ב"ה

1

2

3

4

5

6

7

8

9

10

11

מגזין עטרת חיה / דבורה לאה אמיר

אני זוכרת את התקופה במדרשה, כשהגעתי לדירה, הסדר והניקיון לא היה הצד החזק בה. אני זוכרת שרציתי לנקות את החדר שקיבלתי ובהעדר חומר ניקוי נאלצתי לשטוף רצפה עם אבקת כביסה… הגעתי מבית עם הרגלי ניקיון וסדר ב"ה, ומאד סבלתי מהלכלוך ובעיקר מהתנהלות הבנות שלא גילו אכפתיות כלפי הבית שבו גרו וחיו. כשקיבלתי את משרת ההדרכה והאחריות על הסדר והניקיון, גיליתי שלא רק עם ילדים צריך לעבוד אלא גם עם בחורות גדולות ממש.

דבר ראשון, באמת היה אכפת לי מהפנימיה, אהבתי את הבית וטיפחתי כל פינה שבו וכשהבנות ראו שאני דואגת למפות יפות, לכיסויים מיוחדים לספות, למטבח יפה עם אלמנטים עיצוביים הן ראו שזה באמת כיף ונעים לחיות בבית נקי, יפה ומעוצב והתחילו לשתף פעולה.

הבנתי גם כי כל אחד גדל בבית שונה עם סדרי עדיפויות משתנים וצורת חיים אחרת.

הכנתי רשימת תורנויות מסודרת ולכל תורנות היה דף שהגדיר מה היא כוללת. לדוגמה: שטיפת רצפה. אחת יכולה לחשוב שזה להעביר סמרטוט (בדירה של שבע בנות) אחת לשבוע. ואז היא גילתה ששטיפת רצפה כוללת הרמה והזזת הרהיטים, שפיכת מים עם סבון, ואפילו את הסרטוט יש לסחוט ולתלות בסיום…

ב"ה, בזכות פרוט התפקידים האכפתיות והעזרה, היום שתי חברות שלי משם שנשאו, מספרות כי הבית שלהן נקי בזכות התקופה שגרנו יחד, הן פשוט למדו לנקות ולסדר.

סדר וניקיון הם מרכיב חשוב בכל בית ובפרט בבית יהודי חסידי. ידוע שהרביים שמו דגש על הסדר ("היום יום", יז' תמוז). אנו, נשים ואימהות עובדות ועם זאת חשוב לנו בית מסודר ונקי וכמובן רוצות להקנות הרגלים חיוביים לילדים שיבנו את בתיהם.

אם כן, איך נשתף את הילדים בעבודות הבית, נרגיל אותם לעזור ונחנך אותם לשותפות משפחתית? את התשובות נקבל משתי נשות מקצוע ואמא יצירתית אחת.

'מטרת העל' של המערכת המשפחתית

רחל טרעגער, היום סבתא מרובת נכדים, כן ירבו, מאמנת אישית ומנחה להורות וזוגיות מחדדת לנו נקודות חשובות:

"'מטרת העל' צריכה להיות בניית אווירה נעימה בחיי היום–יום בבית בתוך עקרונות המערכת המשפחתית ובמיוחד כשמדובר על מערכת ההולכת בדרכי תורה, מצוות וחסידות. הבית צריך להיות המקום שהכי נח ונעים להיות בו. מקום הרצוי בכל שלב בחיים, לכל אחד מבני המשפחה. מקום בו נוכל להראות את היכולות, הרצונות, החולשות והקשיים שלנו ובכל זאת נרגיש בנח. מקום בו נוכל להביע את עצמנו, את הצורך והרגש שלנו ועדיין נרגיש בו רצויים ואהובים".

רחל מדגישה ש"יש תקופות בחיים בהן סדרי העדיפויות של הפעולות משתנים ואיתם תוצאות הפעולות משתנות אך היעד העיקרי לא משתנה – בניית אווירה נעימה וקשר חם בין בני הבית ובינם לבין התורה–ומצוותיה! יהיו תקופות שבהן נשתמש בכלי סדר וניקיון לפי סדר עדיפות שקבענו ותקופות אחרות בהן נרפה קצת והדגש יהיה על דברים כמו: מנוחת הגוף, טיפוח הגוף/הבריאות, תזונה או טיפוח קשר בין אישי בין בני המשפחה".

רחל מעניקה כמה טיפים שיעזרו להקניית הרגלי סדר בבית:

כדאי לקבוע מקום קבוע בבית לכל סוג של דברים, כגון: ספרים, כלי כתיבה, צעצועים, כלי תפירה ועוד. כאשר כל מקום מתחלק לתת–סוגים עם מקומות קבועים גם להם. כגון: ספרי קריאה/קודש/ילדים קטנים/בישול/רפואה וכדומה.

חשוב ליידע את בני הבית בחלוקות ובמקומות הקבועים של החפצים וכך כל אחד יודע איפה כל דבר נמצא ולאן להחזירו בתום השימוש.

