כ"ח ניסן.

כל הביפרים מאותתים. החסידים נכנסים במרוצה לבניין 770. הרבי פותח בשיחה.

שיחה שתחרט עמוק וחזק בלבם של כלל חסידי חב"ד בדור השביעי. מילים נוקבות וכאובות, המבט היוקד חדר עמוק בכל אחד מהנאספים. החסידים לא ידעו את נפשם.

מילותיו הנוקבות של הרבי "אני את שלי עשיתי, מכאן ולהבא.."

ובסיום המוחץ בתום השיחה שזעזע עולמות: "לא נגע ולא פגע!"*

הייתכן???!

מסופר על הרב ג'ייג'י (יעקב יהודה) העכט, חסיד הידוע במסירותו לרבי מלך המשיח בכל נימי נפשו ונשמתו שבאחת מפעולותיו עסק בטיפול ילדי טהרן. תוך כדי עיסוקו נכנס לחובות עצומות של כשלוש מליון דולרים. כחסיד מקושר שטח בפני הרבי שליט"א את בעייתו וביקש ברכה להסתדר עם החוב.

הרבי ברכו שיצליח בכל מעשה ידיו ובעז"ה הענינים יסתדרו על הצד הטוב ביותר.

ואכן, לאחר כשלושה חודשים הגיע גביר גדול ותרם את הסכום כולו. הרב העכט רצה להביע את הערכתו ותודתו העמוקה לרבי וחיפש הזדמנות מתאימה לעשות זאת.

לאחר מחשבה והתלבטויות רבות החליט שיעשה זאת בפראד הגדול בל"ג העומר.

והנה הגיע היום. במשך כל התהלוכה מחכה הרב העכט להזדמנות המתאימה. לקראת סיום כשצעד הרבי על השטיח האדום לכיון סעוון סעוונטי, פנה אליו הרב העכט באהבה עצומה ואמר:

רבי, תודה! תודה לך שהוצאת אותי מהבעיות ואינם עוד!

פנה אליו הרבי בחדות ואמר בפנים רציניות ובידיים מורמות כלפי מעלה:

הוצאתי?! הרי הרמתי אותך!

התוועדו החסידים על הסיפור המרגש והגיעו למסקנה:

הרבי שליט"א הפך לנו את הראיה הנורמטיבית והביא אותנו לראיה של 'הרמה'. רוממות מכל ההגבלות של השכל והעולם. רק לחב"דניקים יש את היכולת להשפיע על אחרים ולהפוך הכל לעולם שכולו גאולה!

ובעצם, מה זו הראיה מצד ההרמה?

בתשובת הרבי ר' העכט, התחייחס הרבי מלך המשיח ל2 עניינים.

האחד: להוציא

השני: להרים

ההבדל בין השניים הוא גדול. הוצאה – זה בחיינו כל דבר ודבר, כשאדם טרוד במשהו מסויים, בין אם מדובר בבעיה כספית, רוחנית, גשמית או כל בעיה מסוג אחר – הוא עסוק באיך לצאת מהבעיות ומהסבוכים שיש לו. ככה יכול הוא במשך החיים רק לעבוד מבעיה א' לבעיה ב' ולהסתבך במערבולת בעיות שלא נגמרות.

לעומת זאת, הרמה – זה ענין שהוא באין ערוך להוצאה. כאשר אדם מתרומם ומתעלה מעל הכל, הוא אינו טרוד בכל העיות הקטנות בהם הוא שקוע, אלא בכל מהותו של מרומם. הגישה שלו לחיים היא באופן של רוממות והתעלות מעל כל קושי שנוצר.

הרבי מלך המשיח במשך כל נשיאותו נתן ונותן לנו אלפי פעמים את הדחיפה להגיע למצב של רוממות, התרוממות. חג אחרי חג. שיחה ועוד אחת והתוועדויות אין ספור. הרבי נותן עוד דחיפה ועוד אחת. מחנה ומדריך – תתרוממו! תתעלו מעל הכל!! יש כבר כוחות וכלים לעשות הכל, רק תרצו באמת!!

נו, אז שוב מגיע יום כ"ח בניסן, ושוב מדברים – עשו כל אשר ביכולתכם, אבל תכלס. אנחנו באמת עושים, ובאמת רוצים כבר את המשיח! ולא רק בגלל הציווי – כי באמת, ב א מ ת נמאס מהגלות! וכולם זועקים מעומק נשמתם, עד מתי?!

אז למה לא רואים גאולה?!

בשיחה הידועה הרבי בכה בכיות רמות, הלב נמס. פתאום כולם הרגישו: אנחנו שקועים בבהמיות שלנו. שקועים בכל הענינים הטורדניים של העולם הזה. ושוב הרבי דוחף: תתרוממו חסידים! בניי היקרים!! תתעלו! שכל אחד יצא מהמגבלות הפרטיות שלו, בכל ענין שהוא, שנראה כבר את הרבי באמת, מתוך התרוממות של אחדות חסידים. בלי הגבלות של הטבע, כי ליהודי יש את היכולת לעשות שינויים ומהפכות! רק ככה נצליח להגיע למצב של שינוי במהלך הגלותי של העולם.

אז שנזכה להתרומם מעל עצמנו, להתעלות ולעלות על הגל שיסחוף את כולנו יחד לתוך הגאולה השלימה, נאו!

יחי אדמו"ר מלך המשיח לעולם ועד!

__

* לא נגע ולא פגע:

בסיום השיחה כאשר החסידים החלו לשיר "עד מתי" אמר הרבי מלך המשיח לרב גורארי' בכאב עצום את המילים: לא נגע ולא פגע.