ב"ה

תל אביב.
"אמא, מה שלומך? את יודעת שלזלמי יש יומולדת היום, הוא בן שש!! "
"אוהו מזל טוב, כמה מרגש".
"ורותי בחודש הבא כבר הולכת לחגוג בת מצווה". "ב"ה הודו לה'" .
לא עברה דקה, צלצול טלפון נוסף נשמע ברחבי הבית.
"אמא,מה שלומך? את זוכרת שלשרוליק נולד נכד? הברית מחר, תרצי שאבוא לקחת אותך?"
וכן הטלפונים ממשיכים והשמחות נשמעות מעבר לקו.
"ב"ה שעסוקים בשמחות, נוסעים לשמחות חוזרים משמחות. שרק נשחה בשמחות.."

קיסריה.
"אמא, מה שלומך? דודי אוטוטו מתגייס. כן הוא ממש גדל. ממש סליחה שלא באנו לבקר זמן רב. אולי לפני החג נקפוץ. את יודעת החיים כל כך עמוסים ומלאים בעבודה,בית,ריצות… אני לא יכולה ליסוע עד אליך כל שבוע.. את מבינה? זה נורא קשה לי.."
"ילדתי יקירתי. מבינה אני לליבך. גם אני בגילך הייתי עסוקה ולא השכלתי לפעול נכון. אם הייתי אז חושבת על העתיד.. הייתי פועלת אחרת. כעת אני כל כך רוצה עוד ילדים. עוד מישהי/ו בנוסף אליך שיתקשרו אלי מידי פעם.
אם את לא מתקשרת..אני מרגישה כל כך בודדה. באמת את לא אמורה להוות בשבילי צוות הווי ובידור, אך כל כך קשה הבדידות. השקט. אם הייתי יכולה לחזור אחורה..

מציאות אמיתית. משני צידי המתרס.
ואת, היכן היית מעדיפה למקם את עצמך?
לעיתים שנמצאים בשיא הפעילות,עם כל הרעש והבלאגן מסביב אנו לא יודעות ממה להתחיל איך להמשיך ומי בכלל רואה את הסיום של כל מה שצריך, אם זה שעת צהריים מתארכת שלא נגמרת, או שעת השכבה שהילדים ממאנים להירדם ותמשיכי כיד הדמיון הטובה עליך..
אבל בנינו, עם יד על הלב, כמו בלילה שאת עוברת ומטיבה את השמיכות שלהם, ואת אומרת איזה מתוקים שהם.. איזה כייף שה' ברך אותי בילדים! שובבים, נכון, מלאי חיות ומרץ בלתי מרוסנים, נכון, אבל ב"ה !! ילדים בריאים!
כך לטווח הארוך, אנו מחנכים את ילדינו לראות את ההשפעה של מעשינו, לא את ה"כאן ועכשיו", אלא את המעבר. כך אנחנו- נרגיל את עצמינו לחשוב, בשיא העומס- כמה טוב שה' ברך אותי בילדים! בשיא הריצות- איתו רצים לקלינאית ואיתה למטפלת רגשית  ועם ההוא- לריפוי בעיסוק וכו'.. בטווח הארוך- נרגיש את המתנה הענקית שהשכלנו להעניק לילדינו- אחד את השני. את האכפתיות ביניהם. את היציבות המשפחתית, הדאגה אחד לשני. גם אם עכשיו הם רבים מתווכחים ונראים אויבים אחד של השני- הם הולכים לגדול ולהיות החברים הכי טובים ואוהבים, ככל שיש לך משפחה יותר גדולה אתה מרגיש שאתה לא לבד בעולם, יש לך גב גדול ותומך שמלווה אותך בדרך,יש על מי להישען, היכן שלא תהיה. בסופו של דבר כולנו יודעות שזה האושר האמיתי,לא בבתים ובממון..אלא בילדים בריאים מתוקים צדיקים נבונים. ככל שגדלים מבינים שזה באמת העיקר בחיים יותר מכל ההשפעה הגדולה והמבצועים הכי משמעותיים. ה' רוצה את הנשמה שאת יכולה להביא לעולם. שמסתכלים על הטווח הרחוק- זה נותן כח בקושי,בהתמודדות הרגעית, שקיימת בטווח הקצר.

