פרשת כי תישא

בתחרות סקי יש ירידה גדולה ,ונראה כי הפואנטה זה מי יסע אותה יותר מהר… אך לפתע בסוף הירידה ישנה עליה קטנה – מעין רמפה – המעיפה אותו באויר. ככל שתנופת הירידה חדה וארוכה יותר, כך הגובה שיעוף גבוה יותר, וזהו עיקר התחרות.

בפרשה שלנו ישנם כמה סיפורים נוגדים אחד לשני כביכול – לוחות ראשונות – שיא הקדושה – ובקצוניות ירידה חדה למטה, חטא העגל – שבירת הלוחות! ואז הרמפה שמעיפה גבוה גבוה לאין ערוך מאיפה שהיו בהתחלה – לוחות אחרונות! עד כדי כך שהקב"ה אמר ' ישר כוחך ששיברת'…

כך בעולמנו לכל דבר יש התחלה, אמצע וסוף. התחלת התהליך – אחר כך התהליך בעצמו – ולאחר מכן הסוף, השלימות שסוגרת הכל. לעיתים כשנמצאים באמצע התהליך, וזו ירידה גדולה וחדה שנראה כי היא לא מובילה לשום מקום חיובי, אם נזכרים שיש לדבר סוף גאולתי – שהרי חייב להיות בעולמנו לכל דבר סוף גאולתי – שזוהי כל תכלית בריאת העולם, והקפיצה לסוף הגאולתי – הלוחות האחרונות קרתה דווקא על ידי משה רבינו, נשיא הדור, ומעשה ידיו של משה נצחי!

וכיון שבכל יהודי יש ניצוץ משה, שאיתו מתקשרים לנשיא הדור – אז עצם ההתקשרות לנשיא הדור, הרבי, תגרום שהמחשבה תביא את הסוף המיוחל והגאולתי,
ונראה איך שבזכות הירידה החדה, קפצנו גבוה למקום הרבה יותר נעלה מקודם – ובתוך כך, גאולה אמיתית והשלימה לכל בני ישראל!

שבת שלום!

מושקא שהינו