עבודת מידות הוא נושא חשוב ויקר ערך ביהדות, מה שבעולמות אחרים יחשב כפרייריות כניעה ביטול ערך עצמי ייחשב אצלנו כשיא העידון ויעמוד בפסגת השאיפות. ולמה בעצם? כי היהדות מעריכה אנשים שמתגברים על הנטיות הטבעיות שלהם, כיוון שכל בסיס אמונתנו נשען על האמונה שצריך להתקדם ולעלות, יהודי תמיד מהלך, תמיד בשאיפה להיות טוב יותר.

אז כולם באמת עולים ומתקדמים? זהו, שעל הפרוטוקול זה נשמע פשוט מאוד אבל בעצם בהתמודדויות הקטנות של החיים זה לא קל בכלל. אך יש פעמים שאת עצמך רואה דמויות שונות ומיוחדות שמאירות לך את הדרך והם נותנות לך את הכוח, את חושבת לעצמך טוב, זה רק הם אבל בתכל'ס זה מעלה גם אותך.

השבוע זכיתי להיפגש במקרה מסוג זה, זה קרה ביום שישי לחוץ במיוחד עמדתי לי בתחנת האוטובוס עם כל המשפוחה בדרכי לבית הורי, לפתע הגיעה לתחנה אישה צעירה מתנשפת עם תיק צד קטן ביד אחת היא שאלה אותנו בלחץ האוטובוס לשכונה מסוימת בירושלים כבר חלף?  בשכונותינו האוטובוסים לשכונה זו מוגבלים ועל כן פחדה שהפסידה אותו, עניתי לה שאני עומדת בתחנה למעלה מחמש דקות ועדיין לא ראיתי אותו עובר.

המשכנו להמתין בתחנה עוד מספר דקות. הגברת הייתה נראית דרוכה במיוחד כשמסוף הרחוב ראינו את האוטובוס המיועד "מאיר תזדרז", לחשה לטלפון הנייד שלה "האוטובוס מגיע ואני חוששת שהוא האחרון". האוטובוס כבר היה ממש בתחנה ו"מאיר" עוד לא הגיע.

ההיא התחננה בפני הנהג "בבקשה בעלי עוד דקה פה"… אך הנהג יתעקש שהוא עוזב ונסע לו לדרכו. את האכזבה הרבה בהבעת הפנים שלה לא ניתן היה לפספס, מבטי לכד אותה עוד משחררת ת"אוף" המעוצבן הזה, שלא תמיד חושב ברגע הנכון על מושגים כמו "השגחה פרטית"…

ואז ראיתי דבר פלא ברגע שבעלה הגיע בריצה מעוייף לעבר התחנה בבת אחת הבעת פניה השתנתה לגמרי ממבט כועס ומכווץ למבט מאיר ומחייך.

"אז מה, הפסדנו"? הוא שאל בחשש

"כן", היא ענתה ברוגע "אבל לא נורא אפשר לקחת מונית"…

"אני כל כך מצטער"…הוא ניסה להתחיל להגיד..

 והיא "נו שטויות הייתה לך עוד עבודה רבה בבית, אני זו שברחתי"…

 לא משנה מה היה בבית ומי הוא האשם אני שעקבתי מבלי משים אחרי כל המהלך, הייתי מוקסמת!

 הבחנתי במאמץ הרב שעלה לה החיוך, המילים הטובות, והערכתי!

 לא בשמיים ולא מעבר לים היא, כל אחת אם רק תרצה באמת ותעמוד בתנועה של רצון להתעלות,

 תוכל לעשות זאת!

 באחת משיחותיו הקדושות אומר הרבי, ספירת העומר נקראת כך על שם קורבן העומר שהיה מוקרב משעורים-מאכל בהמה. הבהמה מסמלת את הנפש הבהמית, הנטיות הטבעיות שלנו, הכעסים, הפינות הקטנות שדווקא בהם עולה לנו "הפיוז"… דווקא עליהם יש להתגבר ולהקריב אותם לכבודו עידויתברך!  בעז"ה שנזכה לנצל ימים אלו ואת הנתינת כוח שבהם! לחיים! לחיים ולברכה!