בכל הזדמנות חב"ד מדגישים שמשיח ממש צריך לבוא ואנו מאמינים! אני מאמינה ואת הקוראת מאמינה…

אבל איך אפשר?

סבתא "הלכה" ממש אחרי זמן לא מועט שנלחמה בכל גופה על המחלה…. ואני? לא ביקרתי, התעלקתי על הבית שלי… "פחדתי" כן פחדתי! בחיים עברתי הרבה… ולא רציתי לראות עוד "מחזה"… זהו זה קרה… לפעול ביתר שאת להתגלות זו המטרה!

הידיעה הרטיטה את הלב והרגשתי שאני כבר לא יכולה! לא מסוגלת! די! רק לפני מספר ימים הקול הנעים היה מעבר לקו, מצפה לביקור, אחחחחחחחח אבל הגעגוע! הגעגוע כל כך עמוק! כל כך חודר! מה לעשות???

את אמא הלכתי לבקר במושב שמבחינתי – חבל שהוא קיים!!! סתם חור… – (אליכין משהי מכירה אותו בכלל?!) אליו בכל פעם צריך לנדוד…. אך הפעם ההרגשה הייתה קשה מנשוא! ללכת לנחם את אמא…

המשפחה של אמא לא חב"דית, הם דתי לאומי כזה… כשאנו שם הם "תמהים" למה אנחנו לא אוכלים מהבשר ומהפירות (ספק אם זה מעושר…), ולפעמים זה גם אפילו "מעליב" אותם. הם חושבים שאנחנו אוהבים אוכל שלנו, וביתי… (אני באמת אוהבת אוכל איסטינסטי וביתי ללא מגע יד אדם זר, אבל לא תמיד זה "הולך" העיקר זה כשרות המאכלים שאנו מכניסים לפה! לא?!), החלטתי שבגלל שזה כיבוד הורים אני מתגברת והולכת…

הגעתי הם דווקא היו נחמדים אלי, עזרתי במה שיכולתי וניסיתי כמה שיותר להקל מעליהם את האבלות.

בערב הודיעו חגיגית שרבנית מראשון לציון תבוא ותרצה על מה אנו עושים לאחר שהמנוח כבר לא איתנו…. לכאורה לא התכונתי להיות נוכחת, אך משהתחיל השיעור ראיתי שזה הולך ונהיה מעניין.

לרבנית הזו הייתה מטפחת שמכסה את כ-ל השער בצורה משביעת רצון, ולבשה – שכמייה צנועה ופשוטה. ידעתי שהיא מהסגנון של ספרדים צנועים ותמימים. היא דיברה דברים נכונים… יהיו אנשים שיגידו – 'איך את מעיזה בכלל לשמוע הרצאה מאחת כמוה???' אני אחת שמקבלת את כולם וכשאני אומרת כולם אני כוללת גם את אותה רבנית. דיי הסתקרנתי לדעת מה היא אומרת על חב"ד! מה היא? נגד? בעד? אני חושבת מחשבות עליה בראש והיא ממשיכה להרצות,

ופתאום היא אמרה:"חב"ד? זה לוכד! זה מחייב צריך לפעול! לעשות!!! אין אצלהם דבר כזה "מנוחה"! נכנסת? זהו! את בפנים אין איך לצאת! אני אומרת לכן נשים יקרות! בסוף כל העולם יהיה חב"ד!!!" כולי הסמקתי! פתאום הרגשתי גאווה! כן גאווה אני שייכת לתנועה הזו! "הלוכדת" "הנותנת" הדודות שלי הסתכלו עלי ואני חייכתי, היא המשיכה לדבר ואמרה מס' מילים על הרבי. בסוף היא הזכירה את העניין של אגרות קודש! התרגשתי!!! היא ממש יכולה להיות חב"דניקית חשבתי לעצמי…

היא המשיכה: "לכו לבית חב"ד בחדרה ותגידו להם שאיזה אחת "תימהונית" (ככה היא קראה לעצמה) אמרה שהן ילכו ויפתחו באגרות קודש על המצב ובעצם על כל דבר…" הדודה שלי הביטה אלי וכאילו חיכתה שאומר 'יש לי אגרות קודש את רוצה לכתוב?' אבל, לא היה לי איגרות…. (למה צריך אגרות אם אני הולכת לנחם??? מה לעשות אני לא ממש חסידית…) אז פשוט העפתי מבט על הספרייה בתקווה שתבין שפשוט אין לי! היא הבינה והסיפור נגמר…

יהיו כאלה שיאמרו "נכון הרבנית הזו צודקת! אבל מה עושים בפועל???"

גם אני שאלתי את עצמי על זה הרבה ולא הייתה לי תשובה! (אז לא הייתה לי משפיעה).

עד, עד שיום אחד הגיעה הזדמנות לקרב ולהראות מה זה חב"ד!

היה לנו בבית ספר טיול ללונגל! איזה שמחה! איזה ששון! ועוד יותר מזה בנות שהיו איתנו ביסודי יגיעו! הולך להיות "אקשן" חשבתי לעצמי…

הגענו והתחלתי לעשות כיף, כידוע בכדי להגיע למגלשות ולהתגלש צריך להמתין בתור אחד ארוך מאוד… טוב ידעתי שאין לי מה לעשות בנידון וחיכיתי בתור… לאחר מספר דקות אני רואה כמה פנים מוכרות… יו זה החברות שלי מהיסודי… טוב חיבוקים שאלות ו… ברור שהוזכרו מספר פעמים את המילה חב"ד ופתאום משהי אומרת "איך סבלתי ביסודי של חב"ד!! שכנה שלי אמרה לאמא שלי רק לחב"ד, ואמא שלי הקשיבה לה! איך סבלתי! כל היום צניעות, מרפקים, פתח צוואר וחצאית… ו… אני לא אשלח את הילדים שלי לחב"ד!"

נשמתי עמוק, והמוח התחיל לחשוב – מה לומר? מה להגיד? איך לקרב? איך להסביר? ורק שאלות מתרוצצות בראש ואני מנסה למצוא איפה התשובות?… פתאום הכל צף ועלה לי לראש, כל כך צלול וכל כך מובן שלא הייתי צריכה "לשבור" את הראש יותר!

לפני מספר שבועות מסוף הלימודים הכריזו על מבצע צניעות בתיכוני חב"ד בארץ, המבצע הוא של נשי ובנות חב"ד בארה"ק, שהחליטו להרים את הכפפה ולטפל בזה. ברגע שהכריזו על מבצע צניעות, "חשבתי" שאני ממש צנועה ואפילו חבל שאשתתף ו… בקיצור יצר הרע "בפעולה", כל הפרסים שהובטחו סנוורו אותי ואמרתי אפילו שאני ממש "צנועה" אני אשתתף… (אומנם אני צנועה אבל לא ממש, יאמרו המכירות אותי).

בחלק מהמבצע היה צריך ללמוד מחוברת קטע יומי על כל ההיבטים וההלכות של הצניעות. טוב אני, ממש "חרשתי" על החוברת של הצניעות, והנה באה לידי הזדמנות להראות לעצמי כמה שאני יודעת אותה "מצוין"! ועתה היה לי מה לענות לאותה נערה ששאלה אותי על זה!

לפני שאמשיך, אני רוצה להודות למארגנות המבצע, שפעלו באופן מדהים! והפיקו את המבצע הזה לחיזוק הצניעות של בנות חב"ד!

אמרתי לנערה: "יש לי שאלה אלייך!" היא עמדה דרוכה, לדעת מה אשאל אותה (כפי דרכו של יהודי פתחתי בשאלה…) "אם היה בידייך יהלום, בשווי מיליוני מיליוני דולרים, היית יוצאת איתו לרחוב, ככה חשוף לשמש, לראיה של אנשים, לראיה של אנשים חמדנים? או שהיית יוצאת עם היהלום לרחוב רק שהוא עטוף, שמור, מכוסה היטב ובלי שאף אחד ידע על כך?"

היא לא כל כך קלטה איזה "פח" אני טומנת לה והיא ענתה "מה זאת אומרת? הייתי ממש שומרת אותו הכי טוב שיש!"

עניתי לה בהתלהבות, (מסתבר שאפילו ארבעת השנים שהיא למדה בחב"ד היא ממש מבינה למה צריך לשמור על צניעות ואפילו שהיא לא ממש אוהדת חב"ד היא עדיין למדה מהם משהו…)

"בדיוק!!! את חלק ממהותו ועצמות של הקב"ה חלק מה' ממש! את יהלום את יקרה! את צריכה לשמור ולהגן על עצמך! על החלק שממהותו ועצמותו של הקב"ה!"

היא ממש הייתה בהלם ממה שעניתי לה! והתחלתי להסביר לה הסברים "שמניחים" את הדעת לגבי הלבוש בפועל. למשל-מרפקים- בין הכתף והמרפק יש כח חזק לעורר תשומת לב, לכן יש להקפיד ולכסותו בכיסוי מתמיד, ע"י שרוולים המגיעים קצת אחרי המרפק. ממש הרגשתי שליחות! היא התפעלה ממני וגם הבנות שהיו סביב אמרו "בואי תרצי באולפנה"…

המסקנה לכל מי שקראה את הסיפור שלי ולכל בנות חב"ד – תתחזקו בגאווה החב"דית שלכן! אפילו אם זה נראה שהאנשים האלה הם ממש לא מחבבים חב"ד, בכל אופן יש להם חלק "מהדייסה של תומכי תמימים"…

הם מאוד מעריכים אותם ואת עבודת הקודש שהם עושים! אף פעם לא להישבר! לדבר עם המשפיעה על הלבטים שלכן… אנו בנבחרת מאוד מיוחדת! תלמדו על צניעות, על התניא, על החסידות שלה אנו משתייכות – לחב"ד, "אל תבוש מפני המלעיגים" תעני את מה שלמדת!!! זה שליחות! ועוד יותר מזה תראו דוגמא אישית!

אם למשל דיברת עם משהי על העניין של חלק אלוקה ממעל ממש, אל תאמרי לה לשון הרע "עסיסי" שממש חיכית לספר אותו למישהו… כי רק לפני מספר דקות אמרת לה שלכל יהודי יש חלק אלוקה ממעל ממש, לא?!

בהצלחה לכולן בעבודת השליחות ושנזכה תכף ומייד להתגלות הרבי!!!