על דרך משל, עצים הגדלים ביערות בזכות הצפיפות, אין להם לאן להתרחב, הם מיישרים אחד את השני- וצומחים לגובה. כך הרבה ילדים שגדלים בבית אחד, לא יכולים להתפרס אחד על חשבון השני, צריכים ללמוד לוותר, להתפייס, להתחלק וכו..  בזכות עבודת המידות הנל הם יוצאים תמירים וגבוהים מבחינה נפשית ומבחינת עבודת המידות שלהם. הם יהיו אנשים יותר חזקים ומתמודדים בחוץ. מאשר משפחה שגדלו בה ילד אחד או שניים- ויוצאים לעולם..להתחיל ללמוד לוותר על הנוחות..זה כבר הרבה יותר קשה ומורכב. כך שגם לחיים שלהם, זה נכון וכדאי מעבר לכך שהרבי מה"מ אומר באחד משיחותיו שאמא המגדלת את ילדיה היא בעצם מגדילה ומצמיחה את עצמה, את עבודת המידות שלה. שכן זה לטובת האישה לגדל ילדים.
בנוסף, הרבי מה"מ באחת משיחותיו אומר:
"ילד הוא כמו נר מאיר, וכל ילד מעניק אור אישי משלו. ולכן כאשר ישנם כמה ילדים במשפחה, ההורים זוכים לשאוב כמה סוגים של נחת: ילד אחד הולך בקו התורה, ילד אחר צועד בקו העבודה(תפילה ועבודת השם) וילד שלישי בקו של גמ"ח(הצלחה כלכלית ותמיכה בנזקקים) ככל שהמשפחה מתברכת בילדים רבים, כך גדלים הנחת והתענוג של ההורים מכל אחד מהם"
(ליקוטי שיחות,ל,28,שיחות קודש,תש"מ,ג, 286)
שנזכה לרוות מהם רוב נחת חסידי יהודי אמיתי! 

באדיבות מגזין 'עטרת חיה'

הכותבת מורן קורס

ב"ה

'בלינקר' – אתר חדשות מקומיות

גב' שטערנא נפרסטק, בסך הכל בת 26, היא המנהלת החדשה של בי"ס ממ"ד חב"ד בנוף הגליל. היא נכנסה בתחילת שנת הלימודים לנעליו הגדולות של המנהל המיתולוגי ר' דני לוי. לוי היה זה שהמליץ עליה, לאחר בשנה שעברה שימשה כסגניתו והוכיחה את מקצועיותה המעוררת רושם גם בשל גילה הצעיר. כך, כל כך צעיר, הפכה שטערנא למנהלת בית הספר הצעירה ביותר בישראל, שהיא גם אמא לילדים, הקטן שבהם הוא תינוק בן שלושה שבועות בסך הכל.

שטערנא מכירה היטב את בית הספר אותו היא מנהלת גם מזווית הראייה של תלמידה. לפני 12 שנים בסך הכל, היא בעצמה ישבה על ספסל הלימודים וחלק לא מבוטל מהמורות שלימדו אותה ממשיכות ללמד גם כיום בבית הספר תחת ניהולה. "אחת המורות שבצוות הייתה המחנכת שלי במשך שלוש שנים, מבחינתי זה כבוד גדול לחזור ולעבוד במחיצתה ובמחיצת כלל המורות שהשקיעו בי בילדותי", היא מתרגשת לספר".

-איך מגיעים לתפקיד כזה בגיל כל כך צעיר?

