננו לכאורה האדם התקוע אלא אלה שחיים לצידו – כגון: בן זוג או ילדים. כאשר אנו מסתכלים על הסיטואציה מהצד, חשוב לזכור שככל שננסה כביכול לשקף לאותו אדם את מצבו העגום וננסה לדחוף אותו לעשות תהליכים שונים עם עצמו, ייתכן שלא רק שלא נעזור אלא רק נהרוס לו ונפריע בתהליך אותו הוא עובר. נכון, לא נעים לראות את בן הזוג תקוע בבית ללא עבודה… אך להגיד לו יומם וליל כמה שזה שהוא לא עובד מקשה על ההתנהלות בבית – לא יגרום לו לצאת לעבוד. התפקיד שלנו כרגע זה לתת בו אמון, לשדר לו שהוא עדיין אהוב ורצוי. לנהוג בסבלנות כלפיו וכלפי התהליך אותו הוא עובר. עלינו לתת לו את הזמן להבין איפה הוא נמצא ולאן פניו מועדות. לתת לו לסיים את הלימוד שלו ולא להפריע באמצע".

שינוי איטי ובטוח

ציפי קולטניוק מוסיקאית ומרצה להעצמה נשית:

"לפעמים קורה שאנו נמצאות במקום מסוים בחיים שלנו שמרגיש לנו לא נכון. עבודה שלא מספקת אותנו, או מקום מגורים שלא טוב לנו בו. מיד קופצת המחשבה שצריך לזוז והרצון לעזוב, לשנות ולחפש משהו אחר. אנחנו מוקפות בכל כך הרבה סיפורי השראה סביבנו על אנשים שעשו שינוי דרסטי ועזבו למקום רחוק, או לעבודה שונה לחלוטין. זה פחות פרקטי כשמדובר בנו, נשים שמנהלות משפחות ומגדלות ילדים שלומדים במוסדות וזקוקות למשכורת הקבועה ולא תמיד יכולות לעבור תקופת ביניים של חיפושים או לעשות שינוי קיצוני. הרצון להתקדם הוא טוב ומבורך, אבל רגע לפני שרצים לעשות מעשה ולזוז בחיים צריך לעצור ולחשוב כי גם לשינוי יש מחירים… 'האם עשיתי מאמץ על מנת לראות את הטוב במצב הקיים? ואולי שינוי קטן יעשה לי את כל ההבדל?!'…

אני זוכרת את עצמי בתור אימא צעירה. חיפשתי עבודה שבעיקר תתאים לשעות שלי עם הילדים בבית ולא תיקח ממני טיפת אנרגיה מעבר לשעות העבודה. עבדתי אז בחנות של כובעי נשים ומהר מאוד הרגשתי שעמום ותסכול מכך שאני לא ממצה את היכולות והכישרונות שלי בין מדפי הכובעים. השינוי הגדול קרה ביום שעשיתי סוויצ' בראש. אמרתי לעצמי שאני עובדת בעבודה נהדרת, אני עוזרת לנשים להיראות יפה. פתאום העבודה שעד עכשיו הרגשתי עול גדול להגיע אליה נראתה לי מהנה ואפילו סוג של שליחות… שמתי לב שנשים היו מגיעות ורוצות שרק אני אשרת אותן כי תמיד חיפשתי על מה להחמיא להן, כמה סיפוק היה לי מלראות אישה שהגיעה עם כובע הרוס או מטפחת דהויה ויצאה עם מראה חדש ויפה. בדיעבד זה היה הבסיס שלי בעמידה מול קהל נשי… העבודה נשארה אותה העבודה, הדבר היחיד שהשתנה הוא הגישה שלי לעניין. לא פעם אני שומעת מנשים את המשפט: "אני לא מתחברת לקהילה. הלוואי ויכולתי לעבור דירה". דבר ראשון שאני שואלת נשים כאלה זה: "האם עשית משהו כדי להרגיש חלק? את מגיעה לבית הכנסת בשבת? הולכת לשיעורים/התוועדויות? אם לא, איך באמת תתחברי? ואיך אפשר להגיד שהקהילה לא מתאימה לך?"…

