אך המקלדת לא נעה והראש לא הצליח לחשוב, והכתיבה היתה נראית לי לא מוצלחת בכלל.
מחשבות של יאוש החלו להזדחל ולהתפתל כמו נחשים על מוחי מה שבטח לא אפשר כתיבה.
ידי רפו, והתחלתי להרגיש שאולי בכלל זה חסר טעם.
החלטתי בכל זאת להתחיל לכתוב, וכתבתי רק את מה שיצא ..
פתאום הנקודה הלכה והתבהרה מול עיני…
יהודה,
״ הפעם אודה את ה׳ ״, ענינו ביטול.
למרות שיהודה, הביטול, מגיע אחרי ראובן ושמעון- שעניינם ראיה ושמיעה באלוקות, אהבה ויראה,
אך לא מסתפקים בכך שהביטול בא אחרי העבודה, כי בביטול צריך גם לפתוח.
זה לא רק ביטול לאחר שקצרתי הצלחה כבירה במה שעשיתי,
והבנתי שההצלחה הזאת היא לא שלי, ממש לא,
אלא גם לפני שאני עושה אני עוצרת וזוכרת שהכוחות והיכולות הם לא שלי, הם לא באים ממני,
אני רק צינור..
רגע, מקלדת עצרי. מדברים אלי בדיוק ברגע זה.
לא אני כותבת, לא אני הכישרון שלי, ואם יש לי או אין לי זה לא עניני ולא אומר כלום עלי!
באמת לי אין את הכוחות לכך, ושום יכולת נפשית, רוחנית, מוסרית ועוד..
לפתוח וגם לסגור צריך בביטול-
לפתוח בידיעה שרק הקב״ה כותב את זה ואני רק צינור להעביר את השפעתו,
רק הקב״ה נותן לי את הכוח לצייר, לדבר, ללמד, לעצב וכו׳…
אז למה בכלל לעשות את זה הרי אני כלום, הכוחות לא שלי , אני בביטול ?
כיוון שזה מה שהוא רוצה ממני! הוא נתן לי משהו ביד לא כדי שאשאיר את זה לעצמי.
אלא, שאני בביטול אבדוק, האם כעת הקב״ה רוצה את הדבר הספציפי הזה ממני?
ואז בביטול וההכנעה כחומר ביד היוצר אכתוב את אשר יכתיב לי
ואסגור בביטול- לא אני כתבתי, יצרתי ועשיתי, זה הוא ורק הוא . זה שלו הכל שלו.
יהודה.. הפעם, אודה את ה׳!
ב"הרציתי לכתוב את התובנה שקפצה לנגדי, כאשר למדתי את המאמר על פרשת ויחי.אך המקלדת לא נעה והראש לא הצליח לחשוב, והכתיבה היתה נראית לי לא מוצלחת בכלל.מחשבות של יאוש החלו להזדחל ולהתפתל כמו נחשים על מוחי מה שבטח לא אפשר כתיבה.ידי רפו, והתחלתי להרגיש שאולי בכלל זה חסר טעם.החלטתי בכל זאת להתחיל לכתוב, וכתבתי רק את מה שיצא ..פתאום הנקודה הלכה והתבהרה מול עיני…יהודה,״ הפעם אודה את ה׳ ״, ענינו ביטול.למרות שיהודה, הביטול, מגיע אחרי ראובן ושמעון- שעניינם ראיה ושמיעה באלוקות, אהבה ויראה,אך לא מסתפקים בכך שהביטול בא אחרי העבודה, כי בביטול צריך גם לפתוח.זה לא רק ביטול לאחר שקצרתי הצלחה כבירה במה שעשיתי,והבנתי שההצלחה הזאת היא לא שלי, ממש לא,אלא גם לפני שאני עושה אני עוצרת וזוכרת שהכוחות והיכולות הם לא שלי, הם לא באים ממני,אני רק צינור..רגע, מקלדת עצרי. מדברים אלי בדיוק ברגע זה.לא אני כותבת, לא אני הכישרון שלי, ואם יש לי או אין לי זה לא עניני ולא אומר כלום עלי!באמת לי אין את הכוחות לכך, ושום יכולת נפשית, רוחנית, מוסרית ועוד..לפתוח וגם לסגור צריך בביטול-לפתוח בידיעה שרק הקב״ה כותב את זה ואני רק צינור להעביר את השפעתו,רק הקב״ה נותן לי את הכוח לצייר, לדבר, ללמד, לעצב וכו׳…אז למה בכלל לעשות את זה הרי אני כלום, הכוחות לא שלי , אני בביטול ?כיוון שזה מה שהוא רוצה ממני! הוא נתן לי משהו ביד לא כדי שאשאיר את זה לעצמי.אלא, שאני בביטול אבדוק, האם כעת הקב״ה רוצה את הדבר הספציפי הזה ממני?ואז בביטול וההכנעה כחומר ביד היוצר אכתוב את אשר יכתיב ליואסגור בביטול- לא אני כתבתי, יצרתי ועשיתי, זה הוא ורק הוא . זה שלו הכל שלו.יהודה.. הפעם, אודה את ה׳!
הגדלה
