מצאתי את עצמי באחד החדרים, ראשון, שני, שלישי? אין להבחין. היו ספסלים, הייתי מאחוריהם, התנועה זרמה בלי הפסקה, בפנים, בחוץ, בפנים, בחוץ. בתוך ים הבנות, האמריקאיות, הצרפתיות, הברזילאיות והישראליות, בין שלל השפות הרגשתי כה אבודה. את החזן לא שמעתי, אפילו לא במילה. וכך עמדתי, באמצע המעבר, מחזור פתוח, הלם מוחלט. וזה יום קדוש, יום של חיבור, יום שכל כך חיכיתי לו, ואני לבד, בין שלל בנות, לא שומעת, לא מבינה. והדמעות יורדות, מהבדידות, מהדחיפות הלא פוסקות, מהזרות והניכור • גלי אלחנן בטור מרגש על חוויות הפעם הראשונה בבית חיינו • לקריאה
קראי עוד
8
0% |
הגדלה 
2 | הצג גלריה 
12 | הצג גלריה 
הגדלה 
14 | הצג גלריה 
3 | הצג גלריה 
9 | הצג גלריה 
הגדלה 
17 | הצג גלריה 
22 | הצג גלריה 
הגדלה 
2 | הצג גלריה 
17 | הצג גלריה 
הגדלה 
הגדלה 
פרשת וירא מזוית נשית רגשית • אסתי פרקש
ויעקב הלך לדרכו: טור אישי
"ושמחת בחגך" מזווית נשית רגשית
טור אישי: נעילה
טיפים לשולחן חג מתוק מדבש