בדרכי אתמול ל"סופר" חלפתי על פני בניין בקצה רחוב מגורי. ניזכרתי שביקשתי "טרמפ" למקום קרוב, מזוג חרדי שחנה עם רכבו ברחוב בו אני מתגוררת, היות שלמרות מאמצי, לא הצלחתי להשיג מונית באותו הרגע.

הם הסכימו בשמחה. הכרת הטוב שלי כלפיהם התבטאה בכך, שקניתי עבורם ועבור ילדיהם אות בספרי התורה המיוחדים שיזם הרבי מליובאוויטש. האשה הקסימה אותי ביחסה כלפי. כל כך טובת לב. אמרה לי "אם את צריכה עזרה במשהו – תגידי לי"….

לא רשמתי לעצמי את מס' הפל' שלה ואף לא את שמה…רק זכרתי את הבניין בו היא מתגוררת.

אתמול, כשחלפתי על פני הבניין הזה ניזכרתי בה. חשתי תחושת החמצה וקצת צער. חשבתי בליבי, אני אעלה לכל אורך הקומות ואחפש אותה ?

כניראה שלא ….

המשכתי בדרכי ל"סופר". בדרכי נכנסתי לגן שעשועים. מהגן יצאה לאיטה ילדה קטנה כבת ארבע, כשהיא לבדה ללא השגחת מבוגר. חשש נכנס לליבי. שמא הלכה לאיבוד?

עקבתי אחריה בדאגת מה. הנה שינתה כוון ונכנסה שוב לגן. היא התקדמה לעבר זוג חרדי שישב על הספסל ונעצרה שם. פניתי לאשה ושאלתי אותה: "זו הבת שלך"?

לשמחתי ענתה בחיוב. אז אני רגועה, חשבתי בליבי. לא צריכה לטרוח ולחפש את האמא…לפתע האמא פונה אלי ואומרת לי: "את מהאותיות…קיבלתי את התעודות. לקחנו אותך פעם טרמפ וקנית לנו האותיות".

לפתע קלטתי , שזו האשה שכרגע חשבתי עליה.!!!

מול עיני קרה הבלתי יאומן. אותה אשה שחיפשתי אחריה, התיצבה מולי – חיה וקיימת ברוך השם.

"טרם יקראו ואני אענה".

*******

מגן השעשועים המשכתי לעבר ה"סופר" אליו אני מזדמנת לעיתים רחוקות.

בסיום הקניות והתשלום, אמרתי בליבי, מה אני יכולה להוסיף לקופאית מעניני הרבי ?

הקופאית דתית. מקפידה על כיסוי ראש. חשבתי להציע לה לקנות אותיות ב"ספר התורה של ילדי ישראל".

היא סיפרה להפתעתי ולשמחתי הרבה, שאביה היה קשור מאד לרבי מליובאוויטש.

כמובן שמאד התרגשתי לשמוע שגם פה באופן מפתיע מאד, מסתתר סיפור מהרבי. היא אמרה שהיא האחות הקטנה…היא לא זוכרת סיפורים. ביקשה שאתקשר לאחותה הגדולה. אכן התקשרתי ולא היה מענה.

ובקשר לאותיות יש לה שני ילדים קטנים אבל אין לה במזומן שמונה ש"ח. היתה זו שעת סגירת ה"סופר". פניתי לאחד העובדים וביקשתי, שיואיל להלוות לקופאית את הסכום. הוא הסכים ברצון רב.

הוא מנה שמונה שקלים ונתן לי, והודיע לקופאית שזה ממנו. מתנה. היא לא צריכה להחזיר. מבט מאושר ושמח מאד עלה על פני הקופאית!

זו הזדמנות לזכות גם אותו במבצעים הקדושים של הרבי. הוא סיפר שיש לו בן חייל. ברוך השם רשמתי אותו, ל"ספר התורה הכללי לאחדות ישראל". הסברתי שזה בחינם. אבל עדיף, לדברי הרבי, לשלם קצת. הוא שלף מספר שקלים לשלם לזכות הבן. והמשיך לשתף פעולה ומסר פרטי שמו, שם אשתו ושם של בן נוסף. וגם עבורם שילם כמה שקלים. העיקר שיהיו רשומים ב"ספר התורה הכללי אחדות ישראל" !

