תמיד לא הבנתי איך יתכן שיבוא משיח בהיסח הדעת,

הרי תיהיה מלחמה של גוג ומגוג

והרבה סימנים מבשרי טוב.

בוודאי נרגיש קרבתו באוויר

ונראה במימוש כל הנבואות והמדרשים.

וודאי,

נשב ונתכונן כל הימים,

נרבה בתפילה ונעשה רק מעשים טובים.

נכין הבית כמו ליום של חג

ונדאג גם לבגד שיהיה מוכן.

לא דמיינתי,

דעת שלא יכולה לחשוב – להכיל את עוצמת הכאב

נפש מבולבלת חרדה –לא תדע יום מה ילד.

תעדיף אז הדעת לא להיות לא לדעת

להיות מין אוטומט בלי לחשוב כמעט.

נכנסו למין מרתון של שגרת מלחמה

משתדלים להרבות בזכיות ותפילה,

לעשות מה שאפשר במציאות המוזרה.

לחשב יציאה לפי זמן ההתגוננות והמרחק.

ולהשתדל לתת לילדים מרחב למרות כך.

שמים רק מבטיחנו בבורא עולם

שממנו הכל וחשבונתיו לא נדע.

יודעים שגם בפעמי גאולה

ידינו בידו, והוא מוביל אותנו בדרך הנכונה.

ומבין שיירי הבינה נרבה בתחינה,

שישמור ה' עלינו ועל כל עמו,

יראה לכולם נסיו וחסדו

במהרה אחשינה נזכה לגאולה

בקרוב ישמעו אזנינו בן דוד בא.