"אחרי שסיימתי תואר ראשון בחינוך, עבדתי בתיכון בית רבקה בנוף הגליל, שימשתי רכזת חברתית ומורה מקצועית. בשלב מסוים עברתי להתגורר בעיר יחד עם משפחתי ובשנה האחרונה עברתי מהתיכון לשמש  סגנית מנהל בי"ס חב"ד ביסודי. כשדני פרש נבחרתי לנהל את בית הספר ותוך כדי תנועה אני משלימה את התואר השני בניהול מערכות חינוך".

– נכנסת לנעליים גדולות

"אכן דני הוא מנהל מצוין, משכמו ומעלה. כשהציג אותי בפעם הראשונה בפני הצוות ההלם היה מוחלט. דני הסביר שזה כבוד גדול שתלמידה זכתה להגיע לניהול בית הספר שבתוכו צמחה. אין אדם מתקנא בבנו ותלמידו הוא אמר וזה היה רגע מאוד מרגש מבחינתי".

שטערנא נשואה למאיר, גם הוא עוסק בחינוך, ולבני הזוג ברוך השם חמישה ילדים, הקטן שבהם נולד לפני שלושה שבועות בסך הכל. קשה לקלוט איך האישה הטמפרמנטית הזאת הספיקה גם לעשות קריירה מרשימה כל כך וגם ללדת חמישה ילדים, אבל כשמכירים את שטערנא, מבינים שהיום שלה, לפחות מבחינת ההספק, נמשך הרבה יותר מ- 24 שעות.

-בואי נחזור ליום הראשון שלך על תקן מנהלת בית הספר. מ 1- עד 10 כמה התרגשת?

"הרבה יותר מ- 10. בית הספר בשבילי ועבור כל מי שלמד בו הוא הרבה יותר ממבנה שבו לומדים. המקום הזה נשאר אצלי בלב והמשיך ללוות אותי כל השנים כעוגן של מוטיבציה ותמיכה כל הדרך להצלחה. דני לא במקרה הוגדר מנהל מיתולוגי, הוא ניהל את בית הספר כמו בית ולקח על עצמו להיות כמו אבא של התלמידים. כשעלינו לתיכון שמחנו מאוד לחזור ולבקר בבית הספר, שנתן לנו את היסודות החזקים. אפילו את שנת הסטאז' שלי במסגרת התואר הראשון, בחרתי לעשות בבית הספר. החום ואווירת המשפחתיות משכו אותי כמו מגנט לחזור הביתה".

– ניהול בית ספר זה תפקיד תובעני ולא פשוט, זה מה שרצית?

"אני רואה בתפקיד הזה שליחות בלתי רגילה, הזדמנות וגם זכות גדולה להחזיר למקום שנתן לי כל כך הרבה. הרבי מליובאוויטש מסביר שילד משול לאילן ומה שמשקיעים בגיל הילדות עוזר לאילן לצמוח הייטב כל חייו, וכשחדורים מטרה להשקיע בתלמידות בילדותן בכדי שיגדלו הכי טוב, הקשיים מתגמדים".

שטערנא מנהלת את בית הספר היסודי הגדול ביותר בעיר, 338 תלמידים בשני אגפים, בנים ובנות. כשאני שואל אותה מה השתנה בבית הספר מאז שעזבה אותו בגיל 14, היא מפתיעה  בתשובה שלמרות השינויים והשדרוגים, הרבה דברים נשארו כמו שהיו וזה הערך המוסף. "בוודאי שיש שינויים ושדרוגים רבים, אבל יש הרבה דברים, שנשארו בדיוק כמו שהיו כשעזבתי וזה אומר שלמד הקדמה וההתפתחות העצומה בית הספר שומר לעצמו את המסורת ויש המשכיות".

– תני לי דוגמה

"בחופש הגדול למשל, ראיתי את אחת המחנכות מקשטת את הכיתות, בדיוק כמו בתקופה שהייתי תלמידה. כשהייתי בכיתה ב' המורה הכינה תיקיות שקופות וביקשה שנביא דוגמאות של מעשים טובים שעשינו. היא תיעדה את הכל לאורך השנה ובסוף השנה ניילנה את כל התיקיות באופן מרשים ביותר. כשנתקלתי בתיקיות האלה בתחילת השנה הנוכחית, התעוררו בי זיכרונות ילדות ושמחתי לגלות שהחוויה שהעצימה אותי ממשיכה להעצים את התלמידות גם כיום".

