שהחיינו!

רגע לפני שאני רואה את כל הבלאגן סביבי… מוצאת זמן לכתוב כאן.

(חייבת בצורך האישי שלי ליידע ש) כמה פעמים במהלך ה"חופש" ניסיתי לכתוב כאן ופשוט לא התאפשר.

זהו, תיכף הילדים חוזרים ללימודים, ואז אני מקוה לראות בית…

רגע, אני חושבת לעצמי: אני כל-כך עסוקה באותו זמן בו יהיה אחרת, אולי אני יכולה לאסוף רגעי אושר *ולראות* את הטוב כבר עכשיו, כבר עכשיו לפני שחוזרים ללימודים? לעשות חשבון נפש עצמי וחשבון נפש משפחתי/קהילתי.

פרשת השבוע שנקרא בשבת:

פרשת ראה נפתחת בפסוק: "ראה, אנוכי נותן לפניכם היום ברכה".

מסביר הרבי מלך המשיח –

ראה – אינה דומה שמיעה לראייה. ראיה זה משהו מוחשי וחזק!

אנוכי – ה' בכבודו ובעצמו ללא מחסומים והגבלות, מביא לנו שפע טוב.

נותן – "כל הנותן, בעין יפה נותן"

כשה' נותן לנו, הוא נותן בהרחבה!

לפניכם – לפנימיות שלכם, ה' ממלא כל יהודי בטוב אין סופי.

היום – יום, זה זמן מואר, זה זמן בו אפשר לראות את המציאות הקיימת יותר בקלות מאשר כשיש חושך, ביום מאירה מידת החסד.

ב-ר-כ-ה ברכה זו המשכה.

עד כאן מה שהרבי אומר.

עכשיו אני פונה אלייך מהמקום שלי – פרשת ראה, רגע לפני שמתחילה שנת הלימודים, מה אני בוחרת לראות?

אני יכולה לראות כמה אני מסכנה וכמה קשה לי וכמה אני עייפה וכו'…

אבל אני יכולה לראות ולהראות את הטוב שבתקופה, את הטוב שבילדים, את הטוב שבשכנים.

לי עושה טוב לראות את הטוב.

משהו שעשיתי ואולי גם יעניין מישהי כאן: הכנתי לאנשי החינוך של ילדיי (אפילו שחלק מהילדים, אני עדיין לא יודעת מי ילמד אותם) חפיסת שוקולד עם מכתב ברכה.

כן, נכון שהילדים יקבלו פינוק וחיבוק ליום הראשון…

נכון שאני משתדלת *לראות* את הטוב בילדיי, אבל חשוב לי שגם המחנכים של ילדיי *יראו* בהם את הטוב, מחנך שמקבל מכתב הערכה כבר ביום הראשון… זה שנה לו את ההסתכלות על התלמיד? אני מקוה ש-כן.

זהו חברות, תחזיקו מעמד, בכל מצב, אתן לא לבד

בראיה חיובית על הילדים והבלאגן

כי אחרי הכל… לכל עת/ט וזמן.

מעריכה המון, שרה