בזמן האחרון מגמשים את הנושא הזה של משפיעה ומושפעת לכיוונים שונים.. והכל לא בדיוק ברור, מה לדבר, איך ומתי, כמה, ולמה לא מספיק להתייעץ עם אמא, האם מספיק לדבר רק על עניינים רוחניים איך אפשר לשמור על קשר יציב וקבוע וכו'. ואני חושבת שהגיע זמן להבהיר את העקרונות החשובים באמת בהוראה נפשית זו של הרבי לטובת הרבה בנות בגילי שלא יודעות, ולטובת כולן! תודה מראש.

שבת שלום!

נחמי

תמו

להאזנה לשיר "אבא" –

כתיבה: רינת יצחקוב ובביצוע אחיה הקטנים

ל

שלום לכולכן,
הייתי רוצה להתייעץ איתכן אני אמא צעירה ואנו גרים בחו"ל ובנותי נכנסות עכשיו לגיל ה"טיפש-עשרה", והנסיונות מאוד קשים עם החברה. בנותי מתחילות להסתכל על ביגוד ולאמר לי שהם לא מוכנות ללכת באורך אמצע הרגל רק או ארוך מאוד או ממש רק עובר את הברך. הסברתי להן שכל דבר שלא נוגד את ההלכה מותר ללכת. הן מעדיפות את האורך הקצר העובר את הברך אך כשהן הולכות לאט לאט, החצאית מתרוממת ומגיעה לאורך אמצע הברך ולפעמים מעליו.

שאלתי אותן האם היו מוכנות לעבור כך לקבל דולר מהרבי והן עונות לא, אבל הם יחד עם הטון של הלא הן נשמעות מאוד כועסות ומרגיז אותן שאני מעירה להן על כך. כיצד הנני יכולה להנחיל להם את חשיבות הצניעות שזה לא משהו פרמיטיבי אלא זה משהו שטוב להן ואדם מכובד גם אם הוא גוי ומכבד את עצמו הוא יתלבש.צנוע בכל אופן בנ.י. וזה מראה שצניעות זה משהו מכובד, הן לא כ"כ אוהבות לשמוע זאת. אם תוכלנה ליעץ,לכוון אשמח לשמוע.

שאלתי עוסקת בנושא כיבוד הורים. לפני מספר חודשים ילדתי את בני הבכור, ומאז אני חשה שקיימת מתיחות ביני לבין אימי. שתינו לא ראות עין בעין את נושא גידול הילדים, דבר שמתבטא בגישות שונות בנושאים שונים (תזונה, שינה, ועוד). לפעמים אני משתפת את אימי בקשיים בהם אני נתקלת ובדרכי ההתמודדות שלי ולא אחת תגובותיה שליליות ואף מזלזלות. בפעמים אחרות היא מייעצת לי עצות שנוגדות את האופן בו אני רואה לנכון לגדל את בני. השיחות ביננו מגיעות לא אחת לוויכוחים ואני חשה שאני פוגעת בכבודה. כיצד עליי לנהוג על מנת שלא אעבור על מצוות כיבוד הורים מחד ומאידך אשמור על הדרך שלי.

בתודה ובברכה

*

התשובה:

שלום לך

דבר ראשון מזל טוב.

אין ספק שהאחריות על גידול בנך היא שלך (ושל בעלך), וזכותך המלאה לקבוע את הדרך בו תגדלי אותה. לכן לכל לראש, כדאי לחזק בתוכך את הערך הפנימי שלך כאמא, ולא "להתרגש" יותר מידי שאחרים נותנים לך עצות. ברגע שפחות תתרגשי בתוכך מהעצות , גם התגובות שלך אליהם, יהיו יותר ב"אדישות" וממילא יובילו לפחות "מתח".

יחד עם זאת, כפי שתארת בצדק, הרי מבחינה מעשית, את מחוייבת במצוות כיבוד הורים, גם אם זה לא תמיד נוח.

ככל הנראה, הברירה במצב הזה, היא לנסות לתפוס מרחק בינך לבין האמא בכל הקשור לדיבורים על הדרך לגדל את בנך. להשתדל פחות להתייעץ איתה ולשתף אותה בענין, באם רואים שזה מוביל למתח ולהרגשה לא נעימה.