-התלמידים יודעים שהמנהלת שלהם היא בוגרת בית הספר?

"כמובן, אני משתפת אותם בחוויות מבית הספר בתקופת ילדותי".

-דני התחיל בגיל צעיר כמוך והמשיך עד לפנסיה בגיל 66. זה המסלול שגם את מתכננת?

שטערנא מחייכת, "אנחנו מאמינים שהמשיח יבוא לפני כן".

ואז מה יקרה? –

"בית הספר יהיה בגאולה שלמה, כנראה שעדיין יהיו בתי הספר, אבל במתכונת שונה".

סניף קריות הכנות שיא לפתיחת המבצע השנתי

ב"ה

פחד.

כולנו מפחדות ממשהו. כולנו פוחדות, נלחצות, חרדות. מהו פחד? ואיך חיים איתו בשלווה?

מהו פחד

"פחד הוא תחושה רגשית ופיזיולוגית לא נעימה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים (פיזית או מנטלית). למשל, פחד למראה חיה מסוכנת."

פחד הוא משהו שיש לכולנו. הוא מעורר אותנו לפעמים בלילה, גורם לנו לרעוד, מונע מאיתנו לעשות דברים, ובכלליות, נמצא שם איתנו לאורך כל הדרך.

אבל מהי הסיבה שה' ברא פחד? לא עדיף בלי? תחשבי שכל דבר בחיים היית עושה בלי היסוס, בלי חשש. היינו כל כך מתקדמות! היינו צומחות הרבה יותר מהר.

האם פחד הוא חיובי או שלילי?

יש סיבה שאנו פוחדות. זה נשמע מצחיק אבל באמת כל דבר שיש בגופנו יש לו מטרה.

מה המטרה של פחד? להזהיר אותך לא להתקרב לאש, לגרום לך לעצור לפני שאת נופלת, למנוע ממך להיכנס למצבים מסוכנים. פחד הוא מנגנון. לא טעות. הבעיה נוצרת כשהמינון של פחד גדול מהעשייה או שאין איזון ופרופורציה בין הפחד למציאות.

כמו רוב הדברים בעולם הזה- איזון הוא התשובה. אוכל הוא טוב- באיזון. טכנולוגיה היא טובה- במינון. קליפת נוגה. פרווה. מצב ביניים.

אז בואי נשתמש בזה לטובתינו.

מה התורה אומרת על פחד

מה זה יראת ה'? יראת שמים?

כאן יש לנו מונחים חיוביים לגבי פחד. אם יש לך יראת שמים, את לא תעשי דברים מסוימים, את תשמרי על עצמך.

יש שני סוגי פחד מהקב"ה.

יש פחד של עבד לאדון: זה סוג של פחד מה"וואוו" של הקב"ה. יראת רוממות. וואו, איך הקב"ה גדול! הוא סומך עליי שאהיה נהגת טובה ואקח אותו בכבוד וזהירות בכביש לתוך העולם הזה.

דרגה שנייה זה פחד של בן לאב: אני לא מסוגלת להיפרד ממך! לעשות משהו שיפריד בין הקשר שלנו! כמו ילד קטן שהולך לגן ולא מסוגל להיפרד מאמא שלו. הוא פוחד שמשהו יפריד ביניהם, פוחד להיות בלעדייה. הוא רוצה אותה!

ושניהם חיוניים בשביל עבודת ה'. צריך את היראת רוממות אבל גם חייבים את המערכת יחסים בינך לה'.

הפחדים האלו חיוניים גם  בנישואין. אנחנו לא נקרא לזה פחד, אבל כמות יפה של כבוד היא חשובה. אהבה לא מספיקה בשביל לבנות זוגיות טובה. בני זוג חייבים את הכבוד אחד לשני, את השמירה של המקום של כל אחד.

