זה עתה ניפרדנו  מחג ראש השנה. או-טו-טו שבת. יום כיפור…חג סוכות…

הראש שלי כעקרת בית "מאותת" לי, שצריך לערוך קניות כמה שיותר מוקדם. חברה טובה מתקשרת ומציעה ל"הקפיץ" אותי לכוון אחד לצרכניה. זה מאד מקל עלי.

באחד מהמעברים שבחנות ,  תוך כדי איסוף המוצרים החסרים לי,  אני פוגשת בחור חבוש בקסדה.  מתעניינת אם יאות לעשות   את מישלוח הקניה  לביתי. הוא הסכים תמורת סכום סביר.

לאחר התשלום בקופה גיליתי שיחה שלא נענתה ממנו. כשהחזרתי לו צילצול עידכן אותי,  שהוא חיכה לי רבע שעה וכבר יצא מהמקום.

הרגשתי מעין חוסר אונים. העגלה עמוסה בשקיות כבדות. שעת ערב לא מוקדמת.  איך אני אמורה להגיע הביתה ?

בפתח החנות אני פוגשת חב"דניקית מרצה  בתורת חסידות חב"ד. אשה מלאת אמונה, אנרגיה ושמחת חיים למרות הניסיונות שעוברת. אני מביעה בפניה  בכנות את הערכתי העמוקה  כלפיה.   היא פותחת את חוברת 'דבר מלכות' שבידה,  ואומרת לי בשיא הטבעיות : " בואי נלמד תניא" !

כאילו  אין לי קניות. כאילו השעה מוקדמת. כאילו היינו אמורות להכנס לשיעור…

היא מתחילה להסביר. ואילו אני מבחינה ביהודי גברתן שהולך בצמוד לבתו הגבוהה,  לעבר המכונית שלהם שמעבר לכביש. ידיהם עמוסות בשקיות.

המכונית ממש מרווחת,  ואני מדמיינת,  שהשקיות שלי יוכלו להכנס בקלות לתוכה, כולל שימצא מקום עבורי…

והנה הזוג חוזר לכווננו. אני פונה לבת ושואלת,  אם יוכלו תמורת תשלום לקחת אותי לביתי, שנימצא במרחק לא רב. הבת עונה שאבא שלה מאד ממהר!

אני כמובן מאוכזבת מאד. המרצה החב"דית מבחינה,  שלא קל לי לשמע המענה ואומרת לי; "תלמדי עליהם זכות . אולי הוא באמת מאד ממהר "!

אני הקשבתי לה ומנסה ליישם. חושבת בליבי: כניראה הוא באמת מאד ממהר!

באותו הרגע,  ממש כשסיימתי לחשוב את משפט הזה, היהודי ניגש אלי ואומר לי,  שהם יקחו אותי לביתי עם הקניות !

לא להאמין !!! הוא ובתו תופסים את כל השקיות ומעבירים הכל לרכבם. אני אומרת: "רגע. צריכה להחזיר את העגלה של הסופר". היהודי מוציא מכיסו חמישה שקלים. ומושיט לעברי. ואת העגלה לוקח ומחזיר למקום.

אני מבחינה שהמרצה מובילה עגלת תינוק. ומגלה שלא הספיקה לקנות  עבורו אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל". במהירות הבזק אני מקבלת ממנה הפרטים,  וממהרת לרכב של אנשי החסד שלי.

כשאני שואלת  מה הסכום שעלי לשלם להם,  הוא עונה לי ברצינות גמורה :"מאה חמישים ש"ח".הוא חוזר על כך פעם נוספת.  לקח לי כמה שניות להבין,  שהוא מתלוצץ, וכלל  לא רוצה ממני כסף על העזרה העצומה שלהם.

שאלתי לשמו ושם אמו.  ורשמתי הפרטים על מנת לקנות לזכותו  אות ב"ספר התורה הכללי לאחדות עם ישראל". המבצע המיוחד של הרבי.

הגענו לכתובתי. כל השקיות הכבדות  הורדו על ידם על קצה  המידרכה. הודיתי להם  וברכתי אותם  מקרב לב.

חשבתי בליבי,  עד עכשיו היה לי נס. אבל איך אני אמורה לעלות עכשיו לביתי עם כל הכבודה ?

רק סיימתי את המחשבה,  והנה עוברים ברחוב לידי שלושה בחורי ישיבה.  צעירים,  נמרצים ההולכים במהירות.  פניתי ושאלתי אם יוכלו לעזור לי,  והם מיד ענו בחיוב,  ותפסו בבת אחת את כל השקיות.

מיהרתי לשאול מה שמם  הפרטי ושם האם. הם ענו, אך לפתע עצרו ושאלו "בשביל מה"?

הסברתי, שבלי נדר אני אקנה להם אות ב"ספר התורה הכללי". הם ענו : "כבר יש לנו"! הבהרתי שזה ספר התורה שיזם הרבי מליובאוויטש. והם ענו לי : "יש לנו" !!!

התפלאתי והם ענו לי, שהיו חסידי חב"ד  בבית הכנסת הגדול,  ברבי עקיבא בבני ברק  ורשמו את השמות !

"זה בסדר". עניתי להם. "עכשיו, ממש עכשיו,  התחילו לכתוב את הספר העשירי. אז זה מותר".

הבחור השלישי מסר אף הוא את שמו ושם אמו , והם   "עפו" לכיוון חדר המדרגות. שמו את כל השקיות ליד הדלת  ונעלמו מעיני.

שורות אלו נכתבות בהשגחה פרטית ביום  ו' תשרי. יום ההסתלקות של הרבנית חנה,  אמו של הרבי. זה יום ההולדת החסידי שלי. זכיתי בזכות עצומה. זה התאריך בו הגעתי לראשונה לרבי וזכיתי לראותו מלך ביופיו  ובמלוא הדרו המלכותי, כשיצא מבית חיינו -770 בסיום התוועדות.

ומה מפעים ומרגש לקרוא את "היום יום" של ז' תשרי,   שכאילו נבחר עבורי לכתבה הזו :" קצור באור אפן הד':

ב, בכל דרכיך דעהו, האדם השם לבו ודעתו על כל הנעשה עמו ומסביב לו, רואה הוא א-לוקות במוחש, וכמו שאמר אדמו"ר האמצעי ביתרון ה'בעלי עסקים' על  ה'יושבי אהל' בענין ראית א-לוקות במוחש. עבודת התשובה הבאה מראית השגחה פרטית.

בדידי הווה עובדא.

טמה חורושוכין.