ביחד עם זאת, תחזקי בתוכך את הערך הפנימי של כיבוד ההורים, ותנסי "לפצות" אותה, באהבה ובהערכה בתחומים אחרים שאינן קושרים ישירות לנושאים המובילים למתח בניכן.

באם היא מתערבת כל הזמן וזה בלתי נסבל, תבהירי לה בעדינות, כי את רואה את הדברים אחרת, ואת היא זו שצריכה לגדל את הילדה ולא היא.

יתכן שכל ההתערבות הזאת נובעת ממקום של "להוכיח" את הרלוונטיות שלה כאמא וכסבתא. באם היא תיראה שהערך שלה כאמא, וכסבתא, לא מותנה בקיום העצות שלה, אלא הוא נשאר יציב וקיים גם אם מבחינה פרקטית לא שומעים לעצותיה – אזי בעזרת ה' "כמים הפנים לפנים".

הגולשת מושקי מבקשת תשובה:

ידוע שארבעים יום קודם יצירת הוולד בת קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לבן פלוני" וככה גם מונח אצלי שאי אפשר להפסיד שידוך ראשון בשום אופן, כך גם התשובה של הרבי בנושא, שהרבי מתווך בין חמשת הדעות שישנן האם אפשר להפסיד שידוך והרבי קובע למסקנה שאכן יש את הענין של השגחה פרטית שקבעו מלמעלה ש"בת פלוני לבן פלוני", אבל כל אחד ואחת חייבים לעשות מאמץ כדי להשיג את השידוך שלהם ואם לא עושים את המאמץ הדרוש אז אפשר להפסיד את השידוך חלילה. ככה גם שמעתי מאחת מהמשפיעות שאפשר לפספס שידוך.

מצד שני אם יש את הענין של ההשגחה הפרטית בעולם ובאמת ניסינו אז האם יהיה מצב שנפספס את השידוך? הרי מתוך תפיסה של אמונה אנחנו צריכות להאמין שהקב"ה מנהל את העולם והוא מתכנן לנו את הטוב ביותר וכל דבר בהשגחה פרטית מלמעלה באופן של "אין רע יורד מלמעלה".

אני חייבת לדעת מה נכון, משום שאני לא בטוחה במאה אחוז, והידיעה שאי אפשר לפספס יכולה לתת לי ולכל הרווקות הרבה אמונה וכוח ולכל הרווקות 🙂

מאת: הרב יצחק ריבקין

מספרים על זוג זקנים שלא קיבלו כל מכתב במשך חודשים ארוכים, השיממון אכל בהם כל חלקה טובה עד שהזוג הגה רעיון מבריק, הם ישלחו לעצמם מכתבים, כל יום מכתב אחד וכך הם יקבלו מכתבים ככל יתר שכיניהם. אמרו ועשו, ומאז האושר שב לשכון במעונם ומכתבים החלו מגיעים תמידים כסדרם אל תא הדואר שלהם . . .

ישנו פתגם עממי האומר כי קבלת אורחים נמדדת על שני מדדים, הדרך בה אתם מקבלים אותם והדרך בה הנכם נפרדים מהם. כל יתר ימי שהייתם בביתכם לא יעלו למניין ימי הטעם הטוב ולעולם לא ייטלו את העטרה מימי הפתיחה והסיום . . .

לא לחינם נאמר, הכול הולך אחר החיתום. יש מקרים רבים בהם ההורים מזהים דרישת יתר אצל ילדיהם הנשואים הטריים, דבר הגורם להיווצרות אווירת 'אנטי' אוטומטית וללא כל הסבר הגיוני נחסמות להן כל דרכי הגישה אל לב העניין – לב ההורים. נכון, האופי הצעיר והנמרץ יודע לעשות את כל המשגים האפשריים בדרך אל המטרה, הם עושים זאת במשנה מרץ נעורים מעורר השתאות המזינה גלי חרדה אשר בסיומם מתורגמים לרגעי נעילה ואטימות רגשית הנראית כבלתי מוסברת.

שוו בנפשכם, אורח הגיע אל ביתכם, בכבוד מלכים קיבלתם אותו ואילו לבסוף, ביום האחרון אתם מסלקים אותו בבושת פנים כשהוא מצוייד במנת 'ברכות ותשבחות' שאינן מוסיפות כל כבוד לשני הצדדים, בפועל מסתבר כי החיתום היה בגדר אירוע שהאורח היה מעדיף שלא לזכור כלל.