קורה שאנשים עובדים, לומדים או גרים במקום שלא מתאים להם. אני מאמינה בשינויים קטנים שלא מזעזעים את החיים ומצד שני, מאפשרים לטוב להכנס. זוכרת כיצד בתחילת דרכי כזמרת המשכתי לעבוד במשך שלוש שנים בעבודה הרגילה שלי כאשת יחסי ציבור בארגון "יד לאחים" ולא מיהרתי לעזוב. ידעתי שכאמא אני חייבת את המשכורת הקבועה ורק אחרי שאעשה דרך משמעותית ואדע שהצלחתי, אוכל לעזוב את "גלגלי העזר" ולגדול. חשוב מאד לחתור לעבר הגשמת החלומות שלנו, אבל לשמור על איזון. תחשבו על אישה שגרה במקום שהמוסדות עבור הילדים מעולים, אבל היא לא מתחברת לקהילה, אפשר לנסוע לשיעורים והתוועדויות מחוץ לעיר ולשמור על קשר עם חברות ממקומות אחרים. אני מכירה כמה נשים שהלכו ללמוד תחום שתמיד ריתק אותן או החלו לעסוק בו במקביל לעבודה הקבועה ופתאום נכנסה חיות גם למה שעד כה הרגיש להן "עבודה אפורה".

שיהיה לכולנו בהצלחה!

צבאות השם: סניף רחובות חוגגות

















בשם צבאות השם: תודה!



צבאות השם בת ים – הזוכות המאושרות







להשתחרר מהרגלים לא טובים • עוצמתי

 

מגזין עטרת חיה / דבורה לאה (לוי) אמיר

 

במשך השנים אנו מאמצים לעצמנו הרגלים רבים. אדם יכול למצוא את עצמו נרדם עם הפלאפון ביד ולא מסוגל להפסיק, או מתרגל לומר ש"אי אפשר בלי שתיה מתוקה בשבת" וכדומה.

במהלך החיים בתהליך של הכרה עצמית ומודעות אנחנו מגלים בעצמנו הרגלים שחלקם טובים לנו, חלקם ממש מזיקים לנו, ויש הרגלים סתמיים שפשוט התרגלנו אליהם…

שוחחתי שיחה מרתקת ומחכימה עם נחמי זקלס – מנתחת התנהגות שעוסקת בנושא של שינוי הרגלים.

מהיכן מגיעים אלינו ההרגלים ודפוסי ההתנהגות?

"דפוסי התנהגות הם דפוסים נרכשים.

על–פי הגישה ההתנהגותית קיימות התנהגויות רפלקסיביות מולדות (מלשון רפלקסים) כמו מצמוץ לאחר חשיפה לאור, דופק מואץ בזמן לחץ וכדו', אך רוב ההתנהגויות נרכשות עם ההתנסויות השונות שהתינוק והילד חווה במשך השנים. לדוגמה, פחד מכלב יכול להיות בגלל נשיכה או כי הסביבה (כמו הורים) הגיבו באופן מרתיע שמלמד את הילד לקשור בין הופעה של כלב לתחושת פחד. כך נרכשים הרגלים שונים לטוב ולמוטב. התוצאה המתקבלת לאחר התנהגות מסוימת היא זו שתקבע אם ההתנהגות הזו תישמר ותתחזק או שהיא תיעלם ותיכחד".

איך אני יודעת שהרגל מסוים הוא לא טוב לי? איך אני מזהה אותו?

"כמנתחת התנהגות אני קודם רוצה להגדיר מהו הרגל. הרגל הוא למעשה, התנהגות שנרכשה. היא מופיעה בנסיבות מסוימות, ועם הזמן מתקבעת לאחר שהיא מניבה תוצאה חיובית עבור המתנהג. לדוגמא, כשאמא רוצה להרגיל את ילדה לצחצח שיניים בבוקר היא מלמדת את הילד שמצחצחים בבוקר ובערב ולאחר הצחצוח היא משבחת את הילד. כעבור זמן מה הילד ייהנה בעצמו מהתוצאות החיוביות של הצחצוח כמו תחושת הרעננות וללא תלות בתגמול או שבח חיצוני, ימשיך לעשות זאת בעיתוי המתאים.

"הרגל עשוי להיות דבר חיובי שגורם לנו לבצע מטלות חיוביות באופן אוטומטי וחוסך מאיתנו חשיבה או התמודדות עם צורך לבצע את המטלה, אך הוא יכול להיות הרגל לא נאות שכדאי להיפטר ממנו בהקדם.

