-
איך ניתן להמשיך לחייך אחרי פגישה מאכזבת?!
אילוסטרציה (למצולמת אין קשר לכתבה)הוא התחיל לחפש את הזיווג שלו בגיל צעיר מאוד תמיד הרגיש בשל להתחתן, בוגר יחסית מבני גילו ושאיפתו הייתה להקים בית בישראל. אבל איך אומרים, "אנשים מתכננים והקב"ה צוחק" • מדברים כאן באתר בזמן האחרון הרבה על נושא השידוכים, סוגיה שכמו שפתחנו בסיפור יכולה להיות גם מסע ארוך וכואב. כיצד ניתן לעבור תקופה זו בהצלחה? איך ניתן לאחר אין ספור פגישות מאכזבות עם כל יצורי האנוש (כשדווקא הייצור המיועד לך התנדף לו בינתיים...) להמשיך לחייך? • מושקא קראפט, בטור תגובה ועידוד מחזק
הוא התחיל לחפש את הזיווג שלו בגיל צעיר מאוד תמיד הרגיש בשל להתחתן, בוגר יחסית מבני גילו ושאיפתו הייתה להקים בית בישראל. אבל איך אומרים, "אנשים מתכננים והקב"ה צוחק", ולא תמיד התוכניות שלנו מסתדרות עם התוכנית האלוקית.
הוא חיפש שנה ולא מצא שנתיים והמיועדת עדיין מתמהמהת מלבוא, לבסוף עברו כבר יותר משני עשורים כשהוא עדיין ברווקותו.
בצר לו הלך להיוועץ, לבקש ברכה ונחמה מגדולי ישראל מכל החוגים. באחד מעשרות ביקוריו אצל רבנים שונים קיים מפגש עם רב גדול שאמר לו בזה הלשון: "עוד לא הכריזו על זיווגך בשמיים" … כך אמר ולא יסף.
הוא יצא מבית הרב שבור ונכלם את המסקנה מדברי הרב לא היה צריך להכריז, היא הייתה ברורה כשמש "אז מה, חשב לעצמו זה אומר שהפלונית המיועדת להיות אשתי עוד לא נולדה מתי אם בכלל אזכה להכירה?".
לאחר מספר חודשים בודדים הוא בא בברית הנישואין עם גיורת הנחשבת כקטן שנולד.
כששמעתי את הסיפור הזה בפעם הראשונה המושגים "אלוקות במוחש" ו"בטחון בה' " קיבלו הגדרה מחודשת. יכול להיות שתיוולד למציאות חיים (ב"ה שומרת תורה ומצוות…) תתרגל לחיות בהשקפת עולם מסוימת, תשנן את המשפטים "הכול משמיים" "ויהיה טוב" באופן ספונטני ועדיין כפי שהרבי כינה זאת בשיחת כ"ח ניסן תישאר בגלות. "גלות פנימית בעבודת ה' " לעניות דעתי היא, שרוב הפעמים ככל הנראה האדם לא באמת מזדהה עם מה שהוא אומר או עושה, כלומר ההסברים וההבנה קיימים בחוכמה, הבינה מרחיבה את הנקודה עם השכנועים והפעולות שלה, אבל איפשהו בכוח הדעת זה נתקע.
אתה לא באמת מפנים את הדברים שאתה משחרר כמו "מנטרה". ולמה זה באמת קורה? כי רוב הפעמים אנחנו לא זוכים לראות שיש מנהיג לבירה זו "בלייב", לא תמיד הניסים הם גלויים, לפעמים נדמה לנו שרק את השמחה שלנו הקב"ה שכח, ומה יהיה עם המשכנתא שצריך לשלם? והנסיך הקטן שמתמהמה מלבוא?
אז מה באמת הפתרון? כיצד ניתן לצאת מהגלות הזו? לאמיתו של דבר נקודת המוצא של הפתרון קיימת כביכול כבר בבעיה עצמה. אם המקרים בהם אנו נוכחים לדעת שאכן "אצבע אלוקים היא" נדירים וניתן לספור אותם על כף יד אחת למה לא לשחזר אותם שוב ושוב? למה לא להיזכר ברגעים הקטנים שהקב"ה כן זכר אותנו, בסיפורי השגחה מופלאים ששמענו שגרמו לנו להפנים שכן, יש דברים שאנחנו לא מבינים בשכלנו המוגבל, הם נשגבים מבינתנו ובעצם "אין רע יורד מלמעלה".
