התרגשות

"…מה השם שלה?" ביקשה הבת שלי לדעת.
רגע, רגע, ניסיתי להוריד ממינון ההתלהבות הבלתי נשלטת,
"התלהבות" זו אולי מילה מועטה ביחס לאותה התרגשות.
מירי היקרה ילדה בת
ודאי אתן שואלות על מה השמחה הגדולה? מירי ילדה אחרי 12 שנות ציפיה!.
באמת אי אפשר להכיל את ההתרגשות,
כרגיל, מאורעות שאני חווה מתחברים לי לפרשת השבוע.

פרשת שמות
הפרשה מתחילה בשיעבוד בני ישראל, הם יורדים לגלות מצרים..
מאיפה יש לנו כוחות לשיעבוד? לקושי? קודם כל- הכח מגיע מהתורה! לפני פרשת שמות, מגיעה פרשת ויחי, לפני שפוגשים בקושי, לוקחים חיות (י' עם שורוק).
אנחנו בדור שמצד אחד אפשר להשיג כמעט הכל ברגע, בלחיצת כפתור, ומצד שני מאמץ ויגיעה הם חלק (כמעט) נפרד מאיתנו.
חינוך הילדים הופך לשיעבוד, אולי בגלל שאנחנו מונחים באין ספור עבודות.
לפעמים, אני בתחושה של רצון לדלג על המקומות שקשה לי בהם, ולהגיע ישר לפרשת בשלח.
אין אנחות, אין הנחות.
כדי להגיע לגאולה- ללידה המיוחלת, חייבים לעבור את הקושי.
(תשאלו את מירי, מהו קושי?)
לא באתי להפיל אותך ברוחך.
כן באתי לחדד: אם יש לך קושי שמפריע לך להמשיך הלאה, דעי שה' הוריד את אבותינו לגלות ובסוף הוציא אותם ברכוש גדול.
גם את תעברי את הקושי והמכשול ותזכי לחיות גאולה כבר עכשיו בפרשת שמות.

איך מצליחים? במאמץ ויגיעה.
לא סתם אמר הרבי הרייץ: שחובת ההורים לחשוב לפחות! חצי שעה ביום על חינוך הילדים.
מחשבה יוצרת מציאות
כבר בקושי, תאמיני! ותראי גאולה,
אני צריכה לסיים, רצה לממש את מחשבותיי על הילדים.
ואת? גולה איתי למקום תורה?