למיין ולארגן את המחלקות השונות מעת לעת, להוציא, לזרוק ולהעביר הלאה אם צריך.

מחלקה אחת תהיה מחלקה של דברים הדורשים טיפול: החלפה, הברגה, תפירה, צריך לקנות וכדומה.

"כעת, אסביר איך לשלב את הילדים בשמירה על הסדר והניקיון בבית, ויותר מזה, לגרום להם לאכפתיות – שיהיה להם חשוב ושירצו בסדר ובניקיון בעצמם.

"כשרוצים שאדם יתחבר למה שהוא עושה צריכים לגרום לו רגש חיובי בנושא הספציפי וזה יכול לבוא לידי ביטוי על ידי:

א. מחמאות – הגורמות לו להרגיש שאהבו את מה שעשה, ראו אותו. כך הוא חש קיים ובעל ערך בעיני הוריו.

ב. העצמת הדבר הרצוי – הילד עשה משהו טוב ואני רוצה שיעשה אותו שוב, עליי להשקיע בהעצמת הילד, להגיד לו כמה אני שמחה בזה, לספר לאחרים בנוכחותו. שום דבר לא מובן מאליו!

ג. לצ'פר – נתינת פרסים כעידוד על הפעולה שעשה – "מתוך שלא לשמה בא לשמה".

ד. לאהיב ולחבר – אם אני רוצה שלילד יהיה אכפת מחדרו, אתן לו קופסה יפה לאכסון החפצים, תמונת קיר לחדרו, כיסוי מיטה שייתן לו חשק להשאיר חדר ומיטה מסודרים, מדף לחת"ת וקופת צדקה יפה… – החשוב הוא שיהיה משהו שהילד יאהב ויחבר אותו למקום ולעקרונות הבית.

ה. לשתף את הילד בהשקעות שאנו עושים בבית ובחלומות שאנו חולמים להגשים בו (כולל סיבות, עלויות, ציפיות) ולפעמים אפילו להתייעץ בדעתו, "מה החלומות שלך ומה אתה היית רוצה שיהיה בבית?" כך הוא ירגיש מחובר יותר לבית ושהבית שייך אליו וכך תתפתח אצלו תחושת אכפתיות לבית.

ו. הסברה מפורטת – למה נקרא "מסודר" או "נקי". לקחת מקום אחד ולהדגים לילד כיצד לסדר אותו ותוך כדי לספר לו מה אני עושה ומה המחשבה שמובילה אותי כשאני מסדרת פה, ולחזור על זה מספר פעמים. (הילד, כמוני, לא נולד עם ידע בנושא, כולנו לומדים).

ז. להימנע מביקורת ולהשקיע בדיבור על הרצוי ואת הלא רצוי להשאיר בצד.

ח. להתחשב בילדים: לדרוש מהם עזרה המוגבלת בזמן הידוע להם מראש – ולא ליותר מחצי שעה בדרך כלל. לתת לילדים כמה אופציות לעזרה, שיבחרו מביניהם מה הם אוהבים ומעדיפים.

"והכי חשוב, פיתוח אווירה שמחה בבית. כל שלב והאתגר שלו ואנחנו ההורים כראש למערכת צריכים להיות קשובים לאיתותים שהיא משדרת. כמו בעת לידת תינוק חדש, עניין בריאותי הדורש השקעת זמן או כח פיזי, אירוע משפחתי, עומס בעבודה, חופש במערכת החינוך וכדו'. כשמזהים איתות לשינוי, נדרש מאיתנו לחשב מחדש מהו סדר העדיפויות בבית ולהתנהג בהתאם."

שם המשחק: יצירתיות

שרי הוד, אם לשמונה, כן ירבו, מרחובות. נותנת לנו רעיונות:

"בבית שלנו הנהגתי רעיון יצירתי וחוויתי לשיתוף הילדים בעבודות הבית. אנחנו משחקים כאילו ביתנו הוא בית מלון והילדים – החדרנים. הם נהנים מהרעיון ומשתפים פעולה יפה, כל אחד מסדר את חדרו ומחליף מצעים ללא מריבות וצעקות. לאחר שעבודת החדרנים הסתיימה, אני מגישה "ארוחת ערב של בית מלון" – ארוחת ערב רגילה אך מוגשת בצורת מיוחדת. ירקות חתוכים באופן מושקע, מפיות יפות לכל אחד ושולחן הנראה יותר מזמין ומפנק.

"הילדים שלי אוהבים לערוך שולחן לשבת אז 'על הדרך' הם מסדרים כבר את הסלון, עורכים יפה את השולחן עם כלים ומפיות והבית לובש חג לכבוד שבת, כבר ביום חמישי.

"מידי פעם כשאנחנו מנקים את הבית אנו מניחים שעון חול ואחרי 15 דקות כשהחול נגמר, סיימנו לנקות! מה שלא הספקנו, נמשיך מחר. לאחר מכן, אני נותנת צ'ופר, את הילדים הקטנים אקח לגינה עם ארוחת ערב והילדים הגדולים יכינו "מסעדה" לכל המשפחה.