לכל הדעות יש מקום להציב גבולות בכל הקשור לנתינה בין הורים לילדים ובייחוד כשהם עוזבים את הקן. כשם ששמחתם בהם בעת הגיעם לעולמכם, כך שמחו בעת בה הם נכנסים אל עולמם הם, עולם מלא בהתנסויות ומתחים חדשים לבקרים ללא כל מדידה והגבלה. נתינה הנעשית תוך שימת לב ראויה על כל כללי הנתינה ושמירת מרווח ביטחון בין השתפכות הנפש להסגר כללי כשכל פרוטה היא בבחינת דומם מוחלט נטול תזוזה חד כיוונית . . . מעלת הנתינה היא בעצם עשייתה, אלא שבכך אין די. ברגע שהנתינה נעשית בהדרגה, אין מובן מאיליו ואין זריחת הבוקר של יום המחר דבר בטוח יש תמיד לצפות ולהודות על הקיים. כשהדור הצעיר מפנים כי הכול מתנהל על פי כללים מובנים ולכל עשייה יש תכלית, דבר זה יניב עשייה ברוכה.

הורים המיטיבים להתנהל נכון מול דרישות, מביאים את עצמם למצב בו אין דרישות. לכל שלב בחיי התא המשפחתי שלהם יש התחלה וסוף, לא, אין הם משלים את עצמם על ידי הזמנת מכתבים עצמיים, הם יודעים כי יום המחר הינו תולדה מובהקת של יום האתמול. אין כאן כל רצון להנמיך את רף הציפיות, אלא לבנותו נכון.

כשההגאים מנווטים בידי ההורים, הרי שרגעי החיתום, רגעים בהם יוצא לו זוג צעיר חדש אל דרכו, לעולם לא ילוו באקורדים צורמים, רגעי הסיום יהוו בסיס איתן לפתיח החדש בכל שלבי התהוותו, דבר אשר יסייע באופן הבריא ביותר להמשכיות יפה וקשר בין דורי איתן המאפשר להורים להעניק על פי תפיסת עולמם מבלי שעשייתם תימדד באמת מידה בלתי קבילה. נסו ותצליחו בס"ד.

לצפייה במצגת לשיחת שבת פרשת חיי שרה

400 בנות השתתפות בשבת שכולה משיח עוצמתית בסימן: גם אני גאולה. החל משעות הצהורים של יום שישי החלו לזרום מאות בנות לאולפנת צפירה.

מעמדת הרישום בכניסה צעדו הבנות לעבר החדרים כשבחד על המיטה מחכה לכל אחת ערכה מיוחדת שכללה את תוכנית השבת, מזכרת יחודית ועוד. לאחר התארגנות פנו הבנות לאדטוריום לתוכניתץ הקרנה מיוחדת. ומשם להדלקת נרות בחדר אוכל.

נכנסים לחדר אוכל וממש מרגישים את האוירה השבתית המיוחדת. אחרי הדלקת נרות מתחלקים לסדנאות מרתקות בנושא הבית היהודי עם הרבניות: הגב' ברגמן, הגב' נוטיק והגב' ערד. חוזרים מרוצים מהסדנאות לחדר אוכל ופותחים בתפילת קבלת שבת שלשירת לכה דודי מצטרפת שירת "יחי אדוננו" סוערת. ממשיכים לסעודת שבת ובדברי תורה מהגב' מלכה ולישאנסקי ולהתוועדיות עם הרבנים נוטיק וערד עד לשעות הקטנות של הלילה.

העובדה שהתוועדיות נמשכו עד מאוחר לא מונעת מהבנות לקום לשיעור חסידות וטיעמה לפני התפילה. עוברים לתפילת שבת בבית הכנסת ולאחריה סעודת שבת ודברי תורה מהגב' נוטיק. ואז מגיעה ה.. פעילות של השבת שמתחלקת לשתיים : יב ושנה א' ושנה ב' ומעלה.

