שיינדי ניתקה את הטלפון בסיפוק. שיעור התניא הטלפוני שהשתתפה בו היה כרגיל מיוחד מאוד. כבר כמה חודשים ששינדי, חסידת צאנז, נחשפת לעומק ולרוחב המדהימים של תורה חסידות חב"ד. באחת ההשתלמויות שהשתתפה בהן התחרה לחסידת חב"ד שלמדה איתה, וכששינדי גילתה יותר ויותר התעניינות הציעה לה החבדניקית שיקבעו חברותא בתניא.

היא נדהמה לגלות שחב"ד זה הרבה יותר ממה שהיא חשבה וממה שלימדו אותה בשיעורי היסטוריה. העומק החב"די כבש אותה ושיעורי התניא השבועיים היו בעבורה חוויה מיוחדת ומקום לבנייה עצמית והתקדמות רוחנית.

באחת השבתות הגיעו היא ובעלה, שאגב עודד מאוד את החברותא החדשה, להתארח אצל הוריה. היא שתפה את אביה ואמה בשיעורי התניא השבועיים שהתחילה ללמוד ובתרומתם הרבה לחיי היום יום שלה.

מבט מהיר חלף בין הוריה ואמה הפטירה: "נו, הרי תמיד היה לך קשר לליובאוויטש"..

שיינדי התפלאה מאד על המשפט המוזר. קשר לליובאוויטש?? היא העבירה בזיכרונה את כל ההיכרויות שלה עם חב"ד. מלבד השתתפות בתהלוכות ל"ג בעומר איי שם בתור ילדה קטנה ונרגשת, לא יכלה להיזכר בקשר משמעותי

היות ושבת עמדה בפתח ונותרו עוד פכים קטנים להשלים את ההכנות, הסכימה שיינדי להמתין עד אחרי הסעודה כדי לשמוע במה מדובר. ואכן, היה למה לחכות…

עשרים ומשהו שנה לפני כן, עמד ר' מוט'ל נרגש – כצפוי לאב הממתין מחוץ לדלת חדר הלידה. הוא התהלך הלוך ושוב, כבר הספיק לסיים את ספר התהילים פעם ופעמיים, אך נראה ששום דבר אינו מתקדם. משמרות מתחלפות, בכי מרגש של תינוקות נשמע וקריאות מזל טוב מציפות את המזדרון, אך בחדר שלו לא זז כלום. הוא עומד נבוך, ניסה לתפוס במבטו את המיילדת שיצאה לרגע. זו האחרונה פשטה ידיה לצדדים כאומרת: לא, אין חדש.

כעבור שעות המתנה ארוכות מאד, במהלכן הספיק לערוך היכרות מקיפה עם הצוות כולו, המבנה ומסדרונותיו – הגיח בנם הבכור לאוויר העולם.

בלידה הבאה, כשנה ומחצה אחר כף – קיוו ר' מוט'ל ואשתו לתהליך קצר יותר, כצפוי בלידה שנייה. אך לצערם שוב חזר התסריט על עצמו והתארך כמעט יומיים.

לקראת הלידה השלישית חששו ר' מוט'ל ורעייתו שהסיפור יחזור על עצמו. קרוב משפחה חסיד חב"ד לחץ עליהם שינסו להתברך מהרבי מליובאוויטש מלך המשיח. הוא שמע כי בתוכניתם ליסוע לארה"ב למטרה מסויימת וממש דרש מהם להגיע לחלוקת הדולרים המפורסמת ולבקש ברכה.

מה לנו ולזה? תמהו בהתחלה. הרי הם חסידי צאנז מדורי דורות! לבסוף גבר השכנוע על ספקותיהם ובאחד מימי ראשון שמו פעמיהם אל קראון הייטס – לחצר הרבי שליט"א.

התמונה הראשונה שצדה את עיניהם הייתה תור אינסופי ומגוון. מחסידים מסולסלי פאות ועד יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, חלקם אומרים תהילים וחלקם סוקרים את הקהל. עם ישראל על כל סוגיו ממש יוצג כאן בתורים בתורים ארוכים כל כך שלא הצליחו לראות את קצם.

ר' מוט'ל נעמד בצד הגברים ואשתו בצד הנשים. שניהם זכו לחלוף מול פני הרבי ולהתברך מפיו בברכה והצלחה. הם גם בקשו והתברכו בלידה שתהיה כשורה ובנקל, ובמהירות.

החוויה המיוחדת נחקקה בלבם וליוותה אותם הרבה אחרי הביקור. מכל מקום, בהתקרב מועד הלידה התכונן מוט'ל להמתנה ארוכה. הוא כבר רגיל לזה.

רעייתו כבר היתה בחדר הלידה כשהוא נדרך לפתע. התפילין שלו נותרו במכונית. הוא מיהר לרדת את המדרגות באיטיות. לפחות כך תעבורנה עוד כמה דקות של ציפיה.. כששב למחלקה נדהם לראות את המיילדת מחפשת אותו במבטה. "הכל בסדר?" שאל מתחילת המסדרון. "מזל טוב!" בשרה המיילדת, "בת".

מוט'ל נתן בה מבט לא מאמין לא מאמין. "מה??" לא הבין. היא היתה מומחית בבשורות לאבות מבולבלים וחזרה על דבריה שנית. "נולדה בת בשעה טובה ומוצלחת" מוט'ל התיישב על הספסל, המום. "מה? מתי??". באותו רגע הציף את זכרונו מראה פני הרבי מברך אותם בלידה קלה..

כוסות התה והעוגה שהוגשו לקינוח עוד ניצבו על השולחן בשלמותם. ר' מוט'ל, אביה של שיינדי סיים את הסיפור המרתק בו שיתף כעת לראשונה את המשפחה המורחבת.

"מעניין", הוסיף, "שבלידות שלאחר מכן, המצב חזר לקדמותו והלידות היו ארוכות מאד. אולי כדי שנפנים את גדולת המופת", סיים בחיוך.

באדיבות עלון "הגאולה מעניין ועכשווי"