ארמון מזהב, זהב המון!                         

עמדו לצידו שני שומרים מחויכים,                                                    

עם חיוך של מלאכים,                                                                                           

נכנסתי בלאט, מפחדת להרעיש,                                                     

אך בארמון לא היה איש,                                                              

ספות נוחות ולבנות שם היו,                                                        

ותמונות נוף מרהיבות על הקיר ניתלו.                                                             

מוזיקה ערבה התנגנה באוזניי,                               

איזה יופי! זעקתי, בחיי!!                                                      

אך גרוני ניכר, הייתי כה צמאה,                                                       

 ובר משקאות אדיר בלחיצת כפתור התגלה,                        

משקאות מכל הסוגים והמינים,                      

וגם עשרות ואלפי מעדנים..                                                    

להנאתי מילקשייק שתיתי,                        

וגם גזוז תותי פרוטי,                                                             

אך מים רציתי,                                                      

 אותם דווקא לא מצאתי,                        

עשרות משקאות מסוכרים,                               

אך אין מים קרים,                         

לאחר מכן הפנמתי,                                                     

כשיש מיצים מרעננים

 מי צריך מים חסרי טעמים?!                       

לגמתי עוד ועוד משקאות מתוקים,                       

 והאוכל? כל כך טעים!!                               

אולם ככל שחלפו הימים,                                                             

גרוני התחנן לכוס מים קרים,                                                       

לא מצאתי, פשוט לא,                           

והייתי צמאה,  צמאה מאוד!                         

מתוך ייאוש צעקתי                               

"מים!!" פיללתי.                                                     

מביטה אני לשמים,                        

 מים… התחננתי.                                                    

וכמו מתוך חלום,                                                       

טיפות מים טפטפו, כמו מסמנות לי אותן ללגום.                                                                                           

 אט אט המים החלו לנגוע בקירות הארמון,                                                                          

 ורעש מהומה, זעק כל ההמון.                               

הצבע החל להתקלף, הזהב החל להתפורר,                      

התגלה ברזל חלוד וקודר.

הכל היה שקר, הכל היה מרמה,                                                                      

כל הארמון היפה והמבטיח הוא בעצם עורמה!                                                                            

הברזל חלוד, משחיר,                        

פתאום התגלה שהזהב הינו אלה סתם קיר!

הבטתי סביבי,

הבנתי. לכן לא היה פה מים…                                                      

המים המיסו את השקר, המים הראו לי את האמת.                                                       

יצאתי מהבקתה החמה, רציתי להתאוורר,

הגעתי למקום קר וקודר,                                                      

המים, הראו לי את האמת הקדושה, התורה!

"צמאה לך נפשי…!!!"

                                  (לינוי טל, תודה עצומה למורן פ. המדהימה על העזרה..)