הני אלישביץ

אפשר להגיד שליה קצת "צנחה עלי". כנראה בתור חלק מעבודת הבירורים הפרטית שלי. באחד משיעורי ה"דבר מלכות" היא פתאום הגיעה, השתתפה בשלושה־ארבעה שיעורים בהם הספקתי להתרשם מהאינטלגנציה שלה – שלצערנו באה יחד עם בורות כואבת בענייני יהדות, היא ניגשה אליי בסיום השיעור האחרון וביקשה בפשטות שנלמד בחברותא את ה"דבר מלכות" השבועי.

"כי זה עוד קשה לי, המון מושגים שאני לא מכירה, וכל המהלך המורכב של השיחה בכלל… אז חיפשתי מישהי שאיתה אוכל ללמוד בקצב שלי, והיא תסביר לי את כל הדברים שאני לא מבינה, בלי להפריע למה שקורה בשיעור". כך 'התנצלה' בחיוך מעט נבוך, והוסיפה:

"את רואה, אני עוד 'חדשה' בעסק, מנסה להיכנס לעניינים… אז נקבע לשבוע הבא? באיזה יום נח לך? אני אתגמש לכל זמן ומקום שיתאים לך!"

נו, אז קבענו…

וכעת אני לחוצה לגמרי.

באמת תכננתי לבקש מבעלי הסברים לכל נקודה קשה, ולהכין משלים ודוגמאות… אבל בסוף, כמה צפוי, לא הספקתי אפילו לקרוא את השיחה מראש, ועוד מעט ליה מגיעה, ואני יודעת שמלאכת שמיים בידי, מה עושים???

נקישות בדלת…. "רבי, זו הבת שלך שרוצה לחזור הביתה, אנא…"

תוך כדי התקדמות הלימוד התברר לי ה'טיימינג' המדויק עד דק של הלימוד שלנו. כאילו הרבי מה"מ הכין את השיחה הזו בדיוק בשביל לימוד פעם ראשונה של שיחה בעיון: 'אותיות' קצרות, שיחה קלילה, פחות הסתעפויות ומושגים חדשים… הודו לה'! אפילו מצאתי מיד בזמין סרטון של התוועדות אצל הרבי מה"מ בה שרים את "האדרת והאמונה" בניגון המארש הצרפתי והיא התרשמה מאד…

נו, כידוע ניגון פותח את הלב, אז ניסיתי להציע: "אות י"א, רוצה כעת את לקרוא?"

ליה שתקה לרגע, ואז התחילה: "יא. מדוע מזכירים זאת עכשיו?…"

אני מסתכלת עליה – למה עצרה? אין כאן שום ראשי תיבות או מילה בארמית/אידיש… היא נראית מאוד מתלבטת. שתקתי, נותנת לה את הזמן, ובאמת זה הגיע, בתנופה:

"תגידי, בחרת במיוחד בגללי שנלמד את השיחה הזו?! מה זה, שיחה שחצי ממנה סיפורים??? לא ככה למדנו בשיעורים עם כולם! ובכלל, תראי בהמשך המשפט – הרבי עצמו אומר כאן שחינכו חסידים שהעיקר זה לימוד תורה ולא סיפורי מופתים! אז למה עשית לי את זה?" כאב היה בעיניה, או עלבון, ואני נבוכתי לרגע.

דפדפתי אחורה בשיחה:

אכן. אות ה' – סיפור מלחמת האדמו"ר־הזקן בנפוליאון (וגם סיפרתי לה מה'פיענוחים' את הפרטים הנוספים), אות ו' – עוד קצת תיאור 'היסטורי' (היסטוריה זה סיפור, אלא מה?), אות ז' – שפע של סיפורים מהאדמו"רים (גם שם כמובן חגגנו עם העשרה מה'פיענוחים'), אות י' שוב נשמעת כמו סיפור מרתק…

אז רגע לפני שיסתדרו לי המילים לתשובה הראתי לה את הלוח, דפדפתי איתה ב"דבר מלכות", וראינו שזו השיחה של שבוע זה, בהשגחה פרטית.

ואז, אחרי שקראנו את תשובת הרבי באות י"א–י"ב – על חשיבות סיפור הניסים, וסיימנו בשעה טובה את השיחה, נזכרתי בספר של אמא שלי שתחי' "מודעות ותרפיה בשבילי הסיפור החסידי", הבאתי מהר עותק אחד, תוך שאני משרבטת עליו הקדשה עבורה, והקראתי לה קטעים שונים מתוך ההקדמה, החל מהפתיחה: "יש לדעת שכל סיפור הוא הוראה בחיים"…

אחרי שהדלת נסגרה אחריה, נשמעה תחינה מהוססת מכיוון חדר הילדים:

"אמא, אפשר סיפור לפני השינה?"….