כבר הגענו לאמצע החודש ורק עכשיו אני מתפנה להתבונן שוב בראשי התיבות המשמעותיים כל כך מהם מורכב שמו של חודש אייר – אני ה' רופאך.

זה לא מקרי ששם השם נמצא בדיוק באמצע שמו של החודש ומהווה את מרכזו. אפשר ללמוד מכך כי אם רק נקפיד למקם את ה' במרכז ההוויה שלנו – במרכז החיים שלנו – נזכה לרפואה וישועה.

אין רע יורד מלמעלה. את הכלל הזה כדאי לאמץ לכל החיים. ה' מרעיף עלינו שפע טובה וברכה. שפע שאנחנו אפילו לא יכולים להעלות בדעתנו. רק דמיינו את האפשרות שנוכל "להזמין" בעל וילדים מוכשרים, חכמים, יפים ובריאים… אז זהו, שאין צורך לדמיין משום שכל זה נתון בידינו. ה' נותן לנו את כל ההזדמנויות הדרושות, כל שעלינו לעשות הוא להציב אותו במרכז ולהזיז את עצמנו, רצונותינו ותאוותינו הצידה. עד כמה זה עשוי להיות קשה כאשר ברור שהדבר נעשה לטובתנו?

—

הפרשה הקודמת – פרשת בהר, רומזת להגבהה ולהתנשאות. הפרשה הנוכחית – בחוקותי, רומזת לביטול. שכן החוקים – המצוות שאין להן הסבר בטעם ודעת – דורשים את התבטלותו של השכל האנושי.

התפר והחיבור בין שתי הפרשיות הללו בא ללמד אותנו שעל האדם להגיע לביטול מוחלט לה' יתברך, עד שכל מציאותו תהיה למלא את הרצון העליון. בדיוק כמו שהאותיות החקוקות באבן – חוקותי מלשון חקיקה – אינן מציאות עצמאית ואין להן קיום ללא האבן הנושאת אותן.

מי שמצליח להגיע לדרגה הזו, יכול לשלב את שתי המידות ואין אצלו סתירה בין בהר – התנשאות ובחוקותי – ביטול. משום שגם ההתנשאות שלו אינה אישית אלא אלוקית, בבחינת "ויגבה לבו בדרכי השם".

—

לפני שנים, כאשר עדיין התעסקתי בבגדי ילדים, הצגתי בתערוכה במנהטן. אני זוכרת שאמרתי לחברה טובה שסייעה לי במכירות, ש"אני צריכה למכור כמה שיותר, אחרת לא שווה לי כל המאמץ". לא אשכח את תגובתה. "תגידי 'אני רוצה', לא צריכה. תבואי מהמקום של הרצון שלך ולא מהמקום של הצורך. כך תמכרי טוב יותר". למותר לציין שהחברה הטובה הייתה אשת מכירות ממולחת, והיא צדקה. זה עובד טוב יותר כאשר "רוצים", לא כאשר "צריכים".

מאז אני מתאמנת שוב ושוב בהוצאת החמץ (חייבת-מוכרחה-צריכה) אל מחוץ לתחום. את לא חייבת להתחיל בדיאטה – את רוצה. את לא צריכה לצאת להליכה – את רוצה. הרצון משמש מניע הרבה יותר עוצמתי לפעולה.

רצון אותיות צִנוֹר. אם נחבר את עצמנו לרצון האלוקי, נוכל להפוך את הרצון לצינור של שפע. עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנֶךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִּרְצוֹנוֹ. רבנו עובדיה מברטנורא מסביר על אתר: פזר ממונך בחפצי שמים, כרצונך, כאילו פיזרת אותם בחפציך. שאם עשית כן, יעשה רצונך כרצונו. כלומר, ייתן לך טובה בעין יפה.

עכשיו כבר מובן מדוע לימד אותנו הרבי לומר ש"אנחנו רוצים משיח עכשיו". לא חייבים משיח. לא מגיע לנו משיח. אלא רוצים משיח. משיח יבוא רק בכוח הרצון שלנו.

—

בשבוע שעבר מצאתי את עצמי במלחמה פנימית. הוזמנתי לאירוע נשים מסוים ומאוד רציתי ללכת אליו, אך ידעתי שהאירוע הזה לא יעשה לי טוב ולא יקדם אותי מבחינה רוחנית. ויתרתי על הרעיון. אך כאשר הגיעו הדיווחים מהאירוע, לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שהפסדתי. המשפיעה שלי הציעה לי לחשוב על דברים שעושים לי טוב. "זה יהיה קשה", אמרה, "אך אם תגרשי את המחשבות השליליות על ידי מחשבות טובות, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד בעתיד עם אירועים דומים.

ואגב, אדמו"ר הזקן לא כתב את התניא כדי שנתפלסף אודות המאבק בין שתי הנפשות ונעסוק בהגדרות רוחניות למלחמת היצר. ספרם של בינונים נכתב ככלי מעשי להתמודדות עם האתגרים הנוכחים בחיינו. וכמו בכל אימון, בתחילה זה קשה, אך עם הזמן והאימונים, זה הולך ונעשה קל יותר. בדיוק כמו באימוני כושר. בתחילה השרירים החלודים כואבים ודואבים, אך כשמתמידים ולא מוותרים, נכנסים לכושר ורואים תוצאות. מניסיון, זה עובד גם באימון רוחני.

—

השבוע ציינו את "פסח שני". רגע לפני ל"ג בעומר, יום ההילולא של רשב"י עליו אמרו חז"ל כי "כדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק", ציינו את העובדה שאין דבר אבוד – פסח שני, שמוכיח שתמיד יש הזדמנות נוספת לקום ולתקן. גם בשעת הדחק, גם כשקשה, אפשר להרפות ולזכור שיש לנו תמיד עוד הזדמנות. גם כשחולים, בחולי הגוף או בחוליי הנשמה, יש תרופה. אני ה' רופאך!

אני לא מפסיקה להתאמן ולהאמין. ואת?

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו

הטור מתפרסת בעיתון משפחה חסידית של כפר חב"ד

[email protected]