משל למלך רם ונישא אשר חלש על ממלכה אדירה ונפלאה שהשתרעה מההרים הרמים במזרח ועד למקום בו נושקים השמים לים, במערב.

גדול ואדיר, טוב לב וחכם היה המלך, אמיץ ורחום, הדור ונאה. את כל זמנו, מרצו וכוחו נתן המלך לטובת בני עמו בכל אשר יכל. כל נתיניו אהבו אותו, כיבדו אותו ויחלו למוצא פיו.

פעם אחת, חפץ המלך ביקרו של אחד מנתיניו ורצה לשמחו, לכבדו ולהעשירו עושר רב. קרא לו המלך לחדרו ולחש על אזנו: "שמע נא בני יקירי: רוצה אני להעניק לך ממיטב אוצרותיי, למען תהיה עשיר וימיך יעברו עליך ועל צאצאיך בטוב ובנעימים! אך על אוצרותיי מופקדים אוצרים וגזברים, אשר כל אשר יחפצו הוא לקטרג על כל מתת יד ועל כל דורון!

דע לך בני, כי מנימוסי המלכות אשר לנו, כתוב בספר ולא יעבור, אשר בבוא היובל יתקע בשופר גדול, וילכו סופרי המלך ומשרתיו וכל אשר מלאכה ומעש לו בבית המלך ויאספו אצל השער החיצון אשר בפאתי הארמון ויקחו שלום מאת המלך ויברכו את פרחי הכהונה אשר ימלאו את מקומם.

והנה, שלהי היובל תמו והגיע העת! הערב כבא השמש, לכשהשעון העתיק בטרקלין יורה על השעה השמינית, יסורו האוצרים מעל שולחנם וילכו! עד שיגיעו לוקחי חוקם איש לא ישית את ליבו לאשר יארע שמה.

ועתה בני שמע בקולי לאשר אני מצווה אותך! הכן מבעוד מועד את ציקלונך כי בעת הזאת אכניסך לבית האוצרות!

בראשית יהיה המבוא, אשר דרכו יבואו. וקירותיו עוטים ציורים מכחול אומן וקישוטים מעשה אמן אשר משמחים את העין ומרנינים את הלב. אל תטה את ליבך אליהם! מהר חושה ואל תעמוד.

לכשתסיים לצעוד במבוא, יישאוך רגליך אל ההיכל. ובהיכל יהיו ספרים וכתבי יד אשר חכמי העולם כתבום ותבונה רבה בהמה. אל תעיין בם.

בצפון ההיכל יהיה הפתח אל האולם. ובאולם יהיו בגדי רקמה ושש, עורות אילים מאודמים ועורות תחשים, כלים נאים ומהודרים, חיטובי עץ ופיסולי שן שיש ואלגביש. לבל יסיחוך.

בקצה האולם יהיה שער אל החדר. ובחדר זהב כסף ונחושת, רבים כחול הים, אשר מארצות רבות קיבצנום. אל תעט אל השלל!

במעלה החדר יהיה פישפש שיובילך אל התא ובתא אבנים טובות ומרגליות, אודם פטדה וברקת, נופך ספיר ויהלום, לשם שבו ואחלמה, תרשיש שהם וישפה, מבהיקים, נוצצים ומאירים אשר כזוהר הרקיע מזהירים… אותם תראה, ומהם תיקח. קח, שנה ושלש, מהר ומלא את ציקלונך וחושה אל תעמוד, הימלט בטרם יגיעו הפקידים אשר עתה מונו, ויעוטו למלא את מקומם ולבצע את תפקידם ויעצרוך! שעה אחת לך בטרם ייראוך.

שמח הנתין שמחה גדולה, הכין את ציקלונו והמתין בקוצר רוח לשעה היעודה. ויהי, כאשר אמר לו המלך כן היה, ובקרוא האורלוגין העתיק שמונה צלצולים, נעתקו האוצרים ממקומם וילכו.

בעת הזאת הכניסו המלך לבית האוצרות, נשק לו על מצחו ואמר: "לך בני, מהר ואל תתמהמה. אל תשית את ליבך לסובב אותך. זכור: עליך להיכנס לתא האוצרות הגנוזים והחמודים.

שמח הנתין ויישא את רגליו בשמחה ובטוב לבב.

ויבוא אל המבוא וירא את התמונות וידום לבו ותיעצר נשימתו… התמונות היו כה יפות ומלאות חיות עד כי נדמה בעיניו כי שמע את המים המפכים בנחל כפעמונים מגן עדן. את בכי התינוק הכמה לאימו שהלכה לטחון קמח ללחם. את אוושת השיבולים אשר שחו מרוח סתיו של בין הערביים. את הכפירים אשר ישוועו לטרף ושאגותיהם יחרישו אוזניים. את צהלות הסוסים ושאגות החיילים, את ירי הרובים וצלצול החרבות את נאקת הפצועים ואת תרועת המנצחים… ונדמה בעיניו כי שמע את האורלוגין מצלצל תשעה צלצולים…

***

קניות, משפחה, התארחויות והתפנקויות כולם יפים ונעימים המה.

לחזות ביקר כבוד מלכותו של הרבי, הוא המלך המשיח, 770, תפילות, התוועדויות, התחככות עם חסידים, המה האוצר הגנוז אשר כל גרגיר ממנו לא יסולא בפז ולא יומר בעד שום הון שבעולם. נסיעה לרבי היא מרתון תובעני, אשר בו אוספים דליים של התקשרות לרבי. אֶת שתפסידי, לא תוכלי להשלים!

***

בתי יקירתי מחמד נפשי.

לא שמתי לב… פתאום גדלת! רק אמש היית עולל בזרועותיי והיום אשה. את אחראית, טובה, חכמה ואצילית. אני רווה ממך נחת רוח רב.

אף אחד מאיתנו לא מושלם. היית מאמינה? אפילו לא אני! לכן אני מרשה לעצמי לחלוק איתך את ניסיוני בדברים שעדיין לא חווית. אבל, אל תטעי! אני רגוע. אני סומך עליך במאת האחוזים, בכל תחום! אני יודע שכל מה שתעשי, תעשי לאחר שתפעילי את שיקול דעתך ואת מצפונך.

גם בדבר החשוב הזה, נסיעתך לבית חיינו. אני סומך עלייך שתנצלי את הזמן היקר שנפל בחלקך, לדברים החשובים באמת.

סעי לשלום יקירתי, בואי אל בית המלך. "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך" "שבתי בבית השם כל ימי חיי לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו".

בקשי עבורך, עבורנו ועבור כלל ישראל. סעי לשלום, חזרי לשלום ויהי השם עימך!

אבא