(למפוחדות שבקהל הקוראות- הסוף טוב)

*-הצילו, אני לא נושמת, חוש הטעם שלי השתבש, אני אוכלת בלי הבחנה בין מתוק למר, לא מחסירה מפי דבר. וחוש הריח… מה ילדיי עושים כעת??*

פותחים בתודה.
תודה לה' אני בריאה, בעלי בריא וכל ילדינו בריאים!
לא מובן כלל וכלל.
כעת כשמגיפת הקורונה שוב פורצת בעוצמה, אני מוצאת את עצמי בערפול חושים משמעותי.

רגע, איך זה הולך? עם כל ילד נוסף שנולד.. נוספות דאגות?
עם כל ילד שמתחיל שנה, יש חששות?
אני לא יודעת מה אצלך ואצלך ואצל ההיא…
אני הגעתי לכזו אי הבנה שאי אפשר לתאר,
ימים אחרונים של החופש ואני רק שקועה סביב הקורונה, עמוסת מחשבות מפילות ,מחשבות מבלבלות וכו'
מבזבזת זמן על כל הבדיקות האפשריות: בדיקת קורונה ונוגדנים
עיבוד נתונים לגבי חיסונים, ימי בידוד , קיצור ופטור
בקיצור: *ה' יעזור!*
כן, בתוך כל הבלאגן הרגשתי כפשוטו שאני לא מצליחה לנשום, לא מצליחה להיות האמא הגאה, עם כוחות על, ועוד כהנה.
רגע, אני עוצרת את המצפון,
אני לא יכולה לשנות סדרי בראשית, אני לא יכולה לנבא מתי יגמר, ואפילו לא יכולה להחליט מה נכון.
אז מה כן??? אני יכולה לבחור בטוב, יכולה לבחור לשמוח מההווה (בלי לדאוג מהעתיד)
יכולה להמשיך להודות שאין לילדיי תו ירוק, אך יש ויהיה עוד תו ביטחון,
להתרומם כל יום מחדש מהידיעה שאני מצליחה
לחיות את ההווה מתוך שמחה

הצלחה לכולנו!
כתיבה וחתימה טובה, שרה