הגב' רוחי מיכאלשווילי אמרה באחת מהסדנאות על פי התניא – שצריך לגרש את העצבות כמו זבוב. לא לתת לו מקום כלל. ובלי תירוצים! כי תירוצים יש הרבה..

עצבות זה מוות! זה רגש שלילי שמנסה תמיד לתפוס טרמפ על מה שקורה לנו בחיים. זה מגיע מהלב – עובר דרך מיצר הגרון וחודר למוח. זו לא הסיטואציה שקרתה גרמה לעצבות להתעורר (מהמוח ללב), אלא זה רגש העצבות שקלט שיש סיטואציה לא נעימה והוא מנסה לנצל אותה לרעתנו – להציף אותנו ברגש שלילי (מהלב למוח) מכיון שהיצר הרע הוא רע והוא רוצה לעשות לנו רע (מעצבות אף פעם לא מרוויחים).

ה' ברא אותנו כדי לראות איך אנו מתמודדים. זה גורם לו שמחה עצומה ונחת רוח גדול כאשר אנו מתגברים ונשארים בשמחה למרות הכל.

(כמשל הזונה שהמלך שוכר לפתות את בנו, כדי שבנו יתגבר וכך תהיה למלך נחת רוח גדול מזה – מובא בתניא)

שמתי לב, שלעיתים קורה מצבים שמנסים להתגבר על הרגשות השליליים ובמקום לדחות אותם באמת, מדחיקים אותם. אך זה לא עוזר כי זה נשאר איפשוהו. ומה שגורם להדחיק ולא לטפל, זה הגאווה. אנחנו לא מאמינים שלנו – ה'צדיקים', נופלות כאלה מחשבות ורגשות. אז אם נקלוט שאנו רחוקים מאד מדרגת צדיק (מובא בתניא), אין לנו מה להיות עצובים כאשר עולים לנו רגשות שליליים, אלא הפוך – נהיה בשמחה על זה שיש לנו עבודה שהשם שמח ממנה כל כך.

"כד אתכפיא סיטרא אחרא"- להוריד כמה שאפשר רגשות אלו ולהיות נקיים, עם רגשות חיוביים כמה שאפשר וזה יקרב את הגאולה האמיתית והשלימה תיכף ומיד ממש!