הדבר הראשון הוא הפחד הראשוני של "וואו". הבן זוג שלי הוא מדהים. ואני רוצה לעשות לו טוב ולתת לו את מקומו ואת הכבוד שמגיע לו. כי הוא שלי.

ומצד שני את ה"פחד" הזה שמשהו יפריד בינינו. זה יגרום לנו תמיד לשמור על הזוגיות ולייקר אותה.

תכלס- איך לעבור את הפחד

חשוב לזכור שכל אחת תרגיש שתרגיל או טכניקה אחרת עובדים בשבילה. בנוסף, לא כל תרגיל יעבוד על ההתחלה. זה לוקח זמן וסבלנות ומציאת הדבר שהכי טוב לך. קחי את הזמן למצוא את התרגיל שהכי מרגיע אותך ויתן לך לעבור את הפחד בהצלחה. הינה כמה טיפים לדוגמא:

 שתשאלי את עצמך כשאת נמצאת בחרדה:

מה את חושבת שיקרה ומה הסיכוי שזה יקרה?
מה הדבר הכי טוב שיכול לקרות ומה הכי גרוע?
כמה פעמים חזית שמשהו יקרה וזה באמת קרה?
אם המצב הכי גרוע היה קורה מה היית עושה?
מהם היתרונות והחסרונות של דאגה על זה?

תרגיל להתמודדות לפאניקה:

אם את מרגישה פאניקה מתקרבת, קחי דקה לדבר עם עצמך:

מה אני מרגישה? איפה בגוף שלי אני מרגישה את זה?

ברגע שזיהית, אל תלחמי בזה. תנשמי עמוק, תספרי עד 10 ותנשמי בין כל ספירה. תגידי לעצמך: אני מרגישה כך וכך וזה בסדר. הקב"ה אוהב אותי ואני מסוגלת להכיל את הרגש הזה. בעז"ה את תראי איך הפאניקה מתפוגגת לאט לאט. תעשי את התרגיל הזה פעם נוספת במידת הצורך.

והכי חשוב: מה הרבי אומר על פחד??

תרגילים טובים זה דבר מדהים. אבל קודם כל, בואי נשאל את הרבי.

הרבי ייעץ ליהודי שסיפר לו שסובל מפחדים וחרדות: 

1. שילמד על השגחת הבורא בספר חובת הלבבות שער הבטחון, וכן ילמד פסוקים על שמירה בעל פה.

2. לבדוק את התפילין והמזוזות שבביתו.

3. לתת פרוטה לצדקה בכל יום חול לפני הנחת התפילין.

הרבי נותן עוד שלל של עצות מדהימות שניתן למצוא באגרות קודש או בספר "ברכה והצלחה".

פחד הוא חיובי במינון. אז אם את חווה קצת יותר מידי ביום יום וזה שולט עלייך ולא את שולטת עליו, בואי נתחיל לשנות.

איטא וולמן הינה יוצרת, שחקנית, זמרת ומנחת קבוצות. היא מעבירה סדנאות להעצמה נשית דרך חסידות, דרמה ומוסיקה במגוון נושאים ולכל סוגי קבוצות נשים ונערות. הסדנאות מתאימות לימי גיבוש, ימי עיון, סמינריוניות, מכללות, תיכונים, ועוד. היא גם כותבת ומלחינה מוזיקה וכעת בשלבי בניית מופע אישי ויצירת קליפ מוזיקה חדש.

ניתן גם להציץ באתר שממש בשלבי בנייה כעת: Iotzma.com/he/קצת-עלינו/

להזמנת סדנא, מופע או יצירת קשר: 05445831112 או במייל: [email protected]

ב"ה

עוברים דירה?

מזל טוב!

שיהיה ישוב קל בעז"ה.

