לעשות את כל פעולותינו לשם שמים.

בכמה מקומות בחסידות ובסיפורי חסידים מופיע שכל אחד ואחת יכול להגיע לדרגה הזאת. זה נשמע לנו מופרך, זה נשמע בלתי הגיוני, אבל, אם אמרו לנו כנראה שזה אפשרי. אני שמה לב שכתכונה בחיים, כאשר אני מנסה מיד להגיע לשיא, אני לא מגיעה לשום מקום. ואפילו הולכת אחורה.. רק כאשר אני מוכנה להניח את האגו שלי בצד, אומרת לעצמי, אני לא צריכה להיות הרגע הזה בשליחות, אוקי איך מתקדמים מכאן? ואז אני מתקדמת צעד צעד בסבלנות ובלי לעצור, דווקא אז אני מצליחה בנושא הספציפי הזה.

לעשות את כל פעולותינו לשם שמים, זה אומר להכניס את הקב"ה בתמונת חיינו. זה אומר לזכור ביום יום השגרתי שכל פעולה שאני עושה – בבית , כספית, בחינוך הילדים, ואפילו דברים שנראים מובנים מאליהם , העמדתי פסטה בסיר כנראה שהיא תתבשל ,לא?

אז לא.

הכל סיעתא דישמיא , שום דבר לא מובן מאליו. שום דבר לא קורה כי א-נ-י עשיתי. אלא כי כך הקדוש ברוך הוא החליט. וממילא הפעולות עלי התוצאות עליו. וזה נכון ואומר לחיות את זה בכל פרט ועשיה שלנו. מה השם רוצה ממני עכשיו? אז אני עושה מה שהוא רוצה ממני, רק זוכרת ויודעת בוודאות שמה שיקרה עם מה שאני יעשה , זה כבר לא עניין שלי, זה כבר התוצאה – וזה לא מעניין אותי אם , לא נבראתי אלא לשמש את קוני.

נכון, זה נראה ונשמע גבוה, אך כשמפריטים ליום יום זה הופך להיות מעשי. אפילו אם פעם אחת ביום אני נזכרת בתפקיד האמיתי שלי בעולם , רק לעשות את שלי, ולא מה יקרה, כבר הכנסתי את השם לביתי, לליבי פנימה. להתרגל ,לתרגל , בסבלנות רבה עד שכמות הפעמים שאני פועלת ממקום כזה תגדל ותגדל… להאמין בעצמנו ,זה אפשרי, כי הרי מי שברא אותנו מכיר אותנו יותר טוב מאיתנו. את המעלות, את החסרונות, ובכל זאת – הוא החליט שזה אפשרי. שאנחנו יכולות!

שכל פעולותינו יהיו לשם שמים

מ.שהינו