ממה אני מפחדת? היא שואלת את עצמה.היא הולכת בדרך ,מחפשת את התמרור במסלול שיראה לה בדיוק לאן היא צריכה לפנות.

וכאן, הדרך לא מאכזבת
היא מלאה בשלטים, תמרורים. חלקם קוראים לה לעצור, חלקם מפנים אותה לכיוון מסוים, וחלקם אף מנחים אותה היכן יש אוכל ,שתיה , או תחנת דלק להטענה.

בהתחלה, הכל היה כל כך קל. הרי הכל ברור לה ומובן…
לאט לאט הדרך החלה להסתבך מעט. זה התחיל בפחדים הלא ברורים, מהוססים , שלאט לאט כיסו לה את שדה הראיה,

ופתאום היא התחילה לראות דברים אחרים…
לפעמים היא עצרה כשלא צריך, ולפעמים היא פנתה לכיוון הלא נכון.

הדרך השתנתה לה, והיא התחילה להתרחק
עד כדי כך שהיא אפילו לא שמה לב,
הכל היה נראה לה רגיל, טבעי, שמח.

היא לא יודעת מה היה הדבר הזה שעצר אותה מלהמשיך את המרוץ חסר התכלית הזה,
מלהמשיך להתקדם לכיוון הלא נכון.

אך זה קרה… לאט לאט היא החלה שמה לב מה קורה לה.
היא לא בכיוון! היא לא בדרך הנכונה בכלל! היא לא מתקדמת לשום מקום!
הצילו, מה עושים??

היתה לה ברירה להמשיך עם המצב הזה,
היתה לה גם ברירה להתייאש, ולהשאר במקום.

והיא בהחלטה נחושה – הציפה בתוכה את כל כוחותיה הפנימיים – ואז היא ידעה;
אין סיכוי שאחראי המסלול , לא סלל דרך יציאה וחזרה למסלול הנכון , מכל מקום שרק יהיו בו!

ולכן בטוח, בטוח שיש לה דרך לצאת מכאן ,להפסיק את הטעיה, התהיה ולעלות על דרך המלך.

ואחרי הבחירה, הידיעה האמיצה, וההחלטה הנחושה
היא יצאה לדרך חדשה
וגילתה שהתרמיל שלה התמלא בצידה חדשה,

וסימני הדרך החלו שוב להיות ברורים, מאירים.
וככל שהיא התקדמה, ולא האמינה יותר לפחדים,
צעדיה נהיו מהירים ובטוחים יותר,
והדרך, שמחה ברורה ומוארת.

והיא שוב ידעה, שהיא בכיוון הנכון, שהיא קרובה למטרה.
ושהדרך הזו, היא מטרה בפני עצמה…