הניצוץ שידליק את האש

ב"ה  ט"ז טבת תשפ"ב

באחת הפעמים, כשחילקתי נרות בקניון רמת גן במבצע נש"ק, הצעתי לאשה שפגשתי לקבל את ערכת הנרות שבידי.

היא סירבה בנחרצות, כך שלא ניסיתי להשפיע עליה בשנית, להדליק נרות לכבוד שבת.

בתה כבת החמש, ראתה שאני מחזיקה את ערכת הנרות, קופסא קטנטנה, סגלגלה, מעוצבת ומעוטרת באותיות נאות.
נראה היה כאילו עיניה מתמגנטות על הקופסא. היא נעצה בה את מבטה, והושיטה אלי את ידה.

אמה שאלה אותה; "את רוצה להדליק נרות שבת" ?
-"כן" – ענתה הבת.
נתתי לה את ערכת הנרות והסברתי לאם;
"אם את עובדת במקום מסויים – וטוב לך שם? – את נשארת.
אם לא טוב לך שם ? – את עוזבת, ומחפשת מקום עבודה טוב יותר.
אם את גרה במקום מסויים – וטוב לך שם? – את נשארת.
אם לא נוח לך שם? – את בודאי תחפשי מקום חדש עם כל המעלות. גדול. מרווח. קרוב למקום העבודה וכו'.

אבל יש תחום אחד בחיים, שהוא המשמעותי  ביותר לכל אורך חיינו : חיי הנישואים!!!

אנחנו זקוקים לאהבה הדדית. חיי נתינה,  כבוד הדדי ומסירות. חיים הגונים מתוך יושר, אמון ונאמנות הדדית וכמובן טוב לב הדדי.

וגם לעת זקנתנו, כשהיופי והחן יהיו קצת מאחורינו, נרצה שהקשר ימשיך ויהיה קשר של אהבה אמיתית, קשר איכותי, ערכי וניצחי. לא קשר זמני…

זמן הדלקת נרות  השבת,  זה הזמן שמאיר את מזלה של הבת והאשה היהודיה. כך מלמד אותנו הרבי מליובאוויטש. זו הזדמנות ללמד את בתך הקטנה, שלאחר הדלקת נרות השבת, תתפלל על עצמה, על בריאותה ובריאות ההורים, על הצלחתה בלימודים והצלחתה בחיים…

ושתתפלל כבר  מעכשיו (!)  שתזכה לבעל הטוב והמתאים עבורה. כי זה הדבר המשמעותי  ביותר עבורנו, שאיתו נשארים הרבה שנים".

סיימתי את המונולוג שלי.
האישה הסתכלה עלי במבט חד וענתה לתדהמתי,  שהיא גרה עם גוי !

דבריה הדהימו והכאיבו לי.  נשארתי דוממת ללא מילים.
היא שילבה את ידה ביד בתה – ושתיהן התרחקו ממני עד שנעלמו מעיני.

חשבתי בליבי. בבית הזה אין קידוש. בבית הזה אין שבת. בבית הזה לא חוגגים את חגי עם ישראל. אין את  ראש השנה ואין את יום כיפור. אין חנוכה ואין פסח…

אבל בזכות המבצע הקדוש, חובק קצוות עולם, מבצע נרות שבת קודש של הרבי מליובאוויטש. שבו פנה הרבי וביקש לא רק מאישה יהודייה, אלא גם מילדה קטנה מגיל שלוש, שתדליק נר של שבת.

בבית הזה, אני מאמינה, יאיר נר שבת בודד, שיאיר את חייה של ילדה קטנה יהודיה,
ויצית בקירבה להבה גדולה, את אש האמונה.

בדידי הווא עובדא