מדברים כאן באתר בזמן האחרון הרבה על נושא השידוכים, סוגיה שכמו שפתחנו בסיפור יכולה להיות גם מסע ארוך וכואב. כיצד ניתן לעבור תקופה זו בהצלחה? איך ניתן לאחר אין ספור פגישות מאכזבות עם כל יצורי האנוש (כשדווקא הייצור המיועד לך התנדף לו בינתיים…) להמשיך לחייך?
התשובה היא כפי שאמרנו קודם, להיזכר דווקא ברגעים הקשים שלך (ולכל אחד ישנו הקושי והניסיון הפרטי שלו), בניסים פרטיים שקרו לך או ששמעת עליהם, שבהם נפל לך האסימון כן, "מישהו הולך תמיד איתי"…
כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
הגדלה
הסיפור היה שהוא התפלל ובזכות התפילה הוא זכה
שלום לכולם.
אני באה ממשפחה של 12 נפשות ב"ה (עם 7 נשואים, לעת עתה:) בשנים האחרונות יצא לי להיתקל אפשר לומר, לא מעט עם הנושא הזה. הייתי אומרת בלשון המעטה(ובכאב) שהצורה שבא הדברים האלה מתנהלים אצלנו קצת לוקה בחסר, והייתי מצפה שדווקא בתנועת חב"ד שמתאפיינת בקירוב רחוקים ישימו לב גם קצת על "אנ"ש".
רבות דובר על המצוקה והקושי וכן על הצורך להתחזק באמונה(שזה חשוב כשלעצמו), אך לעניות דעתי צריך להתמקד כרגע! במציאת פתרונות מעשיים ופרקטיים. יש לעשות השתדלות עד כמה שניתן מצידנו(והשאר משמים) בכדי לשנות את המצב הקיים בשטח.
ישנם לא מעט "חסמי תרבות" שמשפיעים בצורה כזו או אחרת על התחום הזה, ואפשרי ע"י הבנה נכונה של הגורמים והעלאת המודעות אליהם לנסות לשנות אף לו במעט את התפיסה הפרטית שלנו ואולי גם של כמה אחרים.
מפאת חוסר הזמן, לעת עתה אני יעלה מקרה אחד שהייתי עדה לו שנתן לי קצת פרספקטיבה עם אילו דברים אנו כקהילה אמורים להתמודד.
זאת הייתה הצעה רגילה לחלוטין, גם הבחור וגם הבחורה היו אותו סגנון בדיוק; רוחניות, השקפה, מסלול לימודים, בית חבד"י וכו". למעט דבר אחד, השם משפחה של אחד הצדדים היה שם "מפוצץ" וד"ל. ניתנו פרטים ומספרי טלפון לבירורים, והייתה הפוגה של כמה ימים שבסופם החלו לצוץ שאלות כגון:
א) מה שם המשפחה של האמא מבית?
ב) האם גם הסבים והסבתות חבדניקים?
ג) מי הם המחותנים של המשפחה?
ועוד כמה שאלות שהמכנה המשותף לכולם זה השאלה הכ"כ פשוטה, שלא היה להם את האומץ לשאול במפורש- האם למשפחה הזאת יש ייחוס??
כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם, הסיפור לא נגמר טוב. לאחר בירור קצר עם השדכנית התגלתה עובדה עצובה, רצון הבחור/ה לא היוו משקל בכלל בהחלטה. ההורים לא אפשרו להם להיפגש אף לא פגישה אחת.
אפשר כמובן להצטדק ולומר שאלו היו שאלות ממניעים אחרים לגמרי, אבל לא במקרה הזה. אני יכולה לומר בוודאות בהסתמך על השדכנית(אמינה וידועה) שהשידוך בוטל בגלל שיקולי ייחוס ושם טוב נטו!!
אם זה היה מקרה חד- פעמי ניחא, אבל אני מספיק מעורה בחברה כדי לשמוע מה קורה עם הבנות האחרות… ואני מזמינה את הסקפטיות שבניכן לצאת לרחוב ולשמוע סיפורים דומים.
שאלתי היא: הרי ידוע שחב"ד מקרבים מאות אם לא אלפים כל שנה, וידוע שישנם כבר המון משפחות חבד"יות לכל דבר ועניין שאינם נצר למשפחה חבד"ית מיוחסת, והמספרים רק הולכים ועולים ב"ה.
