-
במת הגולשות: החיים והמסכות
צילום: אודליה ש (אין קשר בין התמונה לכתבה)אחת מגולשות האתר, חיה מושקא שמה, שלחה למערכת קטע מרתק אותו כתבה לאחר מחשבה וחשבון נפש מעמיק • המסיכה החסידית. זו המסיכה העיקרית בחיי. מסיכת הצדיקות והתום. לא, מעולם לא שמעתי על הזמר הזה. בטח, אני אומרת חת"ת מדי יום. אני לומדת בקביעות, בטח, מה השאלה בכלל? • אינטרנט הוא בשום פנים ואופן לא המקום לבת חסידית! קליפת נוגה?! - בואי לא נעמיד את עצמנו בנסיון.. מחייכת לכולם בנעימות מתנשאת • החיים והמסכות
נקלעתי לסיטואציה.המוח פועל לו מחוץ לשעות הקבועות.אני סוקרת את סביבתי. בטח תשאלו לשם מה. ובכן, אני מתלבטת איזו מסיכה לחבוש.אני מחזיקה בכמה מסיכות קבועות.אך יישנם מצבים שגם הן לא מספקות.את מה הן אמורות לספר באמת?– את הצורך. הצורך להיות שייכת.אני בוחנת את הסביבה. מתאימה מסיכה.מסיכה מס' 1.המסיכה החסידית.זו המסיכה העיקרית בחיי. מסיכת הצדיקות והתום. לא, מעולם לא שמעתי על הזמר הזה. בטח, אני אומרת חת"ת מדי יום. אני לומדת בקביעות, בטח, מה השאלה בכלל? לא, אני לא אוכלת את הכשרות הזו.. זה בסדר..אני יודעת את ספר הניגונים בעל פה. וגם את סדר הניגונים.. אני אתחיל כל ניגון שרק יבקשו, גם אם אין לו מילים.אני שומעת רק ניגוני חב"ד וטיפה מוזיקה חסידית שגובלת בניגונים של חצרות חסידיות.. לשמוע זמרים לא חסייים? ה' ישמור! המוזיקה משפיעה על הנפש.. כן, לא בטוח שגם הזמר החסידי הזה שנראה כזה צדיק הוא ההשפעה הכי טובה, אני מחייכת בעילאיות, אבל מה לעשות? שזה יהיה החיסרון שלי.אינטרנט הוא בשום פנים ואופן לא המקום לבת חסידית! קליפת נוגה?! – בואי לא נעמיד את עצמנו בנסיון..מחייכת לכולם בנעימות מתנשאת. כאן אני בראש. מסתובבת רק בחברת בנות לטעמי. אה בטח, אני גם חברה של כולם, כדי לקרב כמובן.אני מוחצנת מאד, שכולם כולם יראו עד כמה שאני חסידית.. אחחח איזה גישמעק של התוועדות!מסתכלות עלי בנות וצוחקות? – רחמנות עליהם, העיקר שאני חסידית.אני. אני. אני.מסיכה מס' 2.המסיכה החרדית.יש לי חברות מכל גווני הקשת החרדית. כאן אני החב"דניקית הצנועה. ברור, כל החב"דניקיות צנועות, פשוט אלו שלא כנראה יותר בולטות. מגלגלת עינים בצדקנות. אני מכבדת את כל הרבנים והאדמו"רים לחצרותיהם. שלא תעזו לגדף לידי את הזרם אליו אני משתייכת, כולנו יהודים. לא, אני לעולם לא אתחתן עם ליטאי, אפילו שפעם זה היה אפשרי.. מה לעשות? היום גם לי יש דיעה בנושא. אייי, גאוות יחידה בטהרתה! האמנם?!מסיכה מס' 3.אני המקבלת.אני הפסיכולוגית של כח בת מזדמנת. מקורבת או אפילו אחת שקצת ירדה מהדרך. סתם חברה מהכיתה, או אחת שהופכת אותי לקרבן הווידוי שלה. אני מזדהה איתה, וכן, גם אני עברתי פעם ניסיון דומה… אני לא אספר לה כמובן. אני הרי הפסיכולגית.מסיכה מס' 4.גומלת חסדים.