לולא השעון שדוחק הפעילות היתה ממשיכה עד מוצ"ש אבל חייבים להזדרז למשא המרכזי עם הרב ערד. מרתק ומיוחד! רק מי שהיתה תבין. אח"כ פותחים בסדר ניגונים מיוחד ומרגש.
הבדלה ונעמדים לתמונה קבוצתית. הולכים להתארגן בזריות בחדים כי יש עוד מלוה מלכה ובענקט סיום מושקע שבו הרבנית אכשנזי דיברה בלהט על נישאוין וגאולה ואחר כך הבנות אפו ביחד את עוגת הבית שלנו (שבסוף קיבלו אותה גם במציאות).

הבנות יצאו מרוצות עם כלים מעשים לבנית בית יהודי חסידי – בית של משיח!

המועצה לישראל יפה והמשרד לשירותי דת יצאו לבדוק איזה מקווה הוא היפה ביותר במסגרת תחרות בשם "מקווה נאה בישראל יפה".

בתחרות השתתפו יותר מ-80 מקוואות ציבוריים, ובשבוע שעבר הוכרזו הזוכים. לפי בחירת השופטים, המקווה הראשון הניצב בטבלת המקוואות היפים הוא המקווה במעלה אפרים – שנבנה בשיטת בור-על-גבי-בור בהשתדלות השליח ורב הישוב הרב מאיר מנחם מענדל גליצינשטיין. לאחריו ברשימת המקוואות הציבוריים היפים ביותר בישראל ממוקמים המקוואות ביישובים כפר תבור, מצפה רמון, מירון, מזכרת בתיה, וכן המקוואות "לי-אורה" באור יהודה, "הרמב"ם" בקריית מלאכי, "רבין" בכרמיאל ו"הארז" בקריית גת.

בראש ועדת התחרות עמד הרב שמואל רבינוביץ, רב הכותל והמקומות הקדושים.

מאת: שיראל

בזמן האחרון אני שומעת חברות שדנות על האופן שבו צריכות להגיע לפגישות. כמה להשקיע? האם להגיע בשמלת שבת? להגיע על נעלי עקב? או אולי לא לעשות יותר מידי ענין מההופעה החיצונית בפגישה – ויש כאלו שגם מגיעות עם בגדים ישר מהסמינר. למרבה הצער הבנות האלו לא מבינות שצורת הלבוש וההופעה שלנו בפגישה, זוהי הצהרה כלפי הבחור: "זה מה שאנחנו". לכן חותבכן לטובתכן, להגיע במיטבכן בצורה המקסימלית.

אף בחור לא ישאל בחורה מהפגישה אם היא תהיה מוכנה להתלבש יותר יפה וכדו' וגם אף אחד לא רוצה להתחתן עם בחורה על מנת לשנות אותה, ולכן אתן נושאות באחריות. אם באמת הבחור ימצא חן בעיניך הרי ברור שתסכימי להשקיע קצת בלבוש אם זה מה שיהיה חשוב בעיניו ולכן במילא זה לא רלוונטי החוסר השקעה בהופעה החיצונית בפגישות.

יש הרבה בחורות שלא מבינות למה הבחור פסל את ההצעה, הן הרי כל-כך "זרמו", והרבה פעמים זוהי התשובה. הדברים האלו נכתבים מתוך  ידיעה על בחורות רבות שמצהירות "אני רוצה שהבחור ירצה אותי, ולא את ההופעה שלי", ולכן הן בכוונה מגיעות לא בהופעתן המקסימלית (איפור, סירוק, לבוש, וכדו') , וזו טעות חמורה.

א. שום בחור אפילו רדוד מאד ( למעט מטורפים) לא יקח בחורה על סמך מראה גרידא, המקסימום שיהיה שבגלל המראה הוא יהיה מוכן לתת יותר צ'אנסים, ב. הקב"ה יותר חכם מאותן בנות ואם הוא ברא את הגבר עם הרצון לאשה יפה, אז כנראה זה ממעלות הבריאה (וכמו שיש רעב וצמא, יש ג"כ רצון לאשה יפה, זהו חלק מקיום העולם, וזה מעלה ולא חסרון –"אשה נאה מרחיבה דעתו של אדם" וכו').

אין שום בחור שלוקח בחורה בלי התרשמות מהמראה החיצוני, אלא רק בגלל הפנימיות שלה, רק שיש כאלה שמספק אותן הופעה פחות יפה, אבל גם הם אוהבים את ההופעה הנוכחית, כך שאין אף אחד שמוותר על יופי, [ואתם מוזמנות לשאול את אמא שלכן וחברות נשואות שלכן ומסתבר שרובם יאמרו לכן שאחרי החתונה הן בחרו להתלבש לפי טעמו של הבעל ולא רק לפי טעמן האישי, ואפילו שלבעל זה לא הפריע בפגישות, זה הפריע לו אחרי החתונה, כך שברמה מסוימת זו המציאות של דרך העולם.

מאת: רבקה ערנטרוי

"כל אשר תאמר אליך שרה, שמע בקולה…" (בראשית, כ"א י"ב)

מהי הכוונה האלוקית, העליונה והעמוקה המסתתרת מאחורי העובדה שיש לו מחוייבות להישמע לה? על אלו תכנים עשירים ותכונות ספיציפיות המאפיינים את האישה על הגבר, רומזים מילים אלו?

מהם התכנים העשירים והספיציפים המאפיינים אותו ולכן הוא זוכה בעליונות של משילה בה? (והוא ימשול בך) הכיצד מתאפשרת מציאות בה שני מלכים מושלים האחד בשני ובה בעת הם גם כפופים וסרים למשמעת של זולתם?

מדוע אין הם עשויים לנהל חיים עצמאיים מבלי שהאחד יכתיב לשני חוקים וסייגים? מדוע אין הם יכולים להנות מיחסים ששורה בהם אוטונומיה מוחלטת נטולת משילה (והוא ימשול בך) ומחוייבות להישמע למרות? (כל אשר תאמר לך שרה, שמע בקולה…)

עצמאות היא, אומנם, עמידה של כל אינדיבידואל כיחידה לכשעצמה וללא כל מעורבות בין השניים ואולם בכך נמנעת (למרבה הדאבה), מכל אחד מהם המסוגלות להבחין ביחידיות של כל פרט ובהערכתו…

תנועה משותקת זו שאין בה הזרמה של תכנים רוחניים עשירים מהאחד אל השני,היא סמל לכשלון במערכת היחסים שביניהם.

המשילה שלו בה וההשמעות שלו אליה הן, למעשה, בחינת התמזגות חיובית ביניהם המעשירה את המערכת כולה ומשלימה אותה בכך שכל אינדיבידואל מזרים ומעניק למשנהו מהיחידויות שלו שחסרה ונעדרת ממשנהו. הכיצד?

השניים באו לכאן במגמה לברר ולתקן את מה שנפגם בעולם בחטא עץ הדעת.

הוא בא לכאן טעון בכח החכמה ועל ידה הוא מפריד ומברר את הטוב מהרע באופן עקרוני ותאורתי..

ואילו היא בוחנת את דברי החכמה שהוא משפיע וממשיך אליה בכך שהיא מנסה להוציא דברים אלו מהכח אל הפועל בכח הבינה היתרה שבה, והיא מורידה אותם למציאות הממשית והמעשית הנתפסת לפועל ואז היא עשויה.אולי, להבהיר לעצמה את העומק שבדבריו ואת דבר אמיתותם ויושרם…

השרטוטים הנאים והדאגרמות למינהם של המהנדס באים בסופו של דבר, לבטוים בפועל גשמי בעת שהבנינים שהם תכננו, מוקמים על תפארתם באופנם הגשמי שהרי דוקא כשהבנין מושלם סופית, הוא מגלם ומוכיח בגמר בניתו על חכמתו האדירה והעמוקה של האדריכל ועל כל אותם משאבי נפש שהשקיע בתכנון זה.

ככל שהרעיון מגיע לשלמותו המוחלטת יותר, הוא מהווה הוכחה אדירה יותר כי חכמה נסתרה ונשגבה מהווה את הנשמה לבנין…

האישה המייסמת את רעיונותיו והמביאה אותם לשלמותם ולהוצאתם לפועל מעשי, מהווה, למעשה, עדות חיה לעומק המופלג שבחשיבתו ולחכמתו התאורטית. ואולם, בלעדיו, לא יתכן היה כל קיום לבינה היתרה שלה ולא היתה לה כל משמעות קונקרטית ובכך מתבטאת תרומתו שלו אליה המתגלמת במשילתו בה, דהיינו בהיותו המשפיע אליה את אותו ברק מבריק ונקודת מרכז, המעלימה בקרבה פוטנציאלים אדירים הצפויים להבהרתם ולבטויים הממשי והחי על ידה… ומאידך, ללא התרומה שהיא מעניקה למערכת בבינתה היתרה, היתה החכמה שלו קופאת ונדומה ולא היה לה אז כל ממשות משמעות, ולכן מצווה ה' להשמע לכל דבריה…

יש לה המסוגלות ליצור, לחדש וליזום ולפתח את אותה נקודת פוטנציאל שלו בדומה לאותה תפוקת יבול אדירה הצומחת מאותו זרע שנקלט באדמה וזרע זה מקביל להמשכיות של השפעתו שלו אליה ואומנם בלעדיו, לא היה עולה כל יבול…

היא, אכן, מחיה את רעיונותיו, מייסמת ומבצעת אותם ומהווה עדות ממשית לעומק החכמה שלו ואולם ללא השפעתו שלו אליה, היו אז קומלים ונובלים כוחותיה היוזמניים והיצירתיים…

וכשהשניים מתפקדים באופן הדדי במערכת המשותפת שלהם, הרי שזו היא שעשויה לרדת לרבדים העמוקים יותר של החיים, לתקן וליצור ולבנות באופן יסודי יותר היות והיא מחוננת בבינה יתרה ומעשית ובשל חושיה ורגישות היתר שלה, היא מסוגלת לחוש ולהחיות ולכן ציוה ה' על אברהם להישמע לה.

הרגישות הזו האיצה בה להשתדל לפני אברהם שיגרש את האמה, בכך ינתן להפריד ולברר את ישמעאל מהמערכת המקודשת שלהם, אך אברהם לא היה ערני ומודע לכך, כי בתפיסת החכמה שלו, נעדרה שלמות הבינה שלה שקוראת לחדור לעומק, להבחין באותם רעיונות נסתרים וליסם אותם.

כוונתה העמוקה של שרה , היתה לברר… לתקן ולערוך הפרדה בין הרע והטוב גם באותם נימים העדינים שמודעותו של אברהם לא חשה בהם, היות וישמעאל נמשך אמנם, מכוחותיו הפנימיים של אברהם, והדבר נתרחש לפני ברית המילה של אברהם ולכן פגעה בישמעאל יניקה של חיצוניים ביחוד בשל היותו בנה של הגר ולא של שרה, ופה בקשה שרה לברר ולהפריד, דבר שהעיק כ"כ והכביד לאברהם…

בכך ניתן להבין כיצד משפיע עשוי להיות טפל אל המקבל ולהישמע לו…

היא, אפוא, מהווה בחינת מראה המשקפת למאחוריה את הקרניים שנפלו עליה, זוהי היכולת לראות לעומק מבעד למסכים ולמחיצות, בשל חושיה הרגישים ותפיסתו מתגלמת בחינת זכוכית שקופה, המאפשרת מעבר חופשי וצלול אליה של אמיתות המציאות, ללא כל עיוות וסטיה ,היות ואין פה רגישות שעשויה לעיתים לשנות את פני הדברים ולעוות אותם בשל רגישות יתר ופניות אישיות שהן עיתים מסלפות…

השפעתו אליה נמשכת בבחינת מסמל אור ישיר ומציאותי ואילו היא מסמלת אור חוזר מאותה נפש שוקקת מתעלה ומתרוממת בזיקה עזה ליצור, לזום… לפעול…

ההרמוניה הזו של שניהם במעמד שהוא בוגר ומתפקד, משלימה אותם בכך שהיא הופכת את המראה שבתוכה לזכוכית שקופה, דרכה תהיה תפיסתה אמיתית ואינה מסולפת מבלי לאבד את העוצמה הרוחנית שמעניקה לה המראה בתוכה בשל רגישותה הנשית ליצור ולעבד את הפוטנציאל באופן מקסימאלי …

ואילו הוא עשוי לפתע, להתבונן אל העולם מבעד לזכוכית שקופה של הבט החכמה שלו אך מתוכה הוא עשוי לראות פתאום, לא רק עובדות אמיתיות כשלעצמן, אך עתה הוא גם חוזה בהן ומגלה כי הן מהוות פוטנציאל לניצולן ופיתוחן המלא ולהוצאתם לפועל בבניה ויצירה של מערכת של בנין עדי עד על יסודות התורה כפי שהיא מוארת באורה של תורת החסידות.