סיפור מהחיים: פגשנו אדם שסיפר לנו את סיפור חייו הכואב, שהוריו עזבו אותו ואת אחיו הקטן והם גדלו במשפחות מאמצות ועברו קשיים ומהמורות. הוא אמר בצער שאחיו הקטן נשבר מזה והגיע למצב קשה, עד שכמעט התאבד ר"ל והוא לעומת זאת אוהב את החיים שלו ומרגיש טוב, תודה לקל.

לדעתו מה שעוזר לו להחזיק מעמד זה עזרתו לשני, כי כאשר הוא נותן מעצמו למען טובתו של האחר, הוא מרגיש טוב וחזק ושהוא שווה. וזה שיש לו יכולת לתרום זה מה שמחזיק אותו. הוא סיפר לנו על מעשים מאוד נדירים של תמיכה ועזרה לזולת שהוא עשה.

"שלח לחמך על פני המים כי בבוא היום תמצאנו", "יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית"- כולנו מכירות ציטוטים אלו ולפעמים גם מגלות ומרגישות שזה קורה גם לנו.

אך חשוב לזכור: כאשר נותנים, צריך לחשוב על המטרה- על טובת השני ועל זה שאנו עושים את רצון ה' ולא על מה שנקבל מהנתינה, כי אז אנו חושבים על עצמינו ולא עוזרים באמת.

פעמים רבות כאשר מיטיבים לזולת, יש הרגשה מאוד טובה בלב, והנפש הבהמית רוצה מאוד לתפוס הרגשה זו, להגדיל אותה ולשכנע אותנו שהשגנו את המטרה- טובת עצמינו – 'ישות' ואין עוד למה להתייגע עבור הזולת, אך הרגשה זו, היא לא העיקר והיא נעלמת מאוד מהר.

העיקר הוא,  שלנגד עיננו נשארת המטרה הברורה – טובת הזולת ואנו מרוכזים בזה עד הסוף וגם אם יש מזה הנאה, סיפוק ורגשות  חיוביים, נבין שזה מן הצד, דרך אגב, (ככה בקשיש…), אך צריך להמשיך את העיקר- את הנתינה הנדרשת  ולהתמקד בכך  ואז נוכל להרגיש מלאים באמת, בהצלחה!!!