זהו. הגיע שלב הסיומים והסיכומים. הגיע הזמן לאוורר את המקלדת שנשארה מיותמת כל החודש האחרון. במשך כל החודש האחרון, חודש החגים, נאלצתי לאגור בבטן את הגיגיי ולשמור לעצמי את התובנות שצברתי. וזה ממש לא היה קל.

האדם הוא יצור חברתי. טבעו לשתף ולהשתתף, לקטר, לסנגר, לקטרג ולהקיא החוצה את כל מצבור השיפוטיות והביקורת. כך שהחגים ערמו אצלי הררי חוויות והגיגים שאת רובם לא תקראו בטור זה.

ערב שבת בראשית אני מוצאת את עצמי מתכנסת פנימה, אל תוך ביתי בו שהיתי בכל החודש האחרון וחוככת כיצד אייצר עוד שבת משפחתית-רבתית עם אוכל מקורי, הגשה ייחודיות ואירוח נעים ומזמין. גם אני מרגישה את תחושת העצב הקלה עם סיומו של חודש רווי בחגים ומריחה את ריחה של ההתחלה החדשה שמחכה מעבר לשבת הקרובה.

הפסוק "ויעקב הלך לדרכו" מצלצל באוזניי בקולו העמוק של אבי עליו השלום. אני זוכרת אותו חוזר מבית הכנסת במוצאי שמחת תורה לאחר ששהה שם במשך כל היום, לאחר שהאלכוהול בדמו התפוגג לחלוטין ואת מקומו תפסה אווירת הרצינות של תפלת הגשם ושרשרת העליות הבלתי נגמרת, שבאה אחרי שעות ארוכות של התוועדות חסידית וריקודים לא נפסקים.

אבא היה מסיים את ההבדלה ומכריז בקול רם "ויעקב הלך לדרכו!". זהו. "אִין חיידר אריין". חוזרים לחיידר. חוזרים לשגרה. כל אחד לפינתו, לשליחותו, למקום בו עליו לפעול במשך השנה כולה בכוחות אותם אגר במהלך חודש החגים הארוך.

שמחות בתורה הקדושה

גם אותנו – הנשים – דאג הרבי מליובאוויטש להזכיר בשמחת תורה כאשר לימד את סדר העבודה של "ויעקב הלך לדרכו" שאחרי החגים. הרבי הזכיר את המשנה במסכת תענית: "לא היו ימים טובים לישראל… וכיום הכיפורים". הרבי הזכיר את העובדה ששמחת תורה הוא החג שחותם את יום הכיפורים ואת העובדה שחגים אלה שייכים לבנות ישראל (ובנות ירושלים) השמחות ב"עטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו", הוא יום מתן תורה ואין כשמחת תורה להזכיר לנו את שמחתן של בנות ישראל בתורה.

גם האחראים על ההקפות השניות בבית הכנסת 'בית מנחם' בכפר חב"ד אליו מגיעים אלפי יהודים מכל גוני הקשת, דאגו השנה ביתר שאת להעלות על נס את מקומן של הנשים בשמחה הגדולה – שמחת התורה והקצו להן מקום גדול (טוב, בכל אופן, העגלות והתינוקות תמיד עלינו) אם בעזרת הנשים ואם בפראנצ'עס שהוקמו בצמוד לקירות בית הכנסת.

לא הופתעתי לראות מאות בנות רוקדות ברחבה הסטרילית והסגורה שהוקצתה להן מחוץ לבית הכנסת כאילו הן חוגגות עם חברתן הכלה את יום חתונתה. לא נדהמתי לראות בעיניהן את השמחה הגדולה בתורה השייכת לכל עם ישראל, אנשים, נשים וטף. "צאנה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו".

יום חתונתו הוא מתן תורה ויום שמחת לבו הוא בניין בית המקדש במהרה בימינו אמן ושניהם קשורים זה בזה כי לימוד וקיום התורה הקדושה יביא לנו את הגאולה האמיתית והשלימה ובניין בית המקדש השלישי.

כן. שמחת התורה שייכת גם לבנות ונשות ישראל. היא אינה נחלתם הבלעדית של הגברים שעליהם מוטלת חובת לימוד התורה.

כוח לצאת לדרך

זהו. נגמר. חלפו עברו להם חגי תשרי ואנחנו נכנסים לשגרת ימי החול של השנה, לא לפני שהקב"ה נותן לנו ברוב טובו וחסדו עוד יום של קודש – שבת בראשית. כאמור, בחב"ד נהגו להכריז עם סיומו של חג שמחת תורה את הפסוק "ויעקב הלך לדרכו", כדי להזכיר לכולם שהשמחה, התפילות, התחנונים והסליחות, נועדו לתת לנו את הכוח ללכת הלאה, לחזור לשגרת החולין בכוונה להתקדם קדימה, לדרך של חיי קדושה שמאירים גם את ימות החול באורו של חודש החגים.

ההוראה הזו תקפה אף היא לכולם. גם לנשים וילדים. נשים צריכות לקחת מהחודש הזה את ההתבוננות באחריות שהוטלה עליהן על ידי הקב"ה – להכניס חמימות, אור ושמחה אמיתית לבתיהן כדי שהבית יהיה בית יהודי שמח בשמחתה של תורה.

למותר לציין שהאישה היא "עקרת הבית" ולא בכדי, משום שהיא עיקרו ויסודו של הבית ובכוחה להביא אליו את הברכה האלוקית.

אני מאחלת לכן ולכל הקוראים שנה של קדושה, שמחה ואושר בגשמיות וברוחניות, שנה של הוספה בלימוד התורה ובקיום המצוות כל אחת לפי יכולותיה.

יעקב הלך לדרכו ומיד פגש במלאכי אלוקים ("ויפגעו בו מלאכי אלוקים"). גם את, אחרי חודש של קדושה ושמחה, צאי לדרכך, למשימות השנה שזה עתה החלה. חורף בריא. א גיזונטער ווינטער!

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. [email protected]