"הרגל לא טוב הוא הרגל שמפריע בתפקוד היומיומי, או הרגל עם השלכה שלילית ונזק לטווח ארוך. גם הרגל שמביא לשונות ודחייה חברתית עלול להיות הרגל לא טוב. זיהוי של הרגל לא טוב נעשה כשמרגישים שההרגל מונע מאיתנו לבצע משימות חיוניות, משפיע על הדימוי העצמי, גורם לנו להפסיד דברים משמעותיים בחיים ועוד".

מה עושים עם הרגל שרוצים לשנות?

"לשנות הרגל זהו תהליך לא פשוט, אבל בהחלט אפשרי. כפי שציינתי, התנהגות נרכשת מהשפעה של גורמים שונים: גם נסיבות, הקודמות להופעת ההתנהגות וגם תוצאות, המתקבלות לאחר ההתנהגות. כדי לשנות את ההתנהגות יש להתערב בנסיבות ובתוצאות.

"התערבות בנסיבות נעשית על–ידי מניעה. נניח, שמישהי כוססת ציפורניים, וההרגל הזה מפריע לה והיא רוצה להיפטר ממנו. עליה לבדוק קודם מה גורם לכך, אולי זמן מסויים, אולי מצב רגשי מסוים, או אפילו זמן פנוי ותחושת שעמום ועוד. במקרה הזה כדאי לבדוק האם אפשר למנוע או להפחית את הטריגר שמביא לכסיסת הציפורניים.

"התערבות בתוצאות נעשית על–ידי שימוש בתוצאה שמפחיתה את ההתנהגות או מגבירה אותה, תלוי במטרה של ההתערבות. אפשר להבטיח לעצמנו תגמול כלשהו אם נעמוד ביעד שהצבנו לעצמנו. למשל, אם נמנענו מנשנוש של חטיפים או ממתקים במשך היום, נוכל לצ'פר את עצמנו במשהו מפנק. לחילופין אפשר 'להעניש' את עצמנו ולשלול מאיתנו דברים שאנחנו מחבבים או שחשובים לנו כמו להעביר סכום כספי שנקבע מראש לחברה על כל 'נפילה'.

"לפעמים יש צורך גם בהקניית התנהגות חילופית. לא מספיק להחליט שאנחנו מעוניינים להפסיק עם ההרגל הלא טוב, אלא כדאי לרכוש הרגל אלטרנטיבי אחר שיעזור להשלים את החסר כמו לעיסת מסטיק במקום אכילה בלתי פוסקת".

מהו התהליך שיגרום להצלחת השינוי? יש לך רעיונות פרקטיים?

"כדי להצליח חשוב מאוד לכתוב מטרות ויעדים ברורים ומעשיים. לבדוק מהן הנסיבות שמעוררות את ההתנהגות ולנסות למנוע או להפחית אותן – כמו למשל, סילוק של ממתקים מהבית כדי להימנע מאכילה שלהם.

"ניתן ליצור תזכורות והתראות במקומות או בזמנים מועדים לכישלון.

"כמו כן, יש לחשוב אלו תגמולים או 'עונשים' יגרמו לנו להפסיק את ההרגל.

"שיתוף של קרובי משפחה וחברות גם יכול לעזור ולתת מוטיבציה לעמידה ביעדים.

"בנוסף, שימוש בהתנהגות חילופית עשוי לעזור ולהפחית את ההרגל שאיננו רצוי.

"במקרים בהם ההרגל הינו חזק ביותר ואין הצלחה בנסיונות להיפטר ממנו, יש לשקול פנייה לאיש מקצוע והתערבות טיפולית – כאשר ההרגל מפריע לקיום שיגרת חיים תקינה".

בהצלחה!

השקת מערכת שיעורי הערב • רביעי הקרוב





30 יום קודם: הכנה ליום הנשיאות

ימי הצדעה למדריכות אחות"י • אחות התמימים

חיילות צבאות השם בכפר חב"ד מפיצות חסידות





















צניעות גם לצעירות – כי גם את זכית בכתר!

"אמא, לא רוצה לגרוב גרביים", "מה הבעיה עם החצאית הזו", אמירות שנשמעות היום גם מפי בנות ביסודי… ואמהות שמתייאשות: "מה לעשות, זה הדור" , "אני לא רוצה לחנוק אותה", "כשתגדל אסביר לה", "עכשיו היא עוד קטנה, שתהנה" (ממה בדיוק?).