"בנוסף, על המקרר יש לוח תפקידים לכל ילד לפי מה שהוא אוהב לעשות. הכנתי לוח בצורת שעון שכל אחד מסובב ולפי מה שיוצא לו זה תפקידו להיום, ואז, אחד מוציא את הכביסה מהמכונה, אחד תולה ואחד מכניס הביתה…"

נגיש, נעים ומסודר

דבי מעטוף, אם לשלושה המתגוררת בלוד, מעצבת פנים, מומחית לשדרוג הבית והום סטיילינג.

"עיצוב החדר יכול להשפיע על הילדים בשיתוף הפעולה בבית. צריך לתכנן את סביבת הילדים בצורה המתאימה להם. אם זה מדפים נמוכים לספרים שמתאימים לגובהם למשל, או אחסון משחקים בקופסאות נוחות לשליפה. כך הילדים מסוגלים ויכולים לקחת ולהחזיר בעצמם ומתאפשרת להם עצמאות. רצוי לסדר את ארון בגדים בצורה נוחה ונגישה לילד – שיוכל לבחור מה ללבוש ובקלות להחזיר כביסה נקיה.

"גם סל כביסה צבעוני יגרום להם לרצות לאסוף את הכביסה המלוכלכת מבלי שנבקש מהם.

"אל תעמיסו את החדר בחפצים מיותרים אלא הקפידו לסנן מידי פעם ולהשאיר בחדר רק מה שבשימוש יום–יומי, כך שיהיה מקום לשחק וקל לסדר ולארגן את החדר (מה שבשימוש לעיתים רחוקות אפשר לאחסן במקומות נסתרים ופחות נגישים).

"אם יש בסלון משחקים אפשר להסוות אותם בסלסלות המתאימות לעיצוב הסלון ובכך לשמור על סדר אסתטי.

לסיכום, צריך לזכור שבית נעים ומותאם לצרכי המשפחה יכול להפוך כל מטלה לחוויה!"

דבי מעטוף: [email protected]

רחל טרעגער: 6761301–054

ב"ה

 חוזב"ש

מגזין עטרת חיה / אריאלה דאשיף

בתקופה בה החלה תנועת התשובה, לפני כ–40 שנה, החזרה בתשובה הייתה משהו נדיר ומסתורי. החוזר בתשובה נדמה היה כאילו פוסע אל תוך ערפל סמיך, ואובד שם לעד…

היום, בחסדי ה', יש הרבה יותר חוזרים בתשובה, ויש הרבה יותר ניסיון לדעת איזו הכוונה לתת.

האמת, שקשה מאד לקרוא לתנועת התשובה "חזרה בתשובה", משום שהסטטוס הראשוני של מי שלא גדל על ברכי התורה והמצוות אינו של חוזר בתשובה, כי הוא לא "חוזר" ולא "שב", שהרי הוא לא ממש חטא, אלא חי בלא ידיעה, ולכן הוא לא "חוזר" אלא "מתחיל". הוא יצא ממקום של "תינוק שנשבה" ועכשיו מתחיל את צעדיו הראשונים.

אולי אם זו הייתה הגישה לפני 40 שנה, היה יותר קל. מי שסייע למתחילים באותה תקופה, בדרך–כלל היה חסר את הגישה המדויקת. לא אפרט אותה, אבל מתוך הוראותיו של הרבי ניתן להבין את הגישה המהפכנית שלימד:

לא להתנתק מן המשפחה בשום אופן!!! ההורים הם אלה שגידלו את האדם וחבים כלפיהם כיבוד הורים. עם ישראל הם עם אחד. לא שניים: "חפשיים" ו"חרדים".

אל תקפוץ למים עמוקים. התשובה היא תהליך, לא שינוי חד, יש ללכת אותה לאט  ולהגדיל כלים כל פעם קצת. לא לקבל יותר מידי קבלות מהר מידי.

לא לזרוק את התינוק עם האמבטיה!!! בחילוניות ישנם דברים שלמדנו שהם בעלי ערך: נימוסים, ערכים, ידע. החילוניות צריכה העלאה, לא פסילה מוחלטת. פעמים רבות, כשחוזר רצה להפסיק לימודים אקדמיים – הרבי הורה להמשיך עד הסיום.

החוזב"שים חיים עם ובתוך החרדים מבית, הישיבות לחוזב"שים הם בתוך הישיבות הרגילות, ואם הבחור רוצה ויכול – יעבור ללמוד עם המנוסים יותר. הרבי הורה שלא לפסול שידוכים עימם, אלא כל מקרה לגופו.

משפיע משפיע משפיע!!!!

