לפני חודש, ביום כו' שבט תשפ"ד התבקשה לישיבה של מעלה,  אשה מיוחדת ויחודית. מנשות חב"ד בני ברק. היה בה אוסף תכונות חיוביות  כה רבות, שכתבה קצרה לא תוכל להקיף את כולן.

*מרת חיה  אסתר בת ר' שמעון דב ורבקה ז"ל*.

מספרת,  שתיבדל לחיים טובים ארוכים ולשלום, מרת בת שבע תחי' קוגן:

"חיה נולדה ביום כח' טבת. יום ההולדת של הרבנית חנה.

חיה היתה אשה אינטלגנטית בעלת תואר ראשון  בתנ"ך מאוניברסיטת בר אילן. עבדה כמורה בקרית שמונה ובמישרד הביטחון כמזכירה.

זכתה לחזור בתשובה שלמה בשכונת המלך, קראון הייטס שבארצות הברית. נשות חב"ד קירבו אותה וזכתה והגיעה לחלוקת הדולרים של הרבי בימי ראשון. היתה בחודש תשרי. התלהבה מהאוירה ומהחמימות.

עליה אפשר לאמר שקימה את: "תמים תהיה עם השם א-לוקך". לא שאלה שאלות מתריסות. אשה אמיתית וכנה. עשתה מה שצריך לעשות. אם אמרה משהו שסיכמו איתה – אפשר היה להיות רגועים לחלוטין ולסמוך עליה שתקיים את הבטחתה. היה לה מאור פנים. עזרה מאד ובמסירות נפש לאירגון "שפרה ופועה" בבני ברק.

התרימה מבית לבית. כיתתה רגליה. עלתה מדרגות. לא חיפשה לעשות לעצמה חיים קלים. כשמה כן היא. חיה. עשתה את הדברים בחיות.

כשאשה חסרת אמצעים רצתה להגיע להתוועדות חסידית, ולא היה לה כסף לשלם את כרטיס הכניסה, חיה ע"ה  אמרה: "אני אשלם לך"!

רצתה להבין דברים על בוריים. עד קוצו של יוד. כשהיתה מתארחת בביתי תמיד שיבחה ותמיד הודתה . תמיד אמרה מילה טובה ופירגנה. השתדלה שלא יעבור יום אחד  בלי טובה  קטנה ליהודי.

טיפלה במסירות באביה במשך שבע שנים. ידעה בדיקנות תאריכי  ימי הולדת של נשים. הגיעה לבקר  אותן בביתן, והביאה להן מתנה חסידית. שעון מעוצב  עשוי מעץ, בצורת 770, מרכז חב"ד העולמי בניו יורק. עוררה שיקבלו  על עצמן החלטה טובה לרגל יום ההולדת, כבקשת הרבי.

הכירה אשה בלונדון של"ע, לא זכתה לילדים במשך שנים רבות. דירבנה אותה להגיע לרבי לניו יורק לחלוקת הדולרים. הרבי ברך – "ברכה והצלחה,  לזרעא חי' וקיימא בקרוב". וב"ה האשה זכתה שברכת הרבי התקיימה בה וילדה  בן יחיד. העובדה הזו עוררה אותה להתקרב להשם בדרך חסידות חב"ד.

היתה בגדר  "נושאת בעול עם חברו". היה זוג שהיו להם ל"ע בעיות בשלום בית והגיעו על סף גירושין. למרות שלא היתה יועצת נישואין, עזרה להם ליישב ביניהם את המחלוקות.  הם זכו בזכות מאמציה  לחדש את הקשר ביניהם,  להמשך חיים של אהבה,  אחווה שלום ורעות.

אשה  ל"ע אלמנה,  מחצר חסידית אחרת, אשה חולנית מרותקת לביתה, זכתה שחיה היתה אצלה כמו  בת בית.

כשאף אחד לא הגיע. כשהבן לא הגיע. כשהמטפלת לא הגיעה, חיה ישבה אצלה בחינם. כדי שלא תהיה לבד".

מספרת גב' דבורה תחי' לויטין.

"אשה טובת לב. היתה אוהבת לתרום גם כשלא היה לה כסף. אשה צנועה. לא הבליטה את עצמה. היתה הולכת להרבה שיעורים גם כשהיה קשה לה. ידעה הרבה חסידות ושיחות של הרבי. היה חשוב לה לדעת דברים במדוייק. לכן הרבתה לשאול ולברר. עמדה על כך עד שקיבלה תשובה.

התאמצה מאד למען אירגון "שפרה ופועה",  עזרה ליולדת בבני ברק. היתה מתרימה ותורמת.

כשעברה פרוצדורה בבית הרפואה בערב יום כיפור, קיבלה את הענין בשלוות נפש.

היתה מיוחדת ויחודית. לא בן אדם רגיל. טיפוס ישר וטיפוס ישיר".

מספרת גב' נורית תחי' מנדלבאום;

"היתה אשה צדיקה. עסקה הרבה בגמילות חסדים. אהבה אנשים. היה בה טוב לב באופן בולט. היתה לוקחת גמ"חים ועזרה לאנשים שהיו זקוקים.

היה לה חוש הומור. היתה תמיד שמחה. היו לה מידות טובות. היתה מברכת נשים לזיווג ולהפקד בילדים וברכותיה היו מתקיימות".

(באופן מופלא ומרגש,  עוד נשים  סיפרו לי על העובדה המדהימה הזו. ט.ח)

"היתה מחלקת באופן קבוע  עלוני  שיחת השבוע. היה לה מקום קבוע לחלוקה. ותמיד היה לה בסל עלונים!

התפללה בבית כנסת חב"ד ברחוב הרב קוק.  היתה נותנת מחצית השקל,  עבור כל אחד ואחת מבני מישפחתה.

היה לה חוש הומור והיתה מספרת בדיחות. היתה חורזת אותם בחרוזים. אהבה לשעשע ולשמח אנשים. כמו למשל המישפט המפורסם שלה: "תאכלי טונה ותהי' חתונה".

מספרת גב' רוחמה תחי' סימן טוב;

"כשמה כן היא. חיה. הכל בחיות ובמרץ. היתה הולכת בגשם. בחורף. מטפסת ועולה מדרגות. שקל לשקל היתה אוספת. לכסות מינוסים של " שפרה ופועה",  האירגון החב"די המפורסם – עזרה ליולדת.

את כל שמות התורמים העבירה על מנת לרשום אותם ל"אות בספר התורה הכללי לאחדות ישראל". אח"כ הכניסה את כל רשימות התורמים !  להתברך מהרבי ב"איגרות קודש".

זכרה בדייקנות תאריכי  ימי הולדת של נשים.  שבוע לפני, היתה מתקשרת לתת תיזכורת. מבקשת  שיבואו לשיעור חסידות להגיד "לחיים" ולברך את כולן.

לכל שיעור שהיתה משתתפת היתה מביאה את העלונים של שיחת השבוע ושיחות של הרבי.

לא עלינו לא זכתה להינשא בצעירותה, אלא רק בשנים מאוחרות בחייה. לא עלינו לא זכתה להביא ילדים לעולם. למרות זאת, לא היתה טרודה בעצמה. התמסרה לעינייני הכלל. היתה נמרצת מאד לעניני הרבי.

זיכתה נשים ליטאיות ורשמה את ילדיהן ל"אות בספר התורה של ילדי ישראל". דאגה שנשים תבואנה לשיעורים והתוועדויות. היתה מפצירה ואומרת…"אני מחכה לך. בואי"!

היתה חיה בפשטות, בענווה ובצניעות. דאגה לשאול בשלום כל אחת ולחייך אליה. אהבה לברך ! תרמה צדקה. לא פירגנה לעצמה מבחינה גשמית. העולם הזה לא ענין אותה. לא חיפשה מותרות".

מספרת גב' גיטה תחי' אהרונסון. מנהלת אירגון  "שפרה ופועה" בני ברק:

"היתה אשה מדהימה. היא היתה הבת של הרבי. היתה כמו שהרבי רוצה שכולם יהיו. אשה אמיתית בלי תחפושת.

ב"ה יש לנו החלטה שכל יולדת תקבל במתנה מהאירגון סידור תפילה לאשה. תהיה שם מדבקה; לעילוי נישמת מרת חיה אסתר גודינגר ז"ל."

עד כאן על  קצה המזלג אודות האשה המיוחדת והמסורה.

יהי רצון שכל אחת תנסה ללמוד מהתכונות המופלאות הללו, והעיקר לישם.ויהי רצון שניזכה כבר  לגאולה האמיתית והשלמה בהתגלות הרבי. ויתקיים  "הקיצו ורננו שוכני עפר". והיא בתוכן ובראשן של נשות ישראל הצדקניות.

ליקטה וכתבה

טמה חורושוכין