ומצד שלישי הרבי זועק: "הצניעות היא המידה היפה ביותר, הכתר של הבת והאישה היהודיה"!

"כבר הגיעה שעת השיא שנשים ובנות יהודיות יחושו את גאוותן היהודית ואת אי-תלותן ב"אופנות" הריקניות והחלולות, הכוזבות והמטעות, אופנות שאין בהן תוכן מלבד רדיפת הבצע של אלה שיש להם אינטרס כספי בהן."

הצניעות היא זו שתציל את המצב! תרים את הכבוד של בנות ישראל! תבדיל אותם מהרחוב! ודווקא בגיל צעיר!!! כשהשתיל עוד רך, ואפשר עוד לדאוג שלא יגדל עקום…

החלטנו להרים את הכפפה ולדאוג לדור הצעיר, כן, הדור שיקבל פני משיח!

שימו לב: נפתח קו צניעות חביב לבנות צעירות…. (בגיל יסודי בערך) שידבר בעיקר על מעלתה של בת ישראל ודברים חיוביים והכוחות שיש לכל אחת, ועל חשיבותה של הצניעות, עד כמה שזה מה שבאמת מכבד אותנו, כבנות מלך, פחות באיסורים וכו' במטרה להאהיב על בנות את הצניעות היקרה כרצון הרבי, ולזירוז הגאולה.

זה קו חב"די, אבל כל מי שרוצה מוזמנת בחום. תעבירו בשמחה.

 



רק תגידו שיהיה בסדר.. • נגיעה נשית לפרשת ויחי

נגיעה נשית לפרשת ויחי / מירי שניאורסון

 

שמה השני מיוחד כמוה, הוא ניתן לה בפעם השנייה שעברה את תהליך הגיור המורכב שלה.

היא לא מסתפקת בחצי הדרך, הכול היא עושה על הצד הטוב ביותר. חשוב לה להיות מדויקת וכהלכה. נאמנה לאידיאל ולרעיון, אישה של מצוינות וחזון.

 

היא מסובבת בכוס מרק העוף המפורסם שלי כאילו היא קוראת בקפה ואומרת לאט ובערגה: ״לכל אוכל יש סיפור… אפשר לחוות את הסיפור במרק״. אני מתבוננת בה ומשתאה, מה אפשר להגיד בנושא התזונה הבריאה דרך כוס המרק האחוזה בידה הענוגה?

״יש לו טעם יהודי, וריח של געגוע למה שלא פגשתי מעולם״ היא משתהה ומוסיפה בקריצה ״אולי במפגש שלנו אז בהר סיני״. אני סומכת עליה שהיא תנחה אותי בדרך הבריאה והחדשה שבחרתי. ״עכשיו עליתי על זה״ היא מוסיפה כמנצחת ״יש לו קצת כאב, רגע, תכף, אההה״.

בוחשת, טועמת, מעמיקה מבט ומכחכחת בגרון את החוויה של המרק.

כי בשבילה המרק הוא רק תירוץ, וסיבה טובה של שייכות לעם למוד הסבל, הטרדות והיגון שמחפש רק רגע אחד לחיות חיים טובים ובריאים.

״אבל…יש מקום לשיפור, שיפור קולינרי״ היא דבקה במטרה.

״אגיד לך את שבליבי״ היא מרגיעה ״את תאהבי את זה, תתחברי לאור אחר, לבישול בריא ולהוויה, אני סמוכה ובטוחה!" היא מסכמת.

 

״ויחי יעקב בארץ מצרים״ – שבע עשרה שנים (כמניין טו״ב). איזה פסוק נפלא. ״ויחי״ – איזה ביטוי של עוצמה וחיות.

סוף-סוף יעקב זוכה לחיות אחרי מאה ושלושים שנה של סבל שבהן חייו עוברים עליו מעבודה לעבודה וגם מצרה לצרה (רחל, לאה, עשיו, דינה, יוסף). יעקב מתקן את תפילת ערבית, משום שכל חייו הם כמו עורב, הכול שחור, חשוך וכואב.

