-
מרגש: מינה גרומך כותבת לאחיותיה התאומות
אחיות, כמה שאני מתגעגעת, אני בטוחה שהגעגועים שלי לא מתדמים כלל לגעגוע שלכן.. להכל פה בארץ! למשפחה, לחברות, לאוכל (חלבי.. בשרי), לשפע, לחשמל, לתרבות ולנורמה הסביבתית • בתור אחותכן הקטנה יש לי משאלה: הלוואי, הלוואי ואצליח לפעול ולעשות כמותכן. להקים בית חב"ד פעיל לתפארת! לתת, ולתת, ולתת • מינה גרומך כותבת לאחיותיה ד.ל חביב ומושקא סודרי • טור מרגש עד דמעות
בעקבות הכתבה "שתי אחיות תאומות – האחת בהודו, השניה בכוש", המספרת את סיפור שליחותן יוצא הדופן של התאומות מבית גרומך, כותבת אחותן מינה, מכתב מרגש לשתי אחיותיה הגדולות:
*
שום כתבה בעולם (טובה ככל שתהיה) לא תוכל לתאר את השליחות העוצמתית, את ההקרבה ואת המסירות נפש שאתן עושות כל יום ויום, שעה שעה, דקה דקה.
גם אני, ששומעת מכן יותר ויודעת די הרבה, לא באמת יודעת מה אתן עוברות!
תמיד ידעתי שלגדול בבית של שליחות, זה לגדול לעולם מיוחד, זה לגדול עם אופי מיוחד ועם כוחות מיוחדים. אף פעם לא ידעתי עד כמה…
מסתבר שלגדול בבית של שליחות, זה לקבל חומרים שונים לדם. זה לקבל את האמביציה לוורידים, היכולות המיוחדים לתאים, ה"משיח" בעורקים, והנתינה בעצמות..
ההוכחה הכי גדולה לכך היא, שכל אחד מבני המשפחה שלנו זכה ב"ה להיות שליח במקום אחר, ולפעול להבאת הגאולה. באר שבע, אהמפי- הודו, דלהי- הודו, אתיופיה, בית דגן, גנות ומשמר השבעה.. כל המקומות האלו ב"ה צועקים משיח ומקבלים מאיתנו בירושה את התורשה הנ"ל…
כל פעם מחדש שאני חושבת עליכן, ועל הפעילות שלכן, אני מתמלאת תחושת גאווה. אחיות שלי הגדולות- הגיעו רחוק. אחיות שלי הגדולות- מגשימות לרעבע חלום! אחיות שלי הגדולות- מתמודדות עם דברים שאני אפילו לא חולמת עליהן- וצולחות עם ניסים מיוחדים.. מדהים!!
אני מוכנה לחשוף מעצמי עוד קצת ולומר, מלבד תחושת הגאווה שמציפה אותי בכל פעם מחדש, מציפים אותי גם געגועים עזים!! געגועים לאחיות המדהימות בעולם, שהקפיצו פה את הבית חב"ד לשמיים, ונתנו מעצמן המון לאווירה הקהילתית והמשפחתית..
אחיות, כמה שאני מתגעגעת, אני בטוחה שהגעגועים שלי לא מתדמים כלל לגעגוע שלכן.. להכל פה בארץ!!! למשפחה, לחברות, לאוכל [חלבי.. בשרי…], לשפע, לחשמל [!], לתרבות ולנורמה הסביבתית [!!!!]
אני לא יודעת לומר בפה מלא מה נמצא בתוכי יותר, הגאווה- או הגעגועים../ שניהם נמצאים בעוצמה, ודבר אחד מקשר ביניהם- הרעבע. העשייה. השליחות..
נכון, גם אני בשליחות, אבל אני ממש מתגמדת לעומתכן! אני חיה עם החברה הרגילה שלי, בסביבה דוברת עברית. אני יכולה להבין את מה שמדברים סביבי, להגיע לכל מקום בקלות, להשיג כל דבר בלי הרבה מאמץ…
ואילו אתן, אתן חיות את הלא מוכר. אתן נושמות את הזר! קמות כל בוקר לעולם שונה, בו השחור –לבן [תרתי משמע…], המותר הוא האסור והנדיר הוא השגור.. עולם של רפש, לכלוך וזוהמה. עולם תחתון שאין תחתו מאומה. עולם של בלי סוף קשיים ונסיונות, [ מושקא, למרות שאת מעדיפה שלא לדבר על הקשיים, אנחנו יודעים שיש, ומעריכים את התמסרות שלך להתמקד בטוב, בסיפוק ובמה שכן יש..] עולם שהוא מלא, אבל מ-ל-א בחשבונות.. מאיפה נשיג תרומות למקווה? – כמה מצות לייבא? – איך נכסה את השכירות של לפני חודשיים? – איזה ציוד דרוש לחגים?- הכל מראש – עם ראש גדול!
וגם מעבר לחשבונות.. הקשיים של היומיום, ה"פשוטים" לכאורה, הרגילים.. לחייך גם כשמאד קשה, להקשיב, להכיל, לתת, לחנך את הילדים [אין גן או גננת, יום עמוס במטיילים..], לוותר על פרטיות מינימאלית, ולעבוד 24 שעות ביממה…
אין כמותכן!בתור אחותכן הקטנה יש לי משאלה.. הלוואי, הלוואי ואצליח לפעול ולעשות כמותכן. להקים בית חב"ד פעיל לתפארת! לתת, ולתת, ולתת….
גאה בכן ומעריכה בלי סוף,
מתגעגעת, מינה.
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
פששש מרגששש!! אשרייך מינה!!ובכלל כל המשפחה המדהימה והמסורה הזאת!!!!!!!
מינוש……
מהמם!!!!
את כותבת כל כך יפה!!
גם את עושה שליחות לא קטנה בכלל…
אוהבים מלא מלא
רבי!!!
תראה איזה חסידים יש לך!!!
תתגלה!!
כדי להשלים טיפה את מה שכתוב פה,
לפני כמה שבועות היתה בכפר חבד כנס חלוקת התארים למסיימות את הלימודים בבית רבקה
אמא של הבנות גרומך באה לקחת את התואר לאחת הבנות
היא ישבה לידי
והיה שם בכנס כזו הקרנה של סרט על שליחות. וראיתי שירדו לה דמעות. יש לה 3 ילדים מפוזרים בעול. וזה חתיכת שליחות.
וחשבתי שהשליחות של האמהות זה לשלוח את הילדים…
כמה שהערכתי אותה באותו רגע…
אלישבע בן ישי (כמעט)
וואיי!!! איןן זפשוט מרגש!
אשריכם ישראל!
שניזכה לגאולה!!
פשוט מדהימות!
מכל מילה נושמים את הרבי, נושמים משיח!
שלוחים שהם דוגמא!
מדהים ומרגש מאוד.
ווואוו!! מרגש….
כפרה עליך נשמה יפה! מייייינה!!!!
את כותבת מדהים.את כל כך מוכשרת! אני בהלם מהטור הזה..
סתם דפדפתי פתאום אני רואה את התמונה שלך מתנוססת פה..
ריגשת אותי, אני עם דמעות בעיינים. ו ..עזבי אני מתקשרת אלייך!
אוווהבת אותך. את עושה הרבה נחת לרבי ויתכן מאוד שהרבה יותר ממני!