כמה רווח והצלה עמד לנו החוזב"שים בזכות הוראותיו של הרבי מה"מ. הדרך לא הייתה קלה. כל הלבטים ותהפוכות הנפש, הבכי והכאב שעברתי (אני יכולה לדבר בשמי, אבל בטוחני שגם אחרים חשים כך), כמה השוואות השוויתי את עצמי לחרדים מבית, וכל–כך בושתי על שאיני מעודנת כמוהם. ויום אחר כך – מרוב "אורות" שה' משפיע על חוזב"ש, הוא כבר סבור שהוא לפחחחחחחחחוווות 'בינוני', אם לא כבר כבש את האוורסט.

כל מי שבחסדה הגדול זכתה להיות המשפיעה שלי, יודעת לכמה שיחות חיזוק הייתי זקוקה כדי לעבור את הזמנים הלא פשוטים האלה (גב' רוזה מיידנצ'יק הנפלאה והטובה, גב' גרינברג שכל–כך התמסרה, ופייגי בוקייעט שהעמידה אותי על הרגליים של הביטחון המוחלט בה'). אם לא שהרבי הורה לקבל את החוזב"שים במוסדות הרגילים, והרב שמואל חפר שקיבל אותי עם כל כך הרבה הבנה, בלי לחץ, ונתן לי עבודה בפנימייה (שלא כיסתה מחצית מן ההוצאות…) – איפה הייתי היום? לא, אין לי אשליות. לא הכל ולא כולם היו מושלמים, אבל ה' סייע שאמצא את המסורים באמת, להוליך אותי בדרכים ישרות.

הרבי הציל אותנו.

אבל עם כל זה, עדיין הדרך שעוברים צריכה ליבון ולמידה. הרב דן טיומפקין חידש הסתכלות שונה על תהליך התשובה. הוא משווה את תהליך התשובה לתהליך ההגירה למדינה זרה. כמו בהגירה, מי שנכנס לעולם החרדי, משנה שפה, משפת רחוב, לשפה נקייה, לומד מושגים ומילים חדשות, ולפחות לשון אחת נוספת אם לא שתיים (עברית, יידיש, ארמית). משנה לבוש, כידוע. משנה דרכי התנהלות. אני זוכרת עד כמה היה לי קשה בהתחלה להמתין לסעודת השבת… התהליכים הראשונים של החזרה היו במסגרת קהילה ליטאית, ושם לא טעמו דבר לפני התפילה… ועד שחזרו מבית הכנסת… והתיישבו לשולחן (משפחה גדולה, זוכרים?)… וקידשו… ובצעו… ה'!!! אני רעבה!!!  והעיקר – משנה צורת חשיבה – מ"אני יעשה מה שבא לי!!!" ל"אני עושה מה שה' והרבי אומרים".

כל השינויים האלה גדולים ומהותיים, ומצריכים אנרגיות לא מעטות. ברוך ה' שזיכה אותי לעבור את כל אלה בצעדים ראשונים בכפר חב"ד.

חמשת השלבים:

הרב טיומפקין מציין חמישה שלבים שעוברים חוזב"שים רבים, והם מובאים כאן, בעיבוד שלי. מאד חשוב להיות מודעים, כי אז אתה לא מרגיש "ציפור משונה".

שלב ראשון: ראיית החברה החרדית כמושלמת, והרצון להיטמע בה באופן מוחלט.

כאן מוצאים קשת רחבה של התנהגויות, שכוללות התנתקות מוחלטת מן החברה הקודמת, וזלזול בה. ביקורתיות כלפי העולם החילוני, ורצון שלא לנהוג על פי מה שנראה כערכיו. יש רצון לפרוש ולהתעלות. יש בזה הרבה מן הטוב, שהרי זה הזמן לשבת בישיבה או במדרשה, להסתגל, לחקות כדי ללמוד את עולם התורה. אולם יש שזה נלקח לקיצוניות, לרגשות של כעס.

אבל, מאחר ואין לאדם דרך למחוק את עברו, שהרי עברו הוא חלק ממנו ממש, הרי שנוצר נתק בתוך הנפש – בין מה שאני עכשיו, למה שהייתי. צריך על כן לחזור בהדרגה תוך בחינה, מה ראוי ומה לא, ובקשר עם משפיע.

שלב שני: הדיסוננס – "פקיחת העיניים" נחיתה.

בשלב הזה המודעות העצמית, לגבי מה אני חש בתוכי בנוגע למגוון עניינים – עולה. החוזב"ש ניתקל פתאום בחוסר מושלמות בחברה החדשה, אליה הוא משתייך, וזה עלול להביא אותו לשבירה. "הם לא צדיקים כולם כמו שחשבתי…" חיחיחי…בוקר טוב אליהו!!! המצב הזה צריך תיווך, שעניינו בשניים: א. העיקר הוא מה אתה עושה עם עצמך – האחריות להביא גאולה לעצמך היא שלך, לא של ראש הישיבה, המשפיע או אפילו הרבי. ב. תלמד להסתדר בחיים. אם אתה רואה ש–X הוא חדל אישים – לא משנה כמה תארים יש לו – תתרחק ממנו, באופן המותר על–פי תורה: בלי להשפיל, לכעוס או לדבר לשון הרע. אם אתה צריך לעמוד על שלך, תעשה את זה – בתוקף ובנועם.