 

הסבא מתחיל ליהנות ולרוות נחת מילדיו המשלימים ביניהם (למראית עין, רק כדי שלא יכאב לו יותר הם משימים עצמם כאוהבים) ולעת זקנה מברך את בניו ואת נכדיו. הוא מצליח להאיר את נקודות הטוב שבהם. ״היאספו ואגידה לכם את אשר יקרה אתכם״ – כמה היינו רוצים שמישהו יגלה ויגיד לנו שמה שאנחנו הכי רוצים הולך לקרות, מי הדמות שיגיד לנו שעוד יהיה טוב? שהעסק יצליח אחרי כל השנים הקשות, שהבחור המיוחל ("השידעך") יגיע, שייוולד להם ילד אחרי כל הטיפולים, שמשיח יגיע!

 

במקום הנמוך בעולם, בערוות מצרים, חווה יעקב את השנים הטובות ביותר שלו. הוא רוצה לגלות להם את הקץ ומסתלקת ממנו השכינה וכבר לא יכול להגיד. והשאלה היא: מה הוא רצה להגיד?

כבר חלפו אלפי שנים מאז ומשיח עוד לא בא. יעקב הרי ידע שיש עת מסוימת שבה משיח חייב להופיע. אבל הוא ידע גם שיש את העת האחרת, הנוכחית, שבה אנחנו יכולים לפעול ולעשות ולהתנהג בכל יום כאילו משיח מגיע היום.

בלי לאבד תקווה, לאסוף כוחות כאילו זה קורה ממש עכשיו, ואז ביום-יום תהיה חוויה של עונג כאילו זה קורה.

 

 

הכותבת: מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, מייסדת נפלאו"ת.

מרצה מנחה ושליחה בתקשורת  לכניסה לאתר לרכישת הספרים "פרשה באהבהלחצו כאן    mail: [email protected]   טלפון 054-9292901

 

רגע, זה בזכותי או לא?!

ב"ה
רציתי לכתוב את התובנה שקפצה לנגדי, כאשר למדתי את המאמר על פרשת ויחי. 
אך המקלדת לא נעה והראש לא הצליח לחשוב, והכתיבה היתה נראית לי לא מוצלחת בכלל. 
מחשבות של יאוש החלו להזדחל ולהתפתל כמו נחשים על מוחי מה שבטח לא אפשר כתיבה. 
ידי רפו, והתחלתי להרגיש שאולי בכלל זה חסר טעם.
החלטתי בכל זאת להתחיל לכתוב, וכתבתי רק את מה שיצא .. 
פתאום הנקודה הלכה והתבהרה מול עיני…
יהודה, 
״ הפעם אודה את ה׳ ״, ענינו ביטול.
למרות שיהודה, הביטול, מגיע אחרי ראובן ושמעון- שעניינם ראיה ושמיעה באלוקות, אהבה ויראה,
אך לא מסתפקים בכך שהביטול בא אחרי העבודה, כי בביטול צריך גם לפתוח.
זה לא רק ביטול לאחר שקצרתי הצלחה כבירה במה שעשיתי,
 והבנתי שההצלחה הזאת היא לא שלי, ממש לא,
אלא גם לפני שאני עושה אני עוצרת וזוכרת שהכוחות והיכולות הם לא שלי, הם לא באים ממני, 
אני רק צינור..
רגע, מקלדת עצרי. מדברים אלי בדיוק ברגע זה.
לא אני כותבת, לא אני הכישרון שלי, ואם יש לי או אין לי זה לא עניני ולא אומר כלום עלי! 
באמת לי אין את הכוחות לכך, ושום יכולת נפשית, רוחנית, מוסרית ועוד..
לפתוח וגם לסגור צריך בביטול-
לפתוח בידיעה שרק הקב״ה כותב את זה ואני רק צינור להעביר את השפעתו,
רק הקב״ה נותן לי את הכוח לצייר, לדבר, ללמד, לעצב וכו׳…
אז למה בכלל לעשות את זה הרי אני כלום, הכוחות לא שלי , אני בביטול ? 
כיוון שזה מה שהוא רוצה ממני! הוא נתן לי משהו ביד לא כדי שאשאיר את זה לעצמי. 
אלא, שאני בביטול אבדוק, האם כעת הקב״ה רוצה את הדבר הספציפי הזה ממני? 
ואז בביטול וההכנעה כחומר ביד היוצר אכתוב את אשר יכתיב לי
ואסגור בביטול- לא אני כתבתי, יצרתי ועשיתי, זה הוא ורק הוא . זה שלו הכל שלו.
יהודה.. הפעם, אודה את ה׳!

צבאות השם: סניף חיפה חדור!