מאת: פרומי

הבעל-שם-טוב רגיל היה לומר, כי מכל דבר שקורה עלינו ללמוד וראה בעבודת ה'. בעניין זה רציתי לשתף אתכן בהגיג שעלה בדעתי…

יצאתי להליכה בערב צפתי אחד, קפוא וקר. כמובן התכרבלתי לי בסוודר אך הבטחתי לעצמי שלרגל הדיאטה החדשה אני הולכת מהר. לצערי הבטחות מסוג זה יותר 'הולכות' לי מההבטחות של לומר את כל החת"ת או להתפלל שלוש תפילות ביום… טוב, אבל זה כבר נושא בנפרד.

אחרי רבע שעה של הליכה עם כוונה מצאתי את עצמי צועדת עם סוודר ביד וחם לי, ולחשוב שכשיצאתי מהבית שאלתי את עצמי אם הקור חוזר ויש עוד סיכוי לשלג?

פתאום הבנתי מה כוונת הפתגם החסידי העתיק "לחסיד תמיד חם". העניין הוא באמת כפשוטו, כמו שאבי טרח להסביר לי פעמים רבות ואני האמנתי והבנתי. כשאדם חדור בעשיה, כשהיא עוטפת את כל כולו, כשהוא מתמסר לעניין, נהיה לו חם, ממש, ככה פיזית.

אם הייתי הולכת לאט, בקצב אנמי, לא חושבת שהסוודר היה מספיק. אבל כשחדורים ומתאמצים, הגוף מפסיק להפריע, הכבדות עוזבת ואש באה במקומה.

ככה תוך כדי הליכה ומחשבות עבר לידי אדם כשהוא לבוש בבגדים קלים וקצרים בלבד, ואיך לו לא קר? בקיצור חשבתי לעצמי שזה כנראה מה שהרבי ביום המיוחד של כ"ח ניסן נותן לנו ומבקש בחזרה: יש לכם כוח. אתם אפילו רוצים. רק זרקו את הכבדות, את העצלות. צאו מהבית, תחליטו שאתם רצים על המסלול שאתם עושים הלוך חזור בארבעים דק' וזה יקרה. כי הוא כבר כאן צריך רק לעשות!