ספסל מתכת  אפרורי ברחוב רבי עקיבא, בבני ברק,  היה  עבורי לתועלת רבה. ישבתי לנוח מעט, מיום עמוס בסידורים ביום י' אייר תשפ"ב.

והנה מתקרבות  אם ובתה. גם הן בחרו, דווקא את הספסל הזה למנוחה. הבת  נראית בגיל מתקדם למדי,  אך עדיין רווקה. חשבתי בליבי, בהשגחה פרטית,  הזדמנה לידי שליחות מצוה.  להציע שתקבל על עצמה את בקשת הרבי מליובאוויטש, להדליק נר לכבוד שבת קודש  בברכה , כדי שמזלה יאיר.

הסברתי להן,  איך השם "סידר" פגישה בין שלושתנו. אני לא חיפשתי אותן. הן לא חיפשו אותי – אך הנה מתרחשת כאן פגישה! אין מקרה. בהיפוך אותיות – רק מהשם. ומה המטרה?  הרי הקדוש ברוך הוא  לא "עושה  דברים לחינם". כל המטרה , שנוציא מהכח אל הפועל,  איזה עניין רוחני בקדושה,  שעדיין נמצא בהעלם. במקרה שלנו – מתבקש מאליו, שתקבל על עצמה להתחיל להדליק נר שבת בברכה,  החל מהשבת הקרובה.  כדי שמזלה יאיר ותזכה להינשא לזיווג טוב והגון.

הרעיון הזה היה מוזר לאוזניהן. בחוג שלהם זה  לא נהוג. הצעתי לה בנוסף,  שתקבל על עצמה שותפות קבועה במתן תרומה חודשית,  עבור בית חב"ד אבן יהודה. ב"ה הרבה בחורות וגם בחורים נושעו כך,  וזכו להקים בית נאמן בישראל.

החלפנו מספרי  טלפון. היא הסכימה להצעתי,  לקנות לזכותה בו במקום  אות ב"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל".  המבצע המפורסם של הרבי.

באחד הערבים הגיעה לביתי. הפגישה התארכה מאד. במשך כמה שעות, סיפורי מופת וניסים, שהתחוללו בעקבות ברכות הרבי – סופרו. והנה התקבלה שיחה בנייד מאמה,  שהתפלאה היכן היא? הרי הן קבעו להיפגש הערב…

היא הודתה ששכחה. חמש דקות נוספות חלפו.  אביה התקשר והתעניין היכן היא…והנה,  שיחת  טלפון נוספת התקבלה. הפעם   מאחיה הגדול,  ששאל אותה את אותה השאלה.

הלחץ המשפחתי,  שהפעילו על מנת שתצא מביתנו השפיע. הצעתי לה,  שתזכה את האחיינים שלה באות ב"ספר התורה של ילדי ישראל". היא  שאלה: "על המעטפה רשום שזה קשור לחב"ד"?  אם כן – היא ביקשה, שהתעודות ישלחו לביתי. והיא תאסוף אותן.

שלחתי לכתובת המייל שלה,  סירטון מאד עוצמתי מהרבי מחלוקת דולרים ביום ראשון,  כ"ח אייר תנש"א . ראש כולל,  הרב חיים לי'יב  כץ, ביקש את ברכת הרבי עבור  בתו הצעירה.

הרבי שאל " היא מדליקה נרות"? ראש הכולל – ענה "לא"..הרבי  יודע מראש את התגובות,  ושואל את ראש הכולל – "אצלכם זה לא נהוג"?

ראש הכולל ענה, "אם הרבי יורה לנו – היא תדליק" ! הרבי : " אני צריך להורות"? "הרי זה יביא לכך,  שהמזל שלה יאיר.  היא אמורה לרצות שהמזל שלה יאיר". והוסיף;  "המנהג הוא,  שלפני הדלקת הנרות נותנים לצדקה" וברך אותה. למשמע תשובת הרבי, ראש הכולל הסכים מיד.

בעקבות ראיית הסירטון המרגש בו ראתה את הרבי,  החליטה באומץ לקיים את בקשתו,  להדליק  בקביעות נר שבת  בברכה.

בנוסף על כך,  היא התחילה לתרום בקביעות לבית חב"ד אבן יהודה.  כך עבר לו הזמן עד ליום ז'  אדר תשפ"ג.

בשעות הערב של היום המיוחד הזה,  הפל'  שלי צלצל. על הקו הייתה הבחורה,  שניפגשתי עמה על הספסל…היא בישרה  לי הודעה מרגשת, שהיא כלה כבר חודש!!!

את  ההתרגשות, השמחה וההפתעה  העצומה,   שחשתי  למשמע הבשורה המרנינה, נבצר ממני לתאר.

ב"ה,  שמחה נוספת נוספה על שמחתי, כשהזמינה אותי  להשתתף בחתונתה. הרי זה שכרי  העצום מכל עמלי. לזכות לראותה  יוצאת מאפלה לאורה!