דמותה של המלכה אסתר – האשה הייחודית, שמלכה על 127 מדינות ובד בבד – הרכינה את ראשה בפני רצונו של מרדכי, מעוררת רגשות עוצמתיים במיוחד. אסתר היתה אולי יכולה להתחמק בדרך כלשהי מבית אחשוורוש, אך היא לא חיפשה את נוחותה האישית אלא את הצלת כלל עם ישראל, ולשם כך הקריבה את חייה. השיא של הקרבה זו היה בהיותה בתוך הארמון, כאשר מרדכי דודה אמר לה שתיגש לאחשוורוש ותתחנן בעד עמה.  היא חששה, ושמה את נפשה בכפה רק לאחר שדודה אמר לה: " אם החרש תחרישי בעת הזאת – רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות"? היא ביקשה שיצומו בעדה, ואכן הצליחה והיתה השליחה לחולל את נס פורים.

היו נשים שלא רצו לקחת תפקידים בחינוך, או תפקידי שליחות חשובים, והרבי כתב להן (מופיע באגרות קודש): "אם החרש תחרישי… ואת ובית אביך… מי יודע אם לא לעת כזאת הגעת למלכות?" – הזכות שלך, מאתגרת, בטח לא פשוטה. אך זכות. מלכות. שתשפיע עליך ועל כל משפחתך ואפילו על בית אביך.

כל אחת מאתנו הגיעה לעת כזאת למלכות של בית המקדש הפרטי. אשרינו שהרבי מאמין בנו שנעמוד במשימה, בשליחות העצומה והענקית לגדל את דור הגאולה בתוך הבית. הרבי גם לא מוותר לנו על שליחות והשפעה מחוצה לו. העשיה המלכותית הזו תזכה אותנו בקרוב ממש לראות את כתרה של מלכות בית דוד על ראשו של הרבי מלך המשיח!