אני בוחרת לראות טוב

לא אשכח איך כשפעם אחת, אחת הבוגרות הגיעה לחלק בחדר מורות הזמנות- אמרתי לה: "איזה כייף זה להתחתן". ובלי להתבלבל היא אמרה לי:" כייף?" אמרתי לה "הכי כייף בעולם!" אבל את יודעת המורה.. זה קשה, כלומר זאת עבודה, הדבר האחרון שהייתי אומרת על נישואין שזה -כייף". אמרתי לה שלענ"ד זה לא סותר. גם להיות מורה זאת עבודה לא פשוטה בכלל, אבל היא כייפית. לא כל מה שקשה זה מעייף ומתיש ובהכרח לא משמח. הרי זה תלוי על מה מתבייטים במבט..

זאת אקסיומה שלא מגבירה מוטיבציה ושמחה בחיים- אז למה לא לשחרר אותה?

מאז אותו מקרה- משתדלת שכל כלה/בוגרת/מושפעת שמתקשרת אלי בהקשר לחתונה- ישר אני אומרת לה: "איזה כייף להתחתן". שתשמע שזה באמת כייף. (סומכת על שאר העולם- שמספר לה כמה היא צריכה לעבוד, ואיזה עבודה נדרשת כדי לשייף את המידות שלנו, שהאמת ? היא מתחילה בנישואין וממשיכה ביתר שאת בגידול הילדים- וכל ילד עוזר לנו לשייף עוד פינה בנו. וב"ה שכך.

אם נשאל את עצמינו אליבא דנפשי- האם אנחנו רוצים להישאר אותם אנשים כמו שהתחתנו? כמעט בטוחה שכולם יענו- לא.. ברור שנרצה להתעלות מעל עצמינו. איזה משמח- זה להסתכל אחרונית בחיים ולומר לעצמך- איך פעם הגבתי למאורעות, ואיך עכשיו אני במקום אחר- וכל אחת תחשוב עם עצמה- איזה אמא היא היתה לילד הראשון לעומת – כל ילד נוסף? או איך הגיבה בפעם הראשונה שקלטה שבעלה לא בדיוק איך שהיא "דמיינה" שהוא יהיה? או פתאום לגלות איך היא מגיבה לכל מיני התנהגויות שונות של הבעל.. וכעת כמה שהיא יותר מבינה היכן להשקיע אנרגיות והיכן להבין- שלא התחתנתי לשנות אותו, אלא לקבל אותו כמו שאני רוצה שהוא יקבל אותי, כשרואים את מה שמפריע- קשה לראות את כל הטוב שקיים.

וכשמבינים- שעדיף להתרכז במאה אחוז שלנו- במה שכן יש לנו יכולת להשתנות ולשנות- אז יהיה לנו יותר קל ונכון בחיים. וכנראה כשמסתכלים על כל התמונה בענווה מבינים שגם לנו- בתור נשים יש גם דרך לעבור.. ולא רק למי שחי לצידנו. איזה משמח -לדעת שזזנו בעוד סנטימטר בהתקדמות רוחנית, בלימוד, בעבודת המידות, בחסד, במיקוד בחיים, בעשייה, בהכלה, בקבלה של השני, בלדעת לזרום- גם כשנראה לך שהכל נתקע, לדעת לנשום עמוק ולזכור שיש מי שמנהל את העולם, גם שהכל נראה ממש הפוך.

איזה משמח לדעת במקום להתעצבן על כל דבר שלא מתנהל כשורה, או כשפועלים לא כמו שרצינו, אנחנו בונות אצלינו עוד קומה באישיות, לדעת- שלא כל העולם סובב סביב הרצונות שלנו. וזו הזדמנות בשבילנו לומר לה' כמה אנחנו רוצות להידבק בו למרות שזאת לא המציאות שרצינו מלכתחילה. כמה מתיחת שרירים רוחניים- יש בכלל בחיים ובעיקר בזוגיות, וטוב שכך- זה רק גורם לנו להגדיל את הנפש האלוקית שבנו.

לעיתים אני מרגישה כמו מורה ליוגה עם כל המתיחות הנפשיות האלה ולהמשיך להבליג, לחייך, לדעת להתאים את עצמינו למצבים השונים. פתאום מחתיכת פאזל אחת שלא יכולת לעגל בה פינות את מוצאת את עצמך- חתיכת פאזל "חכמה" שמשתנה בהתאם לסיטואציה. רק כך כשמשתנים ומשנים את המחשבה- (אחכ יותר קל לפעול בדיבור ובמעשה, אבל ראשית העבודה- היא במחשבה) את התפיסה הרעיונית- של הנישואין- ולא רק בהתחלה. אלא כל רגע לחשוב- באמת שהכי משמח אותי זה לחיות עם בעלי.  וככל שהשנים עוברות, ומשתנים, גדלים בחיים- העוגן של הנישואין רק מתרחב וגדל. אם נקודת המוצא- שהוא האחד שלך ואת שלו – עוברים הכל ביחד.

אם כל אחת תתביית על שלה- נראה שאין זיופים- ה' ידע להתאים לך את ההכי ההכי בשבילך, וכשרק מסכימים לראות את זה ומחפשים זאת- רואים מלא רגעים של התאמה מיוחדת. ועד כמה ה' מראה לך פנים שוחקות וברא את בעלך במיוחד בשבילך. אפילו בחסרונות- הוא משלים אותך. איזה נס שבני זוג לפעמים כל כך שונים- כמה ילדים גדלים ולומדים מהזוגיות שלכם. ממש ביהס לחיים. לומדים מהתגובות שלך, שלו, ביחס אחד לשני. לפעמים אפשר לחוש שאת על עדשת המצלמה כל הזמן- כשהילדים בוחנים ומתבוננים. כאשר רוצים ומחבקים את מה שיש -מקבלים בדיוק את מה שהם ואתם צריכים.

כשראיינתי את סיון רהב מאיר וחמותה- זיוה מאיר, השאלה הראשונה ששאלתי אותן- היא האם פצחתן את הקוד ליחסי חמות וכלה? ובשיא הפשטות- זיוה מאיר ענתה לי, פשוט לא מסתבכים עם מה שצריך להסתבך וחיים בפשטות. מול ועם כל דבר. לקחתי איתי את המשפט שלה. זה בכל נושא תחום או עניין. אם רוצים להסתבך- זה בכל דבר. "המה ביקשו חשבונות רבים". אבל האמת? שזה לא פשוט להיות פשוט- וכידוע- יש גאונות בפשטות. וכשעובדים בפשטות- מוצאים את ה' יותר בקלות בנסיונות.

בשורות טובות,

מורן קורס