בטח. אני אבוא להתנדב בשפרה ופועה. ברור! כן, אמא מסתדרת לבד…יש אנשים שבאמת צריכים עזרה. אני רצה מפה לשם. הרי לשם מה נולדתי אם לא בשביל לעשות טובה ליהודי?מבצעים?ברור! הרי זו הוראה של הרבי!! 200 ערכות נשק זה בקטנה..מסיכה מס' 5.אני הפתוחה.אני עושה ככל העולה על רוחי. אני גולשת באינטרנט. אני חושבת על הרבה דברים שמחוץ לפרוטוקול. אני אוהבת מוזיקה ואל תטיפו לי מוסר על הסגנון והזמר. הוא אפילו דתי! וגם אם לא, אז המילים כל כך יפות.. ובכלל, רדו לי מהחיים!זו המסיכה שאף אחד לא מכיר..לפעמים אני תוהה.מי אני בעצם? מי מהמסיכות האלו הן אני האמיתי?אף אחת.כנראה שכל מסיכה כזו, היא אחת מהשאיפות של תת המודע שבי.ומעל כולנה הרצון – לאכול את העוגה בשלימותה.אז מי אני?אני לא מסיכה.אני בסך הכל רוצה הכל.רגע,מה לא ברור?!אז למקרים כל כך קשים כמו עכשיו.. נראה לי שנמציא מסיכה חדשה:מסיכה מס' 6.המסיכה האידיאלית.בחורה חסידית שלא חושבת מעצמה ככה ולא מבליטה את עצמה. אני מתנדבת בשפרה ופועה ובוועדות השונות, אבל רק אחרי עזרה לאמא. שומעת רק ניגוני חב"ד ושירים מהקעמפ. אני לבושה בצניעות, ולא רק בשביל החברות הליטאיות והמשפיעה. אם שגיתי, לא אחבוש עוד מסיכה שקרית, אני פשוט אכתוב לרבי ואדבר עם המשפיעה. כי תמיד יש איך לפתור את הבעיה.אינטרנט אינו המקום לבת חסידית. אבל בלי להתפאר בנושא.בלי שיהיה כתוב לי על המצח: אני בת חסידית.גם לא אכפת לי אם יראו את זה.. כי לא נבראתי בשביל למצוא חן בעיני אחרים, נבראתי בשביל לעשות מה שצריך.ומה צריך?צריך בסך הכל להיות חסידה, חיילת. בעדינות ובדרכי נועם.ולא משנה מה יגידו או באיזו צורה יביטו – "אל ייבוש מפני המלעיגים"והלוואי שלא תהיה זו רק מסיכה.כתבות נוספות שיעניינו אותך:
-
יפה. סוף סוף קול כנה ואמיתי…
למושקא גם אני לא תמיד אני אבל אני משתדלת ללכת לפי מה שהחלטתי שלא משנה מה אני זה אני וכמה שפחות לשים מסיכות הרבה אנשים אומרים שאחרי הפעולות נמשכים הלבבות זה נכון אני לא אומרת שלא אבל אני לא אוהבת ללכת בדרך הזאת כ יאצלי לפחות אםאני יעשה פעולה כלשהו ואחרי זה יתרגש ממנה ויואהב אותה אז באיזשהו שלב זה יגמר כי לא אהבתי את זה מההתחלה וכאילו סוג של שיכנעתי תעצמי לעשות את זה גם אם לא אז מה שיוצא שרגילים לזה מתוך הרגל ולא ממש אוהבים את זה אולי אנשים אחרים כן אצלי לא והלוואי שנצליח להיות בלי שום מסכות לפי דעתי
וואאוו!!!
כל מילה בסלע!!
ותודה רבה ויישכוייח על האומץ..להוציא את מה שמתחולל לי בנפש!!!
איזה כיף לקרוא יצירה כנה, ההגיגים נפלאים שמעלים חיוך מחד וחשיבה רצינית מאידך!!!
אשמח להוסיף פן נוסף ל'-מסיכה' הרב גונית הזו…
אני חושבת שאם נבין מהי מסכה אולי לא נמהר להסיר אותה!!!
על הסרת המסיכה מפניה של השנייה אין מה לדבר זוהי הנהגה של הפך אהבת ישראל בבחינת מה 'ששנוא עליך אל תעשה לחברך'. על בסיס זה נכתבה מצות אהבת ישראל בדרך מצוותיך…
אך גם את המסיכה שעל פנינו לא הייתי ממהרת להסיר.
