אמא חנה לבית המקדש מגיעה

ובידיה תינוק קטן, עולל

לפני שנתיים אותו היא ילדה

וזה עתה הוא נגמל.

אנא ה', קבל מתתי

זהו בני יחידי, מחמדי

עת הקדשתיו לך, ריבוני

ידעתי כבר אז כי אקיים  נדרי.

ציפיתי, האמנתי, התפללתי, ייחלתי

קיוויתי בכל ליבי כי תתקיים משאת נפשי,

ועכשיו, הגיע הרגע

בו עומדת אני לכבודך

ושמואל יקירי לך הוא נמסר,

בבטחה ובידע כי זה המקום בו יגדל

לחסיד ירא שמיים ולמדן.

חנה

חנה, הסיפור הנצחי שמלווה אותנו מאז אירע ועד…לשנה הקרובה. אז מה בעצם קרה שם?

"ויהי איש אחד מן הרמתיים צופים.." אז איך שמסתכלים על השתלשלות הדברים הם נראו בערך כך:

לאלקנה ישנן שתי נשים חנה ופנינה, לפנינה יש משפחה צפופת אוכלוסין, וחנה-עקרה.

 מגיע היום בו אלקנה זובח ,לפנינה וילדיה האן מחלק את המנות כמספר הראשים ולחנה- מנה כפולה.

פנינה מציקה באופן שיטתי לחנה, ואף שלשם שמיים נתכוונה -כדי שתתפלל חנה ותיפקד, הרי שמובא לנו: "שטן ופנינה לשם שמיים נתכוונו" כך שההשוואה, מכל כיוון, לא נראית כמחמיאה.

אלקנה מנסה לרצות ולפייס:"למה תבכי ולמה לא תאכלי..(-כנראה שאז לא ממש שמעו על חוג שומרי משקל..)..הלא אנכי טוב לך מעשרה בנים"

חנה מחליטה לשים קץ לסצינה הבלתי אפשרית הזאת.

היא עולה לשילה, רואה את עלי מרחוק 'שומר  את מילותי'ה'  אבל, זה לא ממש 'מזיז' לה. היא

מחליטה 'ללכת' על זה עד הסוף!!!!

היא נמצאת במצב קריטי מבחינתה 'קו אדום', מרת נפש. מתוך בכי עצום ומתמשך היא פונה לה' ונודרת: ה' אם תעניק לי בן, אני מבטיחה, נודרת, כי אתן אותו לפניך כל ימיו.

ועלי ,'שומר את מילותי'ה'. היא לוחשת את תפילתה אך קולה אינו נשמע, מתרפקת בתפילתה כבת אצל אביה, אך הוא- חושבה לשיכורה.

ופונה אליה- באזהרה, אמירה,כי, לבית המקדש לא עולים לאחר 'פארבריינגען' המלא בשתי'ה חריפה. לאחר דין ודברים מתפייסים , מתבהרים הצדדים והכהן מברכה כי ה' הטוב ימלא משאלתה.

לתקופת הימים יולדת חנה, ואלקנה לבדו עולה, היא נשארת להניק,מתמסרת לגמרי לגידולו החסידי במשך שנתיים!!!(תראו לי היום דבר כזה!) ואלקנה לבדו עולה. לאחר שנתיים היא עולה, ומעלה עמה מנחה מכובדה. היא מודה לה' מעומק ליבה ונושאת תחינה מיוחדת במינה המסתיימת במשאלה העיקרית של עם ישראל לתקופותיו:..וירם קרן משיחו".

 חברותיי, בעיניי זה  נראה כך:

דבר ראשון חייב לבוא שלב הריקנות, זאת ההרגשה ש'אין לי כלום' ו 'מה שלא יהיה לא יעזור עכשיו'., זה בא לבד בלי הזמנה מיוחדת. וזה יכול להיות בגלל כל מצב נתון זה או אחר.

אחר כך זאת'י ההרגשה ש 'רק תפילה יכולה לעזור'.

השתפכות הנפש היא השלב הבא הטבעי, לדבר עם הקב"ה כמו שמדברים עם מישהו הכי קרוב . לומר, להסביר, להתחנן, לבקש, לקבל קבלה טובה, ולדאוג, בעצם להיות כלי לשפע שוודאי הולך לרדת.

השלב האחרון ואולי המשמעותי ביותר בסיפור, זה בעצם, שכשבאים להודות על הניסים הפרטיים שקרו לנו לא לשכוח, לזכור ,לבקש  כי כל עוד שהגאולה הכללית לא הגיעה אז גם הגאולה שלי לא שלימה!!

בתפילה לגאולה הפרטית והכללית בקרוב ממש, אמן!!!

בעיניי זה כך, ובעינייך?