-
רינת יצחקוב: נעמה, מאיפה האמונה?!
אילוסטרציה. צילום ישראל ברדוגובעקבות הטורים המוצלחים שכותבת נעמה טוכפלד המתפרסמים מידי שבוע באתר נשי ובנות חב"ד, נשלחה למערכת שאלה שמופנת אל הכותבת - נעמה, בה היא נשאלת מאיפה האמונה החזקה שנושבת מהטורים שלה, וכיצד אפשר להמשיך להחזיק מעמד כאשר חושך הגלות שולט בכל מקום • אני יתומה בעצמי, כואב לי כמו שכואב ליתומים החדשים שנוספו למשפחת היתומים של חב"ד. אני רואה את הכאב של אימי האלמנה יום יום, שעה שעה! אני יודעת כמה זה קשה, כואב, מזעזע וגורם לגעגוע, אני יודעת! אז למה? למה הוא לא בא? ולמה לנו להמשיך להאמין אחרי כל האסונות האלה? • רינת כותבת לנעמה
נעמה,
אני רואה לפי הטורים המהממים שלך שיש לך אמונה מפה עד הגג אז אולי תוכלי לענות לי בפרטיות:
קראתי את הטור של איטי בשניה שראיתי שהוא עלה והתלבטתי אם להגיב או לא. גם כרגע, כשאני כותבת את השורות האלה, אני מתלבטת אם להמשיך לכתוב…
אני חס ושלום לא (!!!!!!!!!!!!!) מזלזלת בהחלטות הטובות המקסימות שלקחו בעקבות הטור, אבל… קשה לי. כבר קשה לי לחשוב שזה ב-א-מ-ת יעזור במשהו… אולי אלו דברי כפירה, אבל זה פשוט מציק לי!
כמה תהילים אמרו כדי שהשלוחים האלה ירפאו? כמה החלטות טובות קיבלו בשביל שכל השלוחים יחזיקו מעמד וימשיכו להיות איתנו כאן, בגשמיות? כ-מ-ה החלטות טובות קיבלו בשביל לזרז ביאת משיח?? כ מ ה ?… נו, וזה עזר במשהו…? אנחנו בגאולה כרגע? בטוב מוחלט…?
ופליז, אל תגידי לי עכשיו את הדברים הנדושים שכוווולם אומרים (אנחנו רואים רק חלק מהפאזל, אולי התהילים נתנו להם עוד כמה ימים לחיות, אולי ההחלטות מקדמות אפילו קצת… וכו').
די כבר די! זה לא אמיתי!!! למה צריך לקבל החלטות כל הזמן?? למה לא אומרים שצריך לדרוש משיח וזהו?? נמאס לי כבר לקבל החלטות ולקבל ולקבל ולהגיד תהילים ולהתחזק ועדיין… עדיין להישאר בגלות הזאת!
אני יתומה בעצמי, כואב לי כמו שכואב ליתומים החדשים שנוספו למשפחת היתומים של חב"ד. אני רואה את הכאב של אימי האלמנה יום יום, שעה שעה! אני יודעת כמה זה קשה, כואב, מזעזע וגורם לגעגוע, אני יודעת! אז למה? למה הוא לא בא? ולמה לנו להמשיך להאמין אחרי כל האסונות האלה?? השלוחים הם עמודי התווך של חב"ד, הם מעודדים הם מחזקים- אז למה הוא לקח לנו אותם??????? למה?? איך אנחנו אמורים לשרוד ולהישאר שפויים עם המקרים המזעזעים האלה??
עד מתי נשאל עד מתי?? עד מתי…?כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
רינת יקרה,
את צודקת.. כואב מאדד, מיאש, מתיש..
אבל (!), אי אפשר להגיד שזה לא אמיתי כל מה שאומרים.. גם לי מציקים המשפטים האלו שניראים סתם רק כדי לעודד אותנו.
צריך לדעת, כל זה ניסיון עבורינו. אולי הקב"ה רוצה לבדוק אם אנחנו עדיין מאמינים ואם אנו לא מקשיבים למשפטים האלה שנובעים מהיצר הרע נטו!! שמגיע בכל מיני לבושים ותחפושות. אנחנו צריכים להיות באמונה ובתשוקה, להיות בשמחה אמיתית על ההבטחה שתתממש הרגע- הגאולה. לא ליפול לעצבות, יאוש, תסכול… על אף שזה גומר!!!! באמת, קשההה.
צריך לעמוד בתוקף ולדרוש גאולה. פשוט לתבוע מהקב"ה- וכמובן גם זה מתוך שמחה ( כמו משל האב והבן עם התפוח, הבן בירך ולאב לא הייתה ברירה אלא לתת את התפוח)
אחיות, כולנו על אותה הסירה, בעז"ה מתוך אחדות ושמחה אמיתית נזכה לראות את הרבי בגשמיות והרבי- האבא שהוא מתגעגע לא פחות ממה שאנחנו אליו. ומייחל לרגע שה' יתן את האות להתגלות.!
יחי המלך!
ב"ה
השאלה כל כך צודקת, כל כך זועקת!!!
עוד לא קראתי את התגובה,
אך השאלה – שאלה!!!
ותכל'ס, אני לא חושבת שבאמת יש תשובה, אני לא חושבת שאפשר לתרץ כאלו אסונות,
אולי כמו שאי אפשר להסביר את השואה…
זה פשוט ל א מובן!!!
ב"ה
זה כואב וזהו יש המון כאב זה קשה וקשה להישאר ממש דתי כמו שצריך …אבל אני יודעת שה' הרבי וכל הצדיקים איתנו
תענו לה זה כואב! זה מציק!
גם אני מנסה להרדים תמחשבות האלה ולהתחזק באמונה שעוד שניה באה הגאולה….העולם כל כך חצוי מצד אחד זה נראה כאילו עוד שניה אחת אנחנו בגאולה ומצד שני זה כל כך מייאש זה נראה חסר תקווה….
כשאני צועקת ובוכה לגאולה זה מרגיש כאילו כמה אפשר מישהו שם מקשיב לי…..
ומצד שני אני יודעת שאדמור הזקן אמר הניסיון האחרון הוא ניסיון הגאולה וזה הניסיון הכי קשה!!!!! אבל בכל ניסיון נותנים כוחות רק שקשה לי למצוא אותם….