ה־"אחדות" שעליה מדובר בעולם המערבי מבוססת על התפיסה של האדם הרציונלי שהתנהגותו מכוונת לתועלתו, ומאחר שבדרך כלל החיים בזוגיות מטיבים עם בני הזוג הרי שטובת עצמנו היא לחיות במסגרת נישואין.

מחקרים רבים מצאו שהתחושה הזו בהחלט מבוססת ושחיי נישואין תורמים לרווחה הפיזית והנפשית של בני הזוג. אנשים שחיים במסגרת נישואין יותר בריאים, מאריכים ימים יותר שנים, ויותר בריאים בנפשם. אלא שזו אינה ה־"אחדות" של חיי נישואין לפי התורה. נישואין על פי התורה אינם רק "אחדות" כזו שלכל אחד מבני הזוג יותר משתלם לחיות עם מישהו נוסף. נישואין על פי התורה היא יצירת מציאות חדשה של "משפחה" שנוצרת כאשר גבר ואישה הופכים מ־"ביחד" ל־"אנחנו".

אפשר לשאול מדוע לא מספיק להתחתן כדי לממש את הרצון הטבעי שיהיה לי טוב? האמנם לא מספיק לנהל מערכת יחסים שבה כל אחד מרוויח מהנישואין? התשובה היא שכל זמן שאני מרוכז במה שאני רוצה לקבל אני עסוק בעצמי ואני לא יוצא מה׳אני׳ שלי, ובמילא שאני לא באמת מתאחד עם בת הזוג שלי (או בן הזוג). בת הזוג שלי נשארת רק מישהי שעוזרת לי להרגיש טוב ולחיות חיים טובים. לעומת זאת כשאני יוצא מעצמי, כשאני עסוק בצרכים של בת הזוג שלי הדבר מביא לאחדות אמיתי בינינו. המהות של נישואין שבני הזוג יוצאים מעצמם ומתאחדים האחד עם השני עד לרמה ששני בני הזוג הופכים (במידה רבה) ליחידה אחת, בה אין יותר "אני ואת/אתה", אלא "אנחנו".

זה מה שאמר הרבי מליובאוויטש: "אף על פי שחיים בזמן שישנם כאלו שמדגישים שכל אחד צריך להיות לעצמו, לבחון מה ביכולתו לפעול בעניינים שנוגעים לו, מה הוא יכול "להרוויח" ומה כדאי עבורו – אומרת התורה, שתהיה משפחה מאוחדת, אף על פי שמשפחה חייבת להיות מורכבת משני אנשים נפרדים, שהקב"ה ברא אותם שונים זה מזה, ונתן לכל אחד שליחות מיוחדת – אין זה באופן שכל אחד עובד ועושה לעצמו, אלא אדרבא, כל אחד עושה ביחד עם השני, ומשלים (מה שהשני לא עשה) ומביא אותו לשלימות שלו, שהשני יהיה כפי שצריך להיות במלוא המידה, ועל יד שניהם יחד נעשית אחדות חדשה שנקראת ׳משפחה׳" (תורת מנחם, סד, ע׳ 220).

כדי להגיע לאחדות הזו בנישואין נדרש ששני בני הזוג יהיו מוכנים להעביר על מידותיהם ויוותרו האחד לשני. זה יקרה כאשר כל אחד מבני הזוג יבין שמה שיקרה בחיי הנישואין לא תמיד יקרה איך שהוא רוצה ולא תמיד יקרה איך שהוא מבין וחושב שנכון, אלא לפעמים הדברים יקרו דווקא כמו שבת זוגו רוצה. כדי להגיע לאחדות כל אחד מבני הזוג צריך לוותר מפעם לפעם לשני, וגם בן הזוג השני צריך לוותר כדי שהוויתורים יהיו הדדים מבלי שאחד מבני הזוג יוותר הרבה יותר מהשני.

חיי הנישואין הם מסגרת מעולה לתרגל את עבודת המידות ששכרה גדול מאד, כפי שנאמר במסכת ראש השנה: "אמר רבא: כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' – למי נושא עוון למי שעובר על פשע" (מסכת ראש השנה, יז, א). ופירש רש"י: המעביר על מידותיו – שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו ומניח מידותיו והולך לו… – מעבירין לו על כל פשעיו – אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת". עבודת המידות בה אנו מוותרים מפעם לפעם על רצוננו היא הדרך לבנות יחסי נישואין עמוקים ומשמעותיים של בניית זהות משותפת של "אנחנו".

______

זאב קרומבי הוא עובד סוציאלי ומטפל זוגי (MSW), מומחה להתמכרויות התנהגותיות (MA), ודוקטורנט בטיפול זוגי באוניברסיטת חיפה. להערות ושאלות 0547-822686