כולנו מכירות את הניגון הידוע, "הנשמה יורדת לתוך הגוף…".  בפעמים הראשונות כששמעתי את הניגון, מודה שלא הבנתי לפשר הניגון הזה.. עד שבאמת ראיתי כי שרו את הניגון הזה כמה וכמה פעמים בהתוועדויות אצל הרבי מלך המשיח. רק אז התחלתי לחשוב על התודעה הפנימית של מילים אלו…

"הנשמה יורדת לתוך הגוף"

בראשית דרכה, נחצבת הנשמה ממקור כל הנשמות, מהמקום הכי קדוש ונעלה- כסא הכבוד. הנשמה יורדת לעלום שלא מרצונה, אלא רק משום שזהו רצונו של הקב"ה. טוב לה שם למעלה ליד האור, להתחמם מזיו השכינה.. ואינה רוצה לרדת כלל.

"אך צועקת ווי ווי.. "

ממשיכה הנשמה במסעה ומגיעה לעולם, ובו מתלבשת בתוך גוף חומרי ומגושם. הנשמה מתחילה להתגעגע ומשתוקקת לחופש וחירות אמיתי. מרגישה כבולה ומסוגרת בתוך בוץ סמיך של חומריות. קרה לך פעם שהרגשת כבולה בתוך עצמך, כמין משהו שצועק לך מבפנוכו שהוא רוצה לצאת ולהשתחרר החוצה? שמיצית כבר כל דרך אפשרית, ועדיין כבולה בתוך מערבולת מסחררת.

כן, זאת הנשמה שצוקעת ובוכה בקול חרישי. שסביבה שכבות של ליכלוך וטישטוש. צועקת כי כואב לה. כי היא משתוקקת לחופש אמיתי. לגאולה פנימית.

"ירידה זו לצורך עליה"

ואז, אחרי מאמצים והשקעה עצומה מגיעה להכרה, שכל מהות הירידה הזו, בעצם עיקרה- לצורך עליה!! רק בשביל הצורך הזה ירדה פה לעולם, לתקן את החלקים בפגומים והלא טובים שקיימים כאן. אחרת לא היתה נשלחת עם כל כך הרבה טלטלות וקשיים. הקב"ה מקור הטוב ברא את העולם בשביל שנתייגע בכל דבר ועניין הן בקדושה והן בחול. וכל זה למה? אם הכל היה נעשה בקלות ובדרך של ממילא, לא היה עניין של בירור והזדכות. ובפועל האדם נדרש להדמות לבורא, וזאת ניתן לעשות רק ע"י עמל ויזע. בהשקעה אין סופית, כי זהו רצון ה'. וייקר בעיניו המאמצים הקטנים שבסוף הם אלה שמכריעים.

"עד שכל זה הוא כדאי…"

א"כ אחרי העבודה הרבה, והשקעה של כל החיים, מבינים שתכלית הירידה היא ההתעלות הגדולה שבאה אחרי המאמץ. יהודי, נשמתו בוערת כלפי מעלה. למרות שנראה לו שנמצא הוא מצב קשה שדברים לא מסתדרים ולא מתקדמים. תמיד צריך לזכור שזה רק תנופה לעליה גדולה באין ערוך למצב הקודם. מסופר על חבר כנסת ישראלי, שהיה מאד מקורב לרבי. באחת הפעמים כשהגיע לרבי עבר בחלוקת דולרים לקבלת ברכה למעשיו בכנסת, אמר לו הרבי את הדברים האלה:" אתה כמו ספורטאי, עושה צעד אחד אחורה, בשביל להגיע הרבה יותר קדימה.." רק בעזרת הצעד האחורי- התנופה החזקה,נצליח לרוץ הרבה להמשך.

בתכל'ס

זה הזמן לעצור, ולעשות חושבים עם עצמינו. כל, אחת באיזה מקום היא עומדת עכשיו, וגם אם נראה שאנחנו בכיוון ההפוך נזכור איפה המטרה ומה היעד ונראה שבאמת היעד הוא למעלה.ולשם ברצוננו האמיתי להגיע. וכל זה מתוך שמחה גדולה על הזכות להתעלות ולא ליפול. כי "שקשורים למעלה לא נופלים למטה".

וכדברי הרבי שליט"א – גאולה פרטית וממילא גאולה כללית לכל עמ"י! אז שנזכה עוד היום!!

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!