שלב שלישי: ההתנגדות וההאשמה – התרסקות.

זה השלב שיש שחוזרים לחייהם הקודמים או חיים במרירות בלתי פוסקת. יש שחושבים שהחזרה בתשובה הייתה "טעות". אבל אם לוקחים ללב את הנכתב בשלב ב'. ומתוך אמונה וביטחון, שכל מה שה' מעביר אותך – לטובתך והוא הטוב והנכון, הדברים קלים יותר. אבל שוב, זה לא אומר שאדם צריך להיות טיפש או ללא עמוד שידרה.

שלב רביעי: התבוננות פנימה, איסוף שברים.

עכשיו כבר למדנו, שהחיים הם לא שחור–לבן. זהו שיעור קשה לחוזב"שים, כי הם בדרך כלל אוהבי אמת, שוחרי צדק ורודפי שלמות. עכשיו לומדים לחיות בשלום עם העולם הסובב הלא מושלם, ועם עצמינו – הלא מושלמים גם–כן. עם זה שעסקנים הם עסקנים ומטבע בריאתם הם יהיו פוליטיקאים, אבל תועלתם מרובה מהיזקם (בדרך כלל). עם זה שילדים הם ילדים…ולפעמים או לא לפעמים…יטפסו על ספות, יתחצפו, יכו, יעשו שטויות – גם גדולות, וזה נורמלי ולא צריכים להיבהל כלל. שבני עשרה ישנים עד 14.00, ולא בגלל שהם כופרים או "לא יראי שמיים". ושרבי יש רק אחד.

שלב חמישי: יצירת איזון, שילוב ושלום.

זה השלב בו אפשר לנשום לרווחה – החוזב"ש כבר IN בעולמו החדש. כאן הוא יודע את מעלותיו, ונהנים ממנו עצה ותושייה גם החרדים מבית, כי נוח לו וטוב לו עם עצמו, והוא גם הוא יודע להעריך את גודל המתנה שנתנה לנו החברה החסידית–חב"דית, ואת גודל המסירות שנדרשה לה. לצערינו לא כולנו זוכים להגיע לשלב זה, אבל המודעות תסייע לצאת מתקיעות.

כמה מילים לסיום

במשך השנים הבטתי סביב, וראיתי שככל שהאדם מגיע מרקע יציב וחם יותר, כך תהליך התשובה שלו חלק וקל יותר. ככל שהנשמה "נזרקה" למחוזות רחוקים יותר בגשם אבל בעיקר ברוח, הדרך לצאת מן הסבך – מפותלת ולפעמים ארוכה מאד. זה ככה, כי קשיים נפשיים מעוותים דרכי חשיבה והנחות יסוד. חיי התורה והמצוות מזינים את היציבות והבריאות הנפשית, אבל כמו ברפואת הגוף, ישנם מיקרים שגוף חולה לא יכול לסבול, במצבו, תזונה והנהגה של בריאים, ולכן נדמה שהתורה–ומצוותיה "זה לא בשבילי". אין כאן מה לעשות, ואת תהליך הריפוי צריך לעבור…כי כמו שנאמר כבר "יותר קל להוציא את היהודים מהגלות, מאשר את הגלות מן היהודים". זו לא אשמת אף אחד, זהו שיבחם של ישראל, שדבקים בה' בכל מקום ובכל מצב.

ב"ה

באדיבות אתר 'אור חיה לייב'

הני אלישביץ, עטרת חיה

"אל דאגה חבריא"

אפתח בוידוי שאולי אמור להיות ביני לבין המערכת: כשקיבלתי את כותרת המשנה לכתבה, הרמתי גבה, אפילו שניים. מה פרושה של השאלה "אין דרך חזור"? לאחר מכן שקלתי בדעתי והכרעתי שמן הסתם זה ציטוט של אחת מטענותיו של ה"קלוגינקר" (היצר הרע החכמולוג, שיודע איך ואיפה לתפוס אותנו), ומן הדין הוא לענות לו, כי כמה שזה נשמע עצוב – בנושא חינוך הוא תוקף אותנו הכי הרבה, מפיל את רוחנו, מנבא שחורות ובקיצור – עושה ככל יכולתו להוריד לנו את המורל והבטחון העצמי.

אם כך – לפני שנענה על שאלות בנושאי חינוך – כדאי שנזכור את דברי אדמו"ר הזקן בתניא (פרק כ"ו): "ברם כגון דא צריך לאודעי כלל גדול כי כמו שנצחון – לנצח דבר גשמי, כגון שני אנשים המתאבקים זה עם זה להפיל זה את זה. הנה אם האחד הוא בעצלות וכבדות ינוצח בקל ויפול גם אם הוא גבור יותר מחבירו! ככה ממש בנצחון היצר אי אפשר לנצחו בעצלות וכבדות הנמשכות מעצבות וטמטום הלב כאבן כי אם בזריזות הנמשכת משמחה ופתיחת הלב וטהרתו מכל נדנוד דאגה ועצב בעולם".

