כשביקשתי את ברכת הרבי לכתיבת הכתבה ("איגרות קודש" כרך כ' שנפתח בעמוד רז) ראיתי את מילותיו העוצמתיות כל כך;

"תקותי אשר בכל מקום שמבקר, אם נמצאים שם אחינו בני ישראל, משתדל להפגש אתם ומזכירם, ומעוררם ומעודדם על גזע צור מחשבתם, והרי לא תמיד יודעים אנו בפעולותינו בעולם הזה מהו העיקר. עד שאפשר שמסבב הסיבות גורם לכמה סיבות ופעולות ועינינים *בשביל  מאורע אחד*, *פגישה אחת ופרט אחד*."

באחד מימי השבוע, נכנסתי שלא כמנהגי לחנות לממכר פלאפל. ב"ה, במשך שנים רבות לא דרכה כף רגלי במקום כגון זה, והצלחתי לעמוד במשימה – לא לקנות את המאכל הטעים אך המשמין הזה.

הפעם עמדתי בתור. מולי, מעבר לדלפק, עמד נער צעיר כבן ארבע עשרה שנים,  ושירת את הקונים. הוא החזיק בין אצבעותיו סיגריה בוערת ועישן להנאתו. עיניו היו ממוקדות בטבעות העשן המסתלסלות ועולות מעלה אל על. הוא המשיך לעשן,  כשהוא מרוכז כולו בסיגריה שבידו.

חשתי כאב לב ורחמים עליו. נער כל כך צעיר, שמסכן את בריאותו. הרי ידוע ומפורסם ברבים,  הנזק העתידי לריאות. פניתי אליו ואמרתי ; "ילד מתוק שכמוך. חבל שתזיק לעצמך. בבקשה תעשה מאמץ. תקח החלטה טובה ותגיד לעצמך, שאתה רוצה לחיות ולהיות בריא. מהיום תעשה שינוי!  –  מה דעתך,  שתתנתק מעכשיו  מהחיבור הזה לסיגריה?".

הוא ענה לי; " אני כבר התרגלתי! לא יכול להפסיק לעשן"!

החלטתי לספר לו על שיחת טלפון (שמקורה בטעות),  שהתקיימה בהשגחה פרטית, ביני לבין אשה שלא הכרתי בת שמונים ושתיים!

בסיום השיחה עמה, עלה בדעתי להפיק משהו חיובי מהמפגש הקולי, למרות הטעות הטלפונית. הצעתי לה בשם הרבי,  שתדליק נרות שבת. היא ענתה,  שמדליקה אך לא בזמן הנדרש. הסברתי לה על הזכות לקיים מצוה כהלכה. היא הסכימה לקבל על עצמה להקפיד על הזמן, אך עדיין  לא ידעה את זמני ההדלקה. הבטחתי  לעדכן אותה בכל יום שישי, בהודעה לפל' שלה. היא אכן עמדה במשימה והתמידה להדליק נרות בזמן!

בהמשך קיבלה על עצמה עוד החלטות טובות; קנתה לכל בני משפחתה אותיות בספר התורה הכללי. בנוסף,  גם אותיות בספר התורה של ילדי ישראל,  לכל נכדיה ונכדותיה.

היא ב"ה התקדמה עוד  והסכימה לאחר תקופה קצרה, לקנות מזוזות כשרות ומהודרות, שהותקנו בכל פתחי דלתות דירתה.

התמדנו בשמירת הקשר. באחת משיחות הטלפון שקיימנו סיפרה,  שהיא חוגגת את יום הולדתה השמונים ושלוש. זו הייתה הזדמנות לדבר עמה,  על החשיבות של שמירת יום ההולדת לפי התאריך העברי. היא סיפרה, שזו תהיה עבורה הפעם הראשונה!

אחת מקרובות משפחתה הייתה נשואה מספר שנים, אך לא זכתה לילדים ל"ע. היא התפללה עבורה לאחר הדלקת הנרות, ואף השפיעה עליה להתחיל להדליק נרות שבת.

ב"ה התרחש הנס בהולדת בנה הבכור!

בסיום דברי הדגשתי בפניו – "אם אשה בת שמונים ושתיים עשתה שינוי כה גדול בחייה – ב"ה גם אתה יכול"!

הוא נפעם מהסיפור ששמע, חייך  וענה לי בשמחה: "מסכים"!

תגובתו שמחה אותי מאד,  והתרגשתי מהזכות,  שהשם יתברך  זיכה אותי, להשפיע לטובה למען בריאותו.

חלפו מספר ימים. התלבטתי מאד אם להעלות על הכתב את המאורע המיוחד הזה שחוויתי. חשבתי בליבי,  מן הראוי לשאול את הרבי.

לאחר ההכנות הרוחניות של אמירת שלושת השיעורים בספר החת"ת ונתינת צדקה, נטלתי כרך י' של "איגרות הקודש",  שנפתח לי בהשגחה פרטית  בעמוד קטז.

המילים של הרבי כל כך קולעות; הרבי מדבר על הצלת נפשות מישראל, על אהבת ישראל, על עבודה שהיא נקראת דברים פעוטים או אפורים ( כמו המאורע הנ"ל  שחויתי) או עבודה בנצורות וגדולות.

"מובן גם כן שהעבודה,  שנדמה שתהי' לגדולות ונצורות יש לכל אחד חשק יותר לזה, מה שאין כן עבודה יום יומית ובענינים הנקראים בלשון הנ"ל ענינים פעוטים, שצריך למדה חשובה של קבלת עול".

והנה הנחיה  ברורה; " ובמילא אין למי שהוא רשות לפטור את עצמו ממנה,  ובפרט אלו שזכו לאור תורת החסידות הדרכותיה ומנהגי'ה…..*בינתים הולכים עשיריות מהנוער שמאלה*."

כמה אקטואלי !!!

המסקנה: " ובפרט לעוררו על חובתו לסביבתו המידית, להפיץ בה מאור שבתורה,  זוהי תורת החסידות הדרכותיה ומנהגי'ה. ואין לך דבר העומד בפני הרצון"..

ומכאן, פונה אני  אליכן, הקוראות היקרות!  הרבי פונה באופן אישי,  לכל אחת מכן, שקוראת עכשיו  את הכתבה הזו בהשגחה פרטית ! כו-ל-נו  צריכות לעשות ולפעול,  ולהשפיע בקדושה.  על עוד חברה,  עוד שכנה,  עוד אשה ב"סופר"…בכל המבצעים הקדושים של הרבי. גם אם עד עכשיו לא העזת !

בעזרת השם, שניזכה כבר להיפגש בעזרת נשים,  בבית המיקדש השלישי,  הניצחי בירושלים. בגאולה האמיתית והשלמה,  עם הרבי משיח צדקנו. תכף ומיד ממש. אמן כן יהי רצון!

בדידי הווא עובדא

טמה חורושוכין