"את התורה הזאת קיבלנו בהר סיני והיא הועברה לאבא שלך, ולסבא שלך ולסבא רבה שלך ולסבא רבה רבה שלך ואותו הדבר היא הועברה לך ולי ולכל היהודים." כך הכריז אבא שלי ליהודי בן הארבעים וארבע שעמד מולו והחזיק ספר תורה בידיו בפעם הראשונה בחייו…

"שמע!" קרא אבא שלי והיהודי חזר אחריו "שמע!" "ישראל! ה'! אלוקינו! ה'! אחד!" ואבא שלי פצח בניגון שמח וכל הקהל הצטרף לריקוד. ניכר היה שהיהודי מתרגש, דמעות עמדו בעיניו… הוא החזיק את ספר התורה בחוזקה וגם כשרצו לקחת ממנו כדי להקל עליו הוא לא הרפה את ידיו…

"זהו היום הכי מאושר בחיי!" אמר היהודי לאחר שהתיישבו מסביב השולחן. הוא סיפר על מחלה שעבר וקשיים. "אני רוצה להרים כוסית למען האושר שלי" הוא אומר "כי עכשו אני לא מאושר… אני עוד לא הבנתי מה זה היום הזה בשבילי…" מוסיף היהודי שמתברר ששמו דוד, אך הוא אינו מהול.

"זה שרקדתי עם ספר התורה", הוא ממשיך "אולי בעוד יומיים אני אבין מה זה היה. אבל זהו היום הכי מאושר בשבילי. אני רוצה להודות לכם על החום שאתם מעניקים לי למרות שאינכם מכירים אותי כלל.. "

הסעודה ממשיכה ואבא שלי מתחיל לדבר אתו על ברית מילה – הוא מסכים מיד!  יהודי – שפעם ראשונה בחייו מגיע לבית הכנסת בגיל 44 מסכים לעשות ברית מילה ללא היסוס!!
היהודי הזה לא היה הראשון. עוד לפני כן היה יהודי בן חמישים ומשהו שפעם ראשונה שהיה בבית הכנסת היה בסוכות תשע"ה, ובשמחת תורה של אותה שנה הוא מחליט לעשות ברית. כשהיהודים הנוכחים שומעים זאת קם אחד ומבטיח לשלם את כל הדרוש, מוהל וסעודת מצווה. מי כעמך ישראל!!

יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות כלל, אך רואים שהנשמה היהודית בוערת בתוכם. זה מחליט לעשות ברית מילה, וזה מתנדב לתרום את ההוצאות… אלה לא דברים שפוגשים כל יום… ובזה זה לא נגמר.

שמיני עצרת – ההתרגשות מורגשת בקהל. סוף סוף אחרי שנים נזכה לשמוע את ברכת הכהנים… אחרי חמש שנים שקהילת ז'יטומיר לא זכתה לכך, השנה זכינו סוף סוף והגיע כהן בן שמונים ושש, שגם כן היה עכשו בפעם הראשונה בחייו בבית הכנסת… מי שזוכה לשמוע ברכת כהנים כל שבת וחג (בארץ) או כל חג (בחו"ל) אולי לא יבין את ההתרגשות העצומה שאחרי חמש שנים זכינו לשמוע ברכת כהנים!!!

עוד מקרה מיוחד שארע השנה:

יום שמחת תורה. כל הקהל רוקד לכבוד התורה ולעיני כולם מרים אחד השלוחים כל כתפיו יהודי בן תשעים ושתיים שיחי' לאורך ימים העונה לשם יענקל. מה הסיפור? יענקל סיפר לאבא שלי שהוא זוכר איך לפני תשעים שנה בדיוק, בשמחת תורה הוא הלך עם אביו לבית הכנסת ואביו הרכיבו על כתפיו. מאז יענקל לא היה בבית הכנסת במשך שנים… משמחת תורה תרפ"ה עד ראש השנה תשע"ה!!! כשאבא שלי שמע שאלו הזיכרונות של יענקל הבטיח לו שגם השנה ירכיבו אותו על כתפיים, כמו לפני תשעים שנה…

חוויות כאלה לא כל אחד זוכה לחוות…
אשרינו שלוחים אנחנו!!! 🙂