לא משנה איזו טעות עשינו, לא משנה מה המחיר שלה כרגע – מעצבות, נקיפות מצפון ונדודי שינה – לא תצמח שום תועלת! ואם נראה לכם שהגזמתי, אז בואו נקרא איך ממשיך אדמו"ר הזקן באותו פרק:

"אך העצבות ממילי דשמיא צריך לשית עצות בנפשו לפטר ממנה! אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו בידוע שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אחר–כך בתאוות חס–ושלום כנודע שאם לא כן מאין באה לו עצבות אמיתית מחמת אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו???"

אז מה כן עושים?

הנקודה היא שיש הבדל בין עצבות למירמור. העצב מוביל לדיכאון, והמירמור מקפיץ את האדרנלין בגוף לעשות מעשה כדי לצאת מהמצב הלא טוב. ובעוד שעל העבר צריך לזכור שהכל הוא בהשגחה פרטית, וה' מנהל את העולם, הרי לגבי העתיד דרשו בפרקי אבות אי אתה בן חורין להבטל ממנה. צריך לעשות! ולא צריך לחפש הרבה "איך", כי המפתח נמצא בלוח היום–יום שנקרא בעוד כחודש: "הכרזת אאמו"ר (הרש"ב) באחת ההתוועדויות: 'כשם שהנחת תפילין בכל יום היא מצוה מדאורייתא על כל יהודי, מבלי הבדל אם גדול הוא בתורה, או איש פשוט – כך חוב גמור על כל יהודי להקדיש כחצי שעה מחשבה בכל יום אודות חינוך בניו, ולעשות ככל שבכוחו, ויותר מכפי כוחותיו, לדאוג ולפעול על בניו שילכו בדרך שבה מדריכים אותם'".

כלומר – המפתח הוא בהקדשת זמן לחשיבה, לימוד, קבלת הדרכה וכדו' בנושא זה של חינוך. כל כך הרבה חומר על טהרת הקודש יש היום בנושאי חינוך ב"ה, חומר שלקוח ממקורות החסידות, קורסים והנחיות הורים של אנ"ש – שצריך רק למצוא את הדרך להיות חלק מכל זה, ללמוד וליישם. וכששומעים הרצאה מוקלטת, יושבים בהנחיית הורים, מתייעצים עם המחנכים וכו' – לזכור כל הזמן שהמבט הוא "אז איך מקדמים? איך לומדים את הדרך ממה שעשינו עד כה?" ותמיד, תמיד יש דרך לתקן!

ממה בכלל מתחילים?

כאשר אנו רואים ב"מבחן התוצאה" שדרך החינוך עד כה לא הייתה ראויה, ולוקחים החלטה של שינוי יש להביא בחשבון מספר גורמים:

* להעריך את יכולתנו לעשות שינוי (ולפי זה לחלק את המשימה שבפנינו ל"מנות" בגודל המתאים ובכיוון הנכון).

* לבחון היטב את תכונות וגילאי הילדים בהם יגע השינוי (ובהתאם לכך לתכנן את שלבי השינוי שנעשה בהדרגה).

* לחפש "גב" שילווה אותנו – אם זה בן הזוג, משפיע/ה, מומחה בתחום או כל אחד אחר – כי כדי להתמיד בשינוי ולא להישבר – צריך גם סיוע חיצוני.

* לפנות את הזמן והמקום לשיחה עם הילדים על השינוי שעומד לבא – בהתאם ליכולת הבנתם. כמובן שהשיחה צריכה להיות בהתאם להחלטות המושכלות שקיבלנו, ולאו דווקא ליידע מראש על השלב הסופי של התהליך אם הוא כרגע לא ניתן להכלה על ידי הילד.

* לחשוב על "מרככים" שיעזרו לנו לעבור את הדרך הזו בקלות יותר. כי שינוי דורש עקירה מהמקום הרגיל – "אזור הנוחות", ולא פעם שינוי כזה אצל ילדים יגרור "משבר" והתנגדות, לכן מוטב להערך מראש ולבנות סוג של מערך פיצוי שיקל את המעבר.

לדוגמא – ילד שמנתקים אותו משעות של שהיה מול המחשב – יכול לקבל כדי לרכך את המעבר השתתפות בחוג שמתאים לו – מה שגם ימלא חלקית את זמנו, גם יעסיק את מחשבותיו וגם יהווה סוג של "פיצוי".

ובכל מקרה – אנחנו חייבים מנה גדושה של הכלה וסבלנות – להכיל את הקושי שלנו וקושי הילדים. לזכור שזה אנושי וצפוי ויקח זמן, אבל יש לנו את הכח לשנות. ה' נתן לנו את הנסיון יחד עם כח ויכולת תיקון.

