לכתוב בלשון עבר על הרב ווילשנסקי ,זה בלתי נתפש. קראתי  את כל הסיפורים, ודמעתי.

בכולם ניכרת הגדלות העצומה שלו, היותו מקושר לרבי בכל נימי נפשו, גאונותו העצומה, היותו דמות חסידית, האהבת ישראל האמיתית, היחס החם והאבהי שלו, היותו איש חינוך אמיתי, אומן ברגישות לזולת ועוד

רוצה לציין מזווית קצת אחרת, כאחת שזכתה להיות שכנה של הרב שנים רבות.

זכינו, והורי שיחיו גרים בסמיכות לרב ווילשנסקי ולרעיתו הרבנית האצילית שתחי',כבר כ-46 שנים.

ההכרות של אבי שיחי' עם הרב, החלה עוד בישיבה בברינוא בצרפת. כבר אז סיפר אבי, על דמותו הקורנת של הרב ווילשנסקי, שכבשה אותו ועוד בחורים רבים.

מאז הולדתי, זוכרת אפיזודות רבות, אשר מעידות על גדלותו.

ידוע שהאדם ניכר דווקא בהתנהגותו בחיי היום יום, לא לעין הזרקורים, וביחסי שכנות. דברים רבים העידו על האדם הגדול שזכינו שחי בקרבנו.

זכורני המאור פנים המיוחד לנו הילדים,ו התענינות הכנה בכל אחד. לאורך כל השנים ,ידענו בידיעה פשוטה, שזכינו! ידענו שיש על מי להישען בעת צרה וצוקה ויש גם מי שישמח בכל ליבו באמת בשמחתנו.

ב"ה זכינו והרב ווילשנסקי סידר את הקידושין שלנו, למרות שזו הייתה טרחה רבה עבורו, ונסע עד ירושלים.

לפני כמה שנים, נצרכנו להתייעצות בכמה עניינים חשובים ומהותיים, ובינהם בקשר לבתנו המיוחדת. היה ברור שצריך משהו עם כתפיים רחבות, הבקי גם בדעת תורה וגם מבין את עניני העולם הזה. לא היה ספק שרק הרב ווילשנסקי עונה על כך, בעלי תיאם פגישה והגענו.

קבלה את פנינו רעיתו, נוות ביתו, שתליט"א, במאור פנים ,הצביעה על חדרו ויצאה מהסלון כדי לתת הרגשה טובה ודסקרטית. (בייחוד לאור הכרותנו. הזכירה לי את הרבנית חיה מושקא, כמה וויתרה על שהיה עם הרבי למעננו החסידים…).

נכנסנו לחדרו, ובבת אחת הכתה בי ההבנה איזה ענק רוח הרב ועניו. ספרי קודש מהרצפה ועד לתקרה, בלי גוזמא, שולחן עבודה פשוט ועליו ספרי קודש רבים שנערמו, עת עיין בהם הרב לפני הגעתנו, 2 כסאות, ומאחורי השולחן יושב הרב בפנים קורנות ומאירות ובפניות של 100% אלינו.

נבוכתי מאוד, בכל אופן, מעמד כזה מול הרב ואני אשה…

התחלתי את דברי בהתנצלות על לקיחת הזמן של הרב. הוא הסתכל עלי ואמר: "גברת קיסין, כאן במגירה הזאת, עדיין מונח מכתב שכתבת לי מיום נישואיכם, בו את כותבת שאתם נרגשים ושמחים לתרום לישיבה את המעשרות מהחתונה שלכם וצרפתם אותם למעטפה. אני מחכה שנים מתי אוכל להודות לך ולהחזיר, אז הנה עכשיו הגיעה השעה, תרגישי בנוח אני הבעל חוב שפורע עכשיו".

נאלמתי דום

כזה היה הרב, רגיש בצורה יוצאת דופן לכל אחד ואומן בלתת הרגשה טובה לזולת.

לפני כשנתיים, עלינו להורי במעלית, וכאמור, הם גרים 2 קומות מעל הרב. המתנו עם ילדנו למעלית והרב הגיע.

הבת המיוחדת שלנו עם תסמונת דאון, לא רצתה שהרב יעלה אתנו,נ רתעה,ו אף אמרה זאת מפורשות לרב. בעלי ואני נבוכנו מאוד, הרב פנה אליה בשמה ובמאור פנים: "תעלי ואני אחכה ואעלה אחרכם". ניסנו לומר לרב שנעשה הפוך, אך הרב עשה תנועת ביטול ביד ובמאור פנים אמר לנו לעלות ולא הותיר לנו ברירה…

כזה היה הרב רגיש בצורה יוצאת דופן לכל אחד.

כידוע בקריה, לרוב האנשים אין מרפסת סוכה, רבים בונים בגגות הבנין הגבוה, או בחניות וכו'.  במשך השנים, שמנו לב על הקפדתו של הרב להזמין בעל מקצוע שיבנה את סוכתו בגשר בסמיכות לחג ממש, ותיכף בצאת החג, עוד בערב, דאג שבעל מקצוע יפרק את הסוכה, אשר הייתה כאמור בגשר, בשטח ציבורי.

גם כאן,ניכרת היטב הזהירות שלו בצרכי השכנים.

בכלל, בכל פגישה שזכינו להגיע לרב, חשנו את השתתפותו הכנה והעמוקה בשמחה וגם בכאב, הרגשנו איך הוא מונח עד הסוף במה שהעלנו, וידענו שנצא משם עם עצה נבונה המתובלת בהמון תקווה ואמונה.

היו פעמים בהם נדהמנו איך צפה את העתיד ויחסו לתשובות הרבי נתנו לנו דוגמא מהו חסיד מקושר.

כשהיה צורך לפסיקה של הלכה, הפנה אותנו בענווה לרב פוסק מורה הוראה אחר.

אנו חבים לו כ"כ הרבה ,הן בחינוך ילדנו, הן בשליחות החינוכית שאנו זוכים לעסוק בה ובכל תחום אחר. לנגד עיניי ניצבת דמותו והיא נותנת לי השראה בעבודת החינוך ובכלל…

ישנם עוד סיפורים רבים ואישיים המעידים על גדלותו של הרב.

אסיים בסיפור טרי מהשבוע הזה: יש לי מנקה גויה אוזבקיט כבר כמה שנים, שבעבר עבדה מעט גם בבית הרב.

היום היא הגיעה לביתי לעבוד ורואה אותי דומעת… ואומרת לי: "הרב ווילשנסקי היה רב גדול. אין עכשיו גדול כזה…" והחלה לבכות בעצמה.

אמרה לי: "בואי אספר לך קצת עליו. תמיד הרב היה מתעניין במאור פנים, בשלומי ובשלום משפחתי בחו"ל. נתן לי הרגשה טובה. פעם עבדתי אצלם וירד שלג, וכל הכבישים נסגרו. לא ידעתי איך לחזור לא היו מוניות, רכבים וכו'.

אמרתי לרב ולרבנית, שלא נורא, אלך לאט לאט. הרב התנגד מיד דיבר עם מי שדיבר, שילם סכום לא מבוטל… וכעבור כמה דקות ,הגיע ג'יפ ולקח אותי לביתי. "זה הרב", ככה היא אומרת לי בדמעות. גם הגויה הבינה שיש כאן דמות הוד יוצאת דופן….

הרגשת החסר והיתמות גדולה וכואבת!

הדבר היחיד שמעודד זו האמונה והידיעה ,שאלו רגעי הגלות האחרונים, ושתיכף ומיד יתגלה הרבי ויקיצו וירננו שוכני עפר והוא בתוכם.

יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד

צילום ארכיון: דוב בער הכטמן