האם לא הגיע הזמן בהתחשב במצב שבו עולם השידוכים שרוי בו, ובזה שאין לזה שום מקור תורני ידוע ואף אפשר לומר שזה נגד דעתו המפורשת של הרבי , למוטט את החומות הבלתי נראות (והכ"כ מיותרות) שחלק מהמשפחות יצרו לעצמם, ולמנוע מצב שבו יש אנ"ש סוג א', ואנ"ש סוג ב'?
ישנם עוד נושאים רבים שאפשר להתייחס אליהם כגון:
– משיחסט"ים ואנטים
– קונבנציות חברתיות שנוצרו אצלנו
– אי כנות מצד השדכניות
אני מאמינה שרבים וטובים!!! נכוו מהם, ואפשר וצריך לדבר על זה ולהוביל לשינוי תפיסתי(גלותי משהו) אצלנו.
בברכת כתיבה וחתימה טובה!
אני מאחלת לכל המצטרכות שתמצאו את זיווגכם במהרה ובקלות.
ושכחתי להוסיף: מומלץ להתנדב בשמירה אצל ילדים מיוחדים או לחילופין לבקר בבתי רפואה או בתי אבות ולקבל קצת פרופורציות על הבעיות… (לא שהקושי של הרווקות הוא קל אבל לראות שיש עוד דברים לא קלים בעולם:)
נכון מושקא. ממש ממש נכון. תודה!
בס"ד
כ"כ נכון!!!!
ולדעתי רוב הכאב מגיע מלחץ חברתי שהחבירות עושות בעצמם ומשפיעות בזה בסביבתן ואז אם מישהיא רק מגיעה לתחילת שנה ד' היא כבר סבתא בשביל השדכניות המהוללות הסביבה וכך זה גם בהרגשה האישית שלה או רק החיוך עם ה"בקרוב אצלך" משגע…
ב"ה אני לא נלחצת מהנושא הזה ואני מתפללת באמת בשביל עצמי ואחרים רק מתוך אמונה ולא מלחץ מקווה שאמשיך כך ושאף אחת ממנו לא תתנסה בדבר הכואב והמפרך של פגישה עם כמה בחורים…שלכולן תיהיה גאולה פרטית וכללית משיח נאו!
רציתי לכתוב בנושא כתבה…
בהזדמנות….
וואי את מזה צודקת.. החברה עושה לחץ אדיר!! זה קשה ממש, כבר יוצאת לך הנשמה מרוב כאב.. הבחרה זה ככ משמעותי ומשפיע, בעזרת ה' עוד השנה (עד"!!) כל מי שזקוקה לזיווג הגון ש/תתברך בו! אמן!! ולכל הבאות לאחריה…!
מחזק אבל בכל זאת קשה לבצע…
הכל מטוב ויפה כל כך קל לומר 'הכל משמים, אין רע יורד מלמעלה.. הכל לטובה, כל עיכבה לטובה וברכה' ב א מ ת אפשר להאמין?! ב א מ ת אפשר לעשות לקיים את זה?? זה כל כך קשה, הנשמה מיוסרת כבר.. איך?? איך אפשר?!
את צודקת! באמת קשה לבצע! מזדהה עם הקושי! אבל אני חושבת שיש פיתרון, והוא להיות מובילה והכוונה היא: להחליט איזה רגש להרגיש דהיינו "למה שאני ייתן לכל מיני סטיגמות ורעיונות להשפיע עלי איך להרגיש??? אני יהיה זו שאחליט איך אני מרגישה! ואם אני אסתכל כל יום ויום על הדברים הכי פשוטים (לכאורה) שיש לי בעולמי הרי שאני פשוט עשירה!!! ב"ה! אני הולכת! יש לי הורים! אני רואה! ושומעת! יש לי אחים ואחיות! יש לי תורה ומצוות יש לי רבי, יש לי חברות טובות, יש לי כסף, יש לי אחיינים, יש לי כישרון ב… וב"ה יש לי גם כעת הזדמנות לשאת תפילה ל-ה' מעמק הלב שימציא לי את זיווגי האמיתי בקרוב ובקלות ויש לי גם זמן לעבוד על מידותי כדי שבייתי יהיה בית חסידי אמיתי מבוסס על התורה והמצוות בחים מאושרים בכל!! אוהבת ומאחלת בהצלחה!!:)