הבדיחה מספרת שבתחילת האריזה שומרים גם על ציורי הילדים מהגן, אבל לקראת סופה – זורקים גם מזכרות יקרות מדורות קודמים… וכל כך למה? בגלל "בלאי החומר". כשנשחקים שוב ושוב ושוב והסוף לא נראה – אנחנו נוטים לאבד את שיקול הדעת הזהיר ולהגיע להחלטות שנראות על פניו כ"מקצרות תהליכים", לכן בדיוק מצווה תורת חיים "ועשית מעקה לגגך". מראש, עוד לפני שהגעת לאזור הניסיון, קבע בחוזקה את הכללים והגדרים על פיהם תרצה לנהוג.

במעבר דירה השחיקה של הגדרים והסייגים יכולה להיות מהירה וגבוהה יותר, ועל מנת למנוע זאת חשוב במיוחד לשים לב לפרטים בהם יש להקים "מעקה".

בפרקי אבות מסופר לנו על רבי יוסי בן קיסמא שמסרב בכל מחיר לעבור לגור במקום שאין בו תלמידי חכמים, הנחיה נוספת מלמדת אותנו "הרחק משכן רע" וכן הלאה בשולחן ערוך ובמקורות רבים נוספים, הוראות הנראות כמעט משונות בעיני החב"דניק הממוצע הגדל על אידאל השליחות במקומות שלא רק תלמידי חכמים אין בהם, אלא אף מניין לא מובטח לך בימים הנוראים…

הסוד הוא בכח המשלח. כל עוד "קשורים למעלה", ו"טרודים בהשפעה" הרי נהיה בעז"ה בגדר "חסיד יוצר סביבה" וממילא תלמידי החכמים גם הם יהיו עם הזמן בעז"ה.

וזהו מסר שחייב לעבור לילדים ולעצמנו – עוד לפני האריזה: אנחנו באים כשלוחים, להפיץ אור!

לפעמים, בטרדת ימי המעבר הראשונים, הילדים נמצאים קצת יותר בחוץ כדי ש"לא יתגלגלו בין הרגליים" כשהכל מלא ארגזים וכו', וכבר נוצר קשר ראשוני עם ילדי השכונה. חשוב ביותר לשים לב לזמן הקריטי הזה ולהקדיש לו זמן, כי אם כבר מהרגעים הראשונים הילדים שלנו יהיו "השלוחים הצעירים" של השכונה – ממילא כך יתייחסו אליהם. חשוב מאד להזהיר את הילדים שעד שלא יקבלו מכם אישור מפורש, הם לא נכנסים לשום בית בשכונה החדשה, אפילו לא לרגע!

כינוס ילדים בבית החדש (אפילו לפני יום המעבר) יכול להוות פתיחה מתאימה, וכן בגן השעשועים הסמוך, בחצר הבניין…

גם כללי התנהגות התואמים את המקום החדש מן הראוי לבחון: האם מקובל להשאיר עגלה למטה? מהן שעות המנוחה בבניין? אילו כללים לא כתובים קיימים בתקשורת?

הרבי מה"מ מלמד שכאשר באים למקום ו"מדברים בשפתו", דווקא אז הסיכוי להשפיע גדול הרבה יותר!

גם מבחינת המבוגרים חשוב מאד מההתחלה לשים את גדרות הצניעות: אשה פונה לאשה, וגבר לגבר (דבר שמן הראוי שכל אחד יוודא שאכן כך הוא נוהג – גם אם לא עבר דירה), אם מזמינים שכנים לחנוכת הבית למשל – נקפיד על כל גדרי הצניעות הנדרשים, ואם צריך נשאל רב.

ולסיום, כמה מילים על הפן הרגשי: לפעמים ילדים מוצאים במקום חדש במה שלא הייתה להם בבית הישן, אך לעיתים יתכן גם להפך, וחשוב ביותר בין כל הטרדות של מעבר הדירה לשים לב גם להתנהלות הילדים, להקשיב לתחושותיהם ולסייע במידת הצורך.