ואם יש התנגדות?

הרבי מה"מ מנחה אותנו באופן ברור במכתבים רבים מאד באגרות קודש מה עושים כאשר הילד מתמרד ומסרב לקבל נסיון "לתקן" אותו, ועיקרי הדברים:

* בגיל שהילד לא מוכן לשמוע מההורים – השפעה על ידי חברים וכדו' מומלצת ביותר.

* לאהוב אותו, ולשדר לו באופן ברור ביותר את האהבה, ויחד עם זה לכוון שוב ושוב לדרך הנכונה.

* ליצור בבית אווירה חמה, אוהבת ומכילה, לעסוק בייצור האור – שידחה בעזרת–ה' הרבה מן החושך.

* מעניינת במיוחד היא התייחסות הרבי למקרים שלכאורה כבר לא ניתן לתקנם: הרבי אומר כי השפעה על אחרים באותו תחום בו הייתה הטעות – משפיעה ומסוגלת לתקן את העבר, וליצור תוצאות חיוביות בהווה!

ולבסוף חשוב ביותר לזכור – שתפילת האם על ילדיה היא כלי עצום שפועל בוודאי ובוודאי, וכפי שענתה סבתי ז"ל לאבי ז"ל כאשר שאל אותה בשנותיה האחרונות כיצד לא חששה לגדל לבדה ברחוב אנטי–דתי שלושה ילדים צעירים ותוססים? – "הכרית הזו, שאתה רואה למראשותיי, לא בוקר אחד הייתה רטובה מדמעות של תפילה. זה מה שנתן לי את הבטחון והרגיעה בחינוך הילדים".

להודות בטעות?

לא פעם שואלים האם נכון להודות בטעות בפני הילדים, או להציע את הדברים באופן אחר, בניסוח אלגנטי יותר. בעניין זה מעניין לקרוא אפיזודה שהתרחשה בין אדמו"ר הרש"ב – מייסד ישיבת "תומכי תמימים", לבנו אדמו"ר הריי"צ שהיה אז אברך צעיר מאד לימים, ומונה על ידו למנהל בפועל של הישיבה (כפי שסופרה על ידי הרבי – באג"ק ח"ח אגרת ב'תרז):

"ידוע אשר בישיבת תו"ת בכלל ובהנהגת התלמידים בפרט, הי' כ"ק מו"ח אדמו"ר המנהל פועל. והנה פעם קרה אשר אחד התלמידים קנסוהו בקנס חמור, וכיון שנגע ללבו הרי באופן יוצא מהכלל השתדל הת' הזה לפגוש את כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע ובכה לפניו בדמעות שליש. וכ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע אמר לההנהלה אשר יבטלו את הקנס או עכ"פ יקילו בו.

"כשבא כ"ק מו"ח אדמו"ר ונודע לו הדבר, נכנס לכ"ק אביו אדמו"ר ואמר לו, אשר מובן מעצמו שאין הוא ח"ו מהרהר על גוף הענין, אבל כיון שעשוהו למנהל פועל ובמילא מוטלת עליו האחריות במדה ידועה של המוסד והמשמעת בזה הוא עיקר ויסוד, במילא אינו יכול לשאת עליו אחריות בהנהגה כמו זו אשר מבטלים החלטת המנהל פועל וכו' ובמילא מתפטר הוא ממשרה זו.

וסוף דבר הי' אשר כ"ק אביו אדמו"ר שינה את כל הענין. איני יודע בפרטיות באיזה אופן, אבל התנהל הענין רק ע"י המנהל פועל וההנהלה".

ב"ה

ב"ה

השבוע (שלישי) התאספו מאה חמישים נשים באולם בית ספר 'אור מנחם בנות' לקבל יסודות להאיר את ביתם ולהעצים את ילדם באמצעות חינוך חסידי איתן.

פתח את היום הרב שלמה רייניץ, מומחה לחינוך ע"פ שיטת חב"ד אשר העביר את השיטה לחנך באהבה.

אחריו ד"ר מייקל בנד, פסיכולוג חינוכי נתן כלים להעצמת הילד ולבניית הערכה עצמית אצלו.

לאחר הרצאות אלו נהנו הנשים מארוחת בוקר עשירה ומגוונת. לאחרי הארוחה הרב ברוך וילהלם, שליח הרבי בנהריה, העביר את יסודות החינוך החסידי ואת הדרכים בהם כדי לחנך את הילדים בדור שלנו.

בסיום היום הרצה הרב יואל בייטש, משלוחי הרבי בראשון לציון אשר הדגיש את החשיבות בחיזוק הקשר בינינו לבין ילדינו. הנשים הודו למארגנות ובקשו לארגן ימים נוספים כאלה, התורמים רבות לעיצוב דור הגאולה!

ב"ה

מי מפחדת מהחושך? • נגיעה נשית פרשת מקץ

״עשיתי הכול לפי הכללים״ אומרת רחלי, ומוסיפה בנחישות שהולמת את המראה המוקפד שלה ״אני לא עצלנית, לא מפחדת מחושך ולא מעבודה קשה.

לילות סחבתי קולקציה מהאוטו למכירה וחוזר חלילה, אבל אף פריט לא נמכר״. הייאוש שלה מוסתר היטב בעטיפה של נחרצות, והיא ממשיכה לספר על תלאותיה: ״בהתחלה תפרתי בעצמי, אני הרי יודעת וטובה בכל מה שאני עושה״ היא מעידה על עצמה בביטחון. ״אחר כך העברתי את קו הייצור למרחקים. תמיד הקפדתי על הכללים, תראי איך הכל מדויק ומרשים״, ואני מסתכלת חליפות עליה ועל הקולקציה, הכול באמת מרשים, מושלם ומזמין אבל ריבנו של עולם, מאיפה מתחילים?
רחלי ממשיכה לגולל את דרך החתחתים המאפיינת כל כך נשים בעסקים. ״זה היה בתקופה שהבת שלי הייתה באשפוז. שמתי במחסן את הסחורה והכול נרטב שם. הייתי צריכה להתחיל הכול מההתחלה״.

״קשה לי להגיד את זה, אבל פתאום אני מרגישה כאילו אני לא בולטת, לא רואים אותי, הלך לי הביטחון ונעלמה לי האמונה. פשוט אין לי מושג איך אני עושה את זה״ מסיימת רחלי והפחד ״לא להיות״ נמסך בקולה. אני מבינה שהגיע הזמן להשתיק את קולו של ההיגיון ולהשמיע את קולה של האמונה. כן, פנימיות התורה יכולה להביא את הכוח מפח השמן הטהור לעולם העסקים.

אנו רק שומעים את שם הפרשה, ״מקץ״, וכבר מצפים שיגיע הקץ, כמאמר הרבי: שכלו כבר כל הקיצין. אנו מייחלים לכך שחנוכה לא יהיה רק נס של שמונה ימים של פח השמן, שהרי ימים אלה קשורים לשמונה העניינים שיתגלו בעתיד וייגלה כינור דוד בעל שמונה הנימים.

ומה הסיפור האמיתי של חנוכה? האם הסיפור הוא מסירות הנפש של המכבים, מלחמת המעטים ברבים והניצחון המופלא או שמא פלא השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים?
מתברר שהמערכה לא הוכרעה בניצחון בשדה הקרב. המלחמה האמיתית מתרחשת מאז ועד היום בזירה אחרת. הסכסוך היהודי-יווני שהתחיל אז ונמשך עד היום ומפיל חללים רבים, הוויכוח האמיתי בין יהודים ומתייוונים, הוא האם התורה היא שכל נפלא בלבד או שכל מילה בה היא דבר ה׳ ממש!

סוד הניצחון חבוי במהותו של השמן הטהור, הרומז לאמונה טהורה המסתתרת בפנימיות הנשמה של כל יהודי. למרות נסיונם לא הצליחו היוונים לטמא את האמונה החבויה עמוק בכל אחת ואחד.

הדרך לעשות זאת נמצאת בתורת החסידות, שבכוחה אפשר להתגבר על טומאת יוון. תורת החסידות עוסקת בגדולת ה׳, מאירה את האמונה בקב״ה ולא נותנת לשכוח אותו.
כיום יכולה כל אחת לטעום מפנימיות התורה, שליחות חב"ד נמצאות בכל מקום על פני הגלובוס – מאירות, מזמינות ומספרות את הסיפור האמיתי. הן התשובה לחשכת הגלות, לבלבול ולשקר. כל מי שחפצה יכולה לטעום מהמעיין הנפלא של פנימיות התורה ולהאיר את העולם באור של קדושה.
בגלל היותנו קרובים להתגלות המשיח, מתעצם החושך וכוח הטומאה מנסה לעכב את הגאולה. אך החושך לא מפחיד, כי ברור לנו בוודאות שהגיע הזמן ״לטעום מתורתו של משיח״. צריך רק לפקוח את העיניים ולראות.

באיזה תחום בחייך היית רוצה לפקוח את העיניים, לגרש את החושך ולראות את האור? עכשיו זה הזמן!
 
מירי שניאורסון-מנטורית ברוח יהודית, מייסדת נפלאו"ת

ב"ה

באתר "סמס לרב – הגוגל של ההלכה", עשרות אלפי שו"תים, ובהם מאות שאלות על הלכות חנוכה.

לפניכם מספר שאלות הנוגעות לדיני שבת חנוכה:

מתי יש להדליק את נרות חנוכה בערב שבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c07b8d260b519683ce41f45

מה סדר התפילה בשבת חנוכה – ראש חודש טבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c099b0f416e1902ddb8a01a

מה סדר הדלקת נרות חנוכה במוצאי שבת?

https://smslarav.co.il/ question/ 5c09c0bf4e892d7b5fce2e47

בברכה

מכון הלכה חב"ד