גבורה וחסד- צריך גם וגם.

למשל, בחינוך הילדים- רק חסד ונתינה, כמובן שלא זו הדרך, וכן רק גבורה והגבלות, כמובן שגם לא הדרך, אז מה כן? פעמים כך ופעמים כך, תלוי בסיטואציה.

המדדים שעוזרים להחליט מה נכון לעשות בכל סיטואציה: 1. מה נכון ע"פ ההלכה. 2. מה יותר קשה לעשות.

לגבי המדד השני: מה שמביא יותר תועלת, יותר קשה לעשות אותו, היצה"ר רוצה נגד הקדושה, נגד הטוב האמתי ולכן הוא מערים הרבה קשיים ונותן תירוצים לא לעשות את מה שמביא יותר תועלת ומה שנכון לעשות באמת. טוב להיות מודעים לכך, להתחכם ביצה"ר ולעשות דווקא את מה שהכי קשה.

יוצא מכך, שאם ממש לא מתחשק להעניק, למשל- זה בדיוק הזמן. וכן אם ממש קשה להשים גבול- זה בדיוק המקום לגבול.

בנוסף לכך לעיתים רוצים להיות מאוד טובים ונותנים- 'חסד'(- הרי זה מצוה לתת וכן זה תורם הרבה וכדו'), אך לא תמיד זה נכון לתת, לא תמיד זה מביא תועלת אמתית, גם אם כלפי חוץ זה נראה נתינה וזה נראה "יפה", אך יכול להיות שבאמת יש יותר תועלת מאי הנתינה. אז כדאי להיות כנים ולהבחין מה מביא יותר תועלת ה'חסד או ה'גבורה'. (ואפשר להיעזר במדד מס' 2: שאם קשה לתת- סימן שצריך להתאמץ וכן לתת, וכן להפך).

בנוסף לכך כדאי  להשים לב לאמת הפנימית ולהיזהר מ"אחד בפה ואחד בלב". למשל, כאשר מרגישים בלב התנגדות לדברים שנעשים/ נאמרים וצריך להביע דעה בנושא  ולא 'נעים', כדאי לשאוף ולנסות (כמובן בדרכי נעם) ככל האפשר להביע בכנות את מה שבלב- ולהביע  'גבורה' גם כשמאוד מתחשק להראות  'חסד' (וכן להפך), כי זאת האמת שלי…

בנוסף לכך, השאיפה היא- ללכת בקו האמצע, בכל המידות- מהרמב"ם(- חוץ מכעס וגאווה, שהם אסורים בתכלית), לא להיות קיצוניים לצד החסד וכן לא לצד הגבורה, כאשר יש קיצוניות, כדאי להשים לב ולנסות להתאזן לכיוון האמצע…בהצלחה!!!

(המקור לנכתב: שיעורי חסידות, שכאשר משתדלים ליישמם ביום- יום, מתחדדים הדברים ויוצרים תובנות- מזווית אישית)