הייתי רוצה כאמור לבחון מהי מסיכה זו אצלי?, מה משמעותה עבורי?, איזה צורך היא משרתת אצלי?
ולאחר מכן לחשוב על הסרתה החלפתה או אפילו על השארתה….
אז מהי מסיכה בעצם?
מסיכה היא הביטחון שלי בלא מוכר. כן בלא מוכר שלי את עצמי, בלא מוכר ששוכן בתוכי, בלא מוכר שזועק ממעי, בלא מוכר שמחפש את עצמי.
הניסיון להבין מה מסכה זו עושה אצלי? יעזור לנו להבין האם כדאי לרוץ להסירה או שמא כדאי להתבונן לרגע ולהבין מהי מסכה זו בשבילי ? כן בשבילי…
בשבילי מסכה מספר 1: ה-'מסכה החסידית' כפי שכינת אותה, משרתת את הצורך בשייכות.
כן גם אם אני לא עונה על אותן קריטריונים של בת חסידית מובהקת בכל אבריה וגידיה ורחוקה מלהיות מקושרת בנימי נפשי לרבי, עדיין חשובה לי השייכות ובשבילה ולמענה שווה לי לשים עלי את 'מסיכת החסידית' העונה לצורך להיות שייכת.
אני שייכת לקהילה אני שייכת לחסידות אני שייכת לרבי ועדיין לא חייבת להיות שם התנשאות והחצנה התנהגותית…
בשבילי מסכה מספר 2: ה-'מסיכה החרדית' כפי שכינת אותה, משרתת את היותי בת אדם לפני הכל כן גם אם אני לא ממש מצליחה לשאת ולהכיל בתוכי את כל הדעות, העקרונות, האדיקויות למיניהן עדין אין בזה בכדי לפגוע כהוא זה בשאיפה להיות כזו. הרצון לנסות להיות זו שתישאר נאמנת לעקרונותיה מבלי לערב את רגשותיי עם אלו שלא תמיד מסתדרים לי הדברים כפי שהיתי רוצה שיהיו, לא סותר את התפיסה העקרונית לפיה גאוות יחידה היא מעלה בפני עצמה…
רק שמה לעשות שבתוך גאוות יחידה זו (יחידה שבנפש) מתערבבת גם גאוות היחידה של הלעומת זה…
בשבילי מסכה מספר 3: ה-מסכה של 'אני המקבלת' משרתת את הרצון להגן גם עלי מבפנים, כן גם אני חוששת להיפגש עם הצד ה-'נושר' ה-'פוזל' שבתוכי לכיוונים זרים….
מה שמזמין אותי לגלות את הצד המגן הלוחם שבי בדמות ה-'מקבלת הזו' שבעצם מגינה על עצמה מפני רוחות זרות…
בשבילי מסכה מספר 4: ה-מסכה של ה-'גומלת חסדים' כפי שכינת משרתת את הצורך לברוח ממקום שכל כך קשה להתמודד אתו והוא להיות פנויה למשפחתי…
בבית אין התרגשות שיא מעזרה לכבס לגהץ לבשל אלו הם דברים שבשגרה, אז מי זוכר לפרגן שהכול שיגרתי?
אף פעם לא פרגנו לי שישבתי לאכול או הלכתי לישון, אלו הם חלק משגרת חיי…
בחוץ שם כולם זוכרים לפרגן אצל כולן יש לי פינה חמה בלב כל פעולה כל אירוע, מבצע כזה או אחר, החיוכים מתפשטים על הפנים איזה פידבקים נשמעים שם אני נחשבת אז למה לחפש את המוכר והשגרתי בבית אם בחוץ יש התחדשות והתרגשות כל פעם מחדש שאני יוצאת ????
אם נחפש את הפניות בבית לעצמנו לבני ביתנו אולי נפסיק לחפש 'לבלות' בחוץ בלא מוכר, כל זמן שהמצב ופני הדברים לא ממש כך אני מעדיפה את המסיכה של ה-'גומלת חסדים בחוץ..
בשבילי מסיכה מספר 5: ה-'פתוחה' משרתת את הצורