מטרתה של השליחות

בתחילה חשבתי שיצאתי לשליחות על מנת להפיץ את המעיינות.

אהההמ.

ובכן,

היום אני יודעת שאני כאן כדי לעשות את מה שכתוב בכותרת, והלוואי שאעשה 'אלפית' ממה שהיא אומרת.

לפחות החשיבה שלי השתנתה.

אני מקווה שתבינו על מה אני מדברת, ולא תצטרכו לחשוב כל כך הרבה זמן, כמוני…

בתחילה חשבתי כמו 'מחזירה בתשובה'.

אוהו, כמה כעסתי על כמה טיפשים ביישוב שקראו לנו בכינוי גנאי ששייך למטיפים מדת אחרת…

הרי לא כך הוא הדבר. באמת, חסיד שיש לו אהבת ישראל ואכפת לו מהזולת, משתף את האחרים באוצר שהוא כבר מכיר. ומעורר אצל השני את נקודת היהדות שקיימת אצלו בלא מודע.

יפה, עד כאן.

אבל…

לנסות להשפיע על אחר ללכת בדרך שלך?!

לא מקובל עדיין, ב'שיח הישראלי'.

להם, יש בעיה עם הסגנון.

להתרגש מכך, אסור.

אבל לדעת להגן על הצד שלך, צריך!

אז התחלתי להפעיל את הראש:

סליחה, אבל קודם כל אנחנו מציעים לכם להכיר את דתכם שלכם, ולא להעביר אתכם על דתכם, חלילה.

מה יש?! רק תכירו אותה יותר! לא מפחיד בכלל!

ולאלו שרמזו על כוונות זדון נסתרות, ועל שינויים לא רצויים בחיי היישוב, השבנו בכנות שאין זו מטרתה של חב"ד, כי אם כוונתה להוסיף אצל כל אחד מצווה או מעשה טוב, עד שתוכרע הכף לטובה.

כל אחד כפי שהוא כעת. בלי שינוי.

אמת.

ועדיין הייתי מוטרדת מן ההשוואה המרגיזה, כי עדיין, היה בה קו של אמת, לכאורה:

הרי אנחנו, החב"דניקים, לא פעם 'סופרים סירטוקים'; וכותרות כמו 'גם… נכבש' רצות אצלנו בתקשורת הפנימית.

אם כך, אולי אנחנו סתם שמחים בצורה אגואיסטית על כך שמישהו 'הכיר באמת' ועבר למחננו, הידד! זאת אומרת, שמחים בשבילינו ולא בשבילו. האם אנו זקוקים לכך כאישור לצדקתנו?!

 לפעמים אנחנו באמת כאלה, לא ממש שמחים שהעולם מתקדם לקראת הגאולה. שמחים יותר מההצלחה הנראית לעין. מסימון של 'וי' נוסף, וזה קורה בעיקר לאנשים שלא היו שותפים בכיבוש.

אלו שכן היו, נאנחים אנחה של אדם שעבד קשה, התקדם יפה, ונשאר לו עוד טיפה להגיע לפסגה.

עדיין יש עוד עבודה. כל עוד לא רואים את ההתגלות בעיני בשר.

הקב"ה לא 'סופר סירטוקים', הוא סופר מצוות ומעשים טובים שיכריעו את הכף. גם הרבי לא מעודד הפצת מעיינות באופן שטחי שכזה. הרבי דורש מאיתנו שנפיץ את המעיינות, וכן, שנכבוש, וכן, שנעזור לאנשים לחזור בתשובה, ושנקים מקווה…

ולפני הכל,

הוא מתייחס בכבוד ובאהבה לכל יהודי באשר הוא. 'באשר הוא', זאת אומרת, גם אם זה שאני מדבר איתו, נמצא במקום מאוד לא טוב, ואפילו אינו כלי לקבל הפצה כלשהי.

לפני הכל הוא יביא לו תועלת שמותאמת לנפש הבהמית שלו. הרי גם לה מגיעה התייחסות! היא חלק ממנו.

אז מה השייכות שלנו אליו?

הרי הוא לא יבוא לשיעור. וודאי, בדוק. אין טעם להתקשר בקשר לזה, הנזק במקרה שלו רב על התועלת כיוון שהוא יראה אותי כטרדן, ובסופו של דבר ישלח אלי הודעה בנוסח של סתימת הגולל: "נא הוצא אותי מרשימת התפוצה שלך."

נו, אז לא אשפיע עליו לעשות זאת. אז אין לי יותר מה לדבר איתו?

מה, כך לוותר על יהודי?!

נמצא נושאים אחרים לשיחה.

נדבר על דברים בטלים, העיקר שנדבר. נחבר, בינתיים, את הנפש הבהמית שלנו לאחת,

ובסוף נרוויח שתי נפשות אלוקיות.

נהיה בקשר אישי, ואם תבוא ההזדמנות, יום אחד, לעזור לו – לא נחמיץ.

בלי לקוות בסתר לב שיום אחד הוא עוד יבוא לשיעור. אם ירצה, אדרבה ואדרבה. אבל אני אוהב אותך גם בלי זה. סתם ככה בגלל שאתה יהודי.

וכשיבוא משיח, הוא ימצא כאן עוד שני יהודים שמצליחים לאהוב אחד את השני למרות כל ההבדלים ביניהם. האם זה כשלעצמו אינו דבר מספיק גדול?!

אהבה מביאה לבסוף שינוי

לפעמים שינוי יכול להתבטא ביחס, בגישה, אפילו רק בהכרות של שכנים. וכשצריך מזוזה, יודעים למי לפנות.

זה שטחי, לחכות לראות את הפירות בשטח. לצפות רק לתוצאות שנראות כמו שאנחנו אוהבים לראות אותן. זה אומנם גם אנושי, ובכל זאת חב"ד הלא דורשת פנימיות.

העבודה עם יהודים כאלו, היא קשה הרבה יותר מאשר עם יהודים שמתקדמים בגלוי.

ויש לי סוד לגלות לכם.

היהודים האלו, שלא מוכנים להתרשם מרצוננו הטוב להשפיע עליהם, הם אינטליגנטים. הם מבינים טוב מאוד, שאם באת לכאן, זה בשבילם, ואתה חושב שיש לך מסר עבורם. המחשבה הזאת מציקה להם, בסתר או בגלוי, למרות שאתה ממשיך להיות רק חבר טוב.

הם קולטים שאתה כאן לא בשביל העזרה הגשמית, ואפילו הידידות ביניכם נועדה להוביל למשהו יותר משמעותי. כרגע הם לא מוכנים לחשוף את עצמם להשפעתך. הם נהנים מהידידות כפי שהיא.

אבל, הם עוד יטפלו בנושא הזה,

עוד אספר לכן על יפעת. דוגמא אמיתית ממש.

אז נמשיך לחכות בלי סבלנות, אבל לא לפאה חדשה, אלא למשיח, לזמן בו נראה אלוקות בגילוי…

עכשיו ממ"ש, נאו.