אחד המכתבים המפורסמים של הרבי, שקראתי את תוכנו פעמים רבות כמענה של הרבי אלי באיגרות קודש:

…"ויהי רצון שיתעסק ככל יכולתו בהחזקת כל עניני היהדות בסביבתו ומושפעיו הקרובה ואפילו הרחוקה, וכבר נודע מאמר רז"ל – בהנוגע לבני ישראל, אני ישנה (בגלותא) ולבי ער לקב"ה לתורתו ומצותיה, אלא שצריך המעורר לעורר בדברים היוצאים מן הלב, ואז נכנסים ללב השומעים, וכשמעוררים וחוזרים ומעוררים, הרי סוף סוף פועלים פעולתם בהנוגע לפועל ובחיי היום יומים, וכיון שהטוב הוא בלי גבולי, הרי תמיד ישנו מה להוסיף לשפר ולשכלל, והשי"ת יזכהו לעשות בזה מתוך בריאות והרחבת הדעת."

(איגרות קודש של הרבי מליובאוויטש, כרך יג' עמוד קו).

היום זכיתי לראות, שגם אם לא מצליחים לצאת למבצעי הקודש של הרבי מחוץ לעירי בני ברק, הרי השם יתברך מביא את היהודים הצמאים לחסידות, הישר מתל אביב לרחוב רבי עקיבא.

על מדרגות בית הכנסת הגדול, ראיתי חבורת נערות יושבת ומקשיבה  למדריך, שדיבר על הקבוצות השונות המתגוררות בעיר.

ראיתי בכך הזדמנות מיוחדת של השגחה פרטית, ליזום באופן ספונטני דיבור קצר בפניהן. טעימה על קצה המזלג מאורו של הרבי.

פניתי למורה שלהן, וביקשתי את אישורה לשוחח עמן למשך שתי דקות. לשמחתי נענתי בחיוב.

אמרתי להן, שאני לא חלק מהתוכנית המאורגנת שלהן…אבל, למרות שאני לא "חיפשתי" אותן והן לא "חיפשו" אותי, הרי השם אירגן פה פגישה…

המדריך החזיק בידיו מבחר תמונות של צדיקים. שלפתי מבניהן את התמונה של הרבי, פניו הקדושות מאירות ומחייכות. הצגתי אותה בפניהן וסיפרתי על הפגישה הראשונה שלי עם הרבי, שהיתה מחוץ לבניין 770 בניו יורק. על יראת הרוממות שחשתי לראשונה בחיי, כשראיתי את דמותו הקדושה של הרבי. באיזו אהבת ישראל עצומה ומופלאה זכיתי שקיבל אותי. אני לא העזתי אז לדבר עם הרבי,  אך הרגשתי בתודעה שלי מסר עוצמתי, שקיבלתי מהרבי בטלפתיה לראשונה בחיי. הוא "שידר" לי: קיבלתי אותך. ברוכה הבאה ! היתה זו תחושה מופלאה של התרוממות הרוח ואושר, שאני מוקפת באהבה אמיתית טהורה, שנסכה בי שלווה. התחושות הללו היו מרוממות ועוצמתיות, הרבה  מעבר ליכולת שלי לבטא אותן במילים.

ביקשתי מהן להתכונן כבר היום, יום שלישי ולקנות נרות לכבוד שבת הקרובה… היות שהרבי ביקש מאד שכל אשה ובת תדלקנה נרות שבת.

הדגשתי שהבת מדליקה נר אחד בברכה לפני אמה, ולפני כן שמים כמה פרוטות לצדקה בבית בקופת צדקה. סיפרתי על הילדה האילמת בת השנה וחצי שלא הצליחה לדבר. הוריה לקחו אותה למיטב הרופאים אך לא נמצאה הסיבה לבעיתה.

ידידים המליצו להם להגיע לרבי. ביחידות הרבי פנה לתינוקת ושאל אותה ;" תגידי לי, האם את מוכנה לקבל על עצמך להדליק נר לכבוד שבת קודש"?

הילדה האילמת לא דיברה, אך הנהנה בראשה לאות הן.

הרבי שאל שוב; "תגידי לי. האם את מוכנה לקבל על עצמך להדליק נר לכבוד שבת קודש"?

הילדה פתחה את פיה וענתה מיד לרבי; "כן", לתדהמת הוריה. לאחר מכן המשיכה לדבר אליהם…

הרבי הסביר לראש כולל, שהגיע אליו וביקש את ברכתו הקדושה לשידוך עבור בתו. שהמזל של הבת מאיר ובודאי היא מעוניינת שמזלה יאיר. כששמע ראש הכולל את הסבר הרבי, הוא מיד קיבל על עצמו, שבתו תדליק בברכה נר לכבוד שבת קודש.

הרבי הושיט דולר לבת ואמר לה, שנוהגים לתת צדקה לפני הדלקת נרות שבת.

במישפחתנו היה קרוב משפחה של"ע חלה במחלה קשה. הרופאים אמרו שנותרו לו ל"ע שמונה חודשים לחייו… אשתו קיבלה על עצמה להתחיל לתת כבקשת הרבי, צדקה לפני הדלקת הנרות. כתבנו על כך לרבי שענה במכתב :"אזכיר על הציון".

הוא קיבל טיפולים ולאחר שלוש שנים החלים לחלוטין לתדהמת הרופאים. הוא זכה ב"ה לאריכות ימים ושנים טובות.

שתי הדקות שביקשתי כדי לדבר בפני הנערות חלפו ביעף.

שלפתי מהתיק דולר מהרבי. הבנות נגעו בדולר זו אחר זו, והמדריך הצעיר לימים אמר, שהוא מאד רוצה לזכות, שגם ברשותו  יהי' דולר מהרבי.

הבנות שאלו האם המשיח הוא הרבי. עניתי להן; "בודאי".

הזמן שהוקצב לי הסתיים מזמן.

התרגשתי מאד מהפגישה שאירגן לי הקדוש ברוך הוא.

במקום שאטרח ואסע לקניון רמת גן – למבצע נש"ק, קבוצת נערות תיכון מתל אביב, הגיעו עד אלינו לקבל הסבר על החשיבות של הדלקת נר שבת.

ואני מייחלת שכל הנערות והמורה, שפגשתי ברחוב תדלקנה נרות שבת. ובעזרת השם ניפגש שנית בבריאות ובשמחה, והפעם בעזרת הנשים בבית המקדש. בגאולה האמיתית והשלמה, שתגיע כהרף עין, ותכף ומיד ממש.

בדידי הווה עובדא.

טמה חורושוכין