יהי רצון שנזכה בקרוב לבניין בית המקדש במהרה בימינו, כי גם הקב"ה כבר ממש רוצה "הביתה"!…

הכתבה באדיבות מוסף 'עטרת חיה'

מדור 'תורת אימך'

הני אלישביץ

ב"ה

חכי, חכי מה מחכה לך…

כמעט כל אמא עם ילדים קטנים נחשפה למשפט הזה: "ילדים קטנים- צרות קטנים, ילדים גדולים-צרות גדולים".

וכשבגן השעשועים, האימהות משתפות על האתגרים שלהם עם ילדיהם הקטנים, האימהות היותר בוגרות אומרות :"זה עוד בקטנה, חכי כשהם יגדלו לך…"

והנה אני באה במאמר הזה לנפץ לכן את הסטיגמה הזאת, ולהבטיח לכן עתיד טוב יותר.

"נבואה המגשימה את עצמה"-

בטח שמעתן על המפשט הזה. הוא אומר שמה שאנחנו מדמיינים וחושבים עליו כל הזמן, הוא דווקא יקרה לנו, לטוב ולמוטב.

אני חלמתי למסור שיעורי תורה לנשות הסביבה שלי, השתוקקתי ואף ניסיתי למצוא בפועל למצוא קהל נשים ומקום למסור בו. אחרי שבועיים, באורח פלא, פנו אלי מקהילה מוכרת ברמלה וביקשו ממני למסור שם בקביעות שיעורי תורה לנשים יקרות, ואף לקבל תשלום נאה על כך.

מכאן רואים שכשאר מדמיינים משהו ומאמנים בו, ההשגחה העליונה, מגשימה אותו.

השאלה מה מדמיינים? כיצד עושים זאת? ומה עושים בתכלס?!

אני רוצה ילד שיהיה…

קודם כל לפני שניגשים לתוכנית ביצוע להגשמת החלומות שלנו בחינוך ילדים, עלינו לדמיין, כיצד אני רואה את בני מתנהג בתחומים שונים (התנהגותי\רגשית, חברותית, לימודית, רוחנית), ולפרט ממש בתאור רחב, מומלץ לכתוב על דף.

לאחר מכן, ניגשים לפעולה. החינוך לא יעשה מאליו. הכיצד?

אדם חולה בדלקת בגרון מגיע לרופא. הרופא הציע לו 2 דרכים להתרפות, האחת, לקחת אנטיביוטיקה והיא מטפלת נקודתית בגרון, ומעודדת אותה להירפא. השניה, לקחת הרבה ויטמינים ואכילת מזון בריא, וכך לחזק את שאר אברי הגוף, שהם יתגברו על המחלה וינצחו אותה.

כך גם בחינוך ילדינו, אם אני מזהה הרגל או נטיה לא טובה אצל ילדי, אני יכולה לעבוד איתו בשני מישורים:

המישור הראשון, לדבר איתו על המעשים הלא טובים שלו ולעורר חרטה ולדבר על החלטות טובות לעתיד ומציאת פתרונות, זאת ניתן לעשות בשיחת נפש רגועה בזמן פנוי לשתיכם, ממקום מכיל, מקבל ואוהב.

המישור השני, לראות את הצדדים החיוביים וההרגלים המוצלחים שלו, ואותם לחזק, להאיר בזרקורים ולעודד אותו, כך הוא יראה עצמו באור חיובי, וממילא ההתנהגויות השליליות יפחתו.

אם תתמידו בהתמדה בעיצוב ההרגלים של ילדיכם, בנחישות ובביטחון, תוכלו לראות תוצאות!  לפעמים נצרכים להיעזר באנשי מקצוע, שיעזרו לנו לצאת מהקושי שלנו באופן אובייקטיבי,

ואף כשהילדים קטנים והבעיות קטנים, כשהילדים יגדלו, תגלו אוצר גדול!

הכותבת: חיה גילר,

מרצה ומנחת הורים לפי משנת חב"ד, בוגרת מרכז י.נ.ר.

מומחית להקניית הרגלים והעצמה,

מייסדת שיטת "שביל הזהב לחינוך"

לליווי הורי, סדנאות והרצאות, צרו קשר: 054-9404776

ב"ה