ואני עדיין מסוקרנת לשמוע על הקשר של אביה עם הרבי.

לפתע הפל' שלי משמיע צלצול. האחות הגדולה על הקו.

היא מספרת, שאביה התגורר בעיר פאריז שבצרפת. מבחינת יהדות מלבד חב"ד לא היה מאומה. אביה ז"ל זכה לטוס ולהיפגש עם הרבי, וזכה שהיה אצלו ביחידות פרטית שלוש פעמים. (!)

בפעם הראשונה היה ביחידות במשך שעה וחצי !!!. בפעם השניה שלושת רבעי שעה. ובפעם השלישית עשרים דקות. ויש לה אפילו דולר מהרבי.

אביה ביקש מהרבי ברכה לזיווג הגון. הרבי נקב ב…שם הרחוב בו נמצאת כלתו. ואכן הפגישה עם הבחורה שהפכה לאשתו, והיא האמא שלהן, התקיימה בדיוק באותו הרחוב שהרבי נקב בשמו.

ניצלתי את השיחה עמה כדי להציע לה את בקשת הרבי, "כל אשה ובת מדליקה נרות שבת", שהבנות שלה תדלקנה בברכה נר לכבוד שבת קודש, חמש דקות לפניה, כבקשת הרבי.

הקופאית מעדכנת אותי: "למרות שאנחנו ספרדים, אצלנו בביתנו בפסח אין קטניות. אין שרויה. אין מוצרי חלב. אין ממתקים קנויים. הכל כפי מנהגי חב"ד".

********

ועוד עידכון לאתמול בלילה…

המצרכים שנקנו הצטברו לקניה בעלת משקל נכבד…ביקשתי מהקופאית שתאשר לי לקחת את המוצרים בעגלת ה"סופר" לביתי, היות ואני מתגוררת בסמיכות מקום. הקופאית אישרה.

בדרכי חזור לביתי פגשתי אשה. הצעתי לה לרכוש אותיות ב"ספר התורה של ילדי ישראל" לילדיה הקטנים. ענתה שצריכה לשאול את בעלה… המשפט הזה, למרות שהוא משפט מפורסם מאד בבני ברק, מקפיץ אותי כל פעם מחדש. "על הרבי אין שאלות"!!! אני משמיעה שוב ושוב.

שאלתי אותה, אם תסכים לעזור לי ולהחזיר את עגלת הקניות של ה"סופר" במקומי, לפני שיסגרו את המקום והיא הסכימה מיד בנעימות.

בחלוף מספר דקות התקשרתי לפל' של הקופאית. ( בזכות הרישום של האותיות לספר התורה שעשיתי לילדיה יש לי מס' הפל' שלה…). היא ענתה, שכבר סגרו המקום, ושאשאיר את העגלה בחוץ. למרות שזה בניגוד להוראות ההנהלה.

חששתי, שאולי עובר – אורח "ישאיל" את העגלה ולא יחזיר. והנזק הכספי יהי' בעצם עלי…והחלטתי, שעדיף שנחזיר העגלה למחרת, כשה"סופר" יפתח מחדש….

התקשרתי שוב לאשה טובת הלב וביקשתי ממנה :" סליחה. מחילה. כפרה. בבקשה תחזירי העגלה אלי…מפחדת שיגנבו אותה. ואדרש לשלם על הנזק. מי יודע כמה…אולי מאתיים ש"ח. ואולי שלוש מאות ש"ח".

האשה מסכימה בחפץ לב, והנה היא שוב מופיעה מולי כשהיא אוחזת בעגלת הקניות.

במה אוכל לגמול לה על טוב ליבה ? ועל כך ש"טירטרתי" אותה הלוך ושוב ?

כמובן…לקנות עבור כל אחד מששת ילדיה הקטנים, שכולם מתחת לגיל מצוות, אות ב"ספר התורה של ילדי ישראל".

כלכלית, האם לא עדיף לשלם עשרים וארבעה שקלים על פני תשלום לכיסוי נזק של עגלת קניות שנעלמה ?

וכמובן, בראש ובראשונה – לעשות את רצון הרבי .לסיכומו של דבר. שמונה האותיות לזכות הילדים נירשמו אתמול בלילה.

וזה סוף הסיפור של ליל אור ל- יח' אדר תשפ"ה.

בדידי הווא עובדא

טמה חורושוכין