יושבת מסביב למדורה עם כל החניכות,  הלילה האחרון בקעמפ… מסתכלת סביבי, הדמעות בעיני הבנות מפליאות אותי. מה, באמת הן נהנו? הצלחתי לגרום להן להנות ולרצות להישאר?

מסביבי יושבות בנות מכל הסוגים, שליחות, כאלה שמתקרובות וגם כאלה שעדיין די רחוקות, אך הקעמפ הזה איחד את כולנו בתפילה כל יום, פסוקים במסדר, שיעורים וברכות הנהנין… מסתכלת על כל חניכה ומנסה לחשוב מה הקעמפ הזה השפיע עליה כי ללא ספק הוא השפיע!! ואז אני גם נזכרת שלא אני זאת שגרמתי להן להנות, זה הרבי! זה המשלח! הוא עשה פה הכל!!! בלעדיו לא הייתי מצליחה לעשות כלום, כי מה אני בסך הכל? שליחה קטנה בצבא גדול…
אני מביטה לאחור, לימים שעברו, ללילות ללא שינה ויממות מלאות עבודה ומבינה שכל מה שהלך כאן היה למעלה מהטבע, כי מאיפה למען ה' הכח ליחדה קטנה לעשות כזה קעמפ שישפיע, יחדיר וילמד…??
הבנות למדו דברים חדשים וגם אם לא בטוח שתמשיך עם מה שהתחילה כאן גם בבית, אין ספק שבכמה שלבים בחייה היא תיזכר בקעמפ הקטן הזה שלימד אותה דברים חשובים בחיים. זה הרי בכל זאת לא הקעמפ שלי…

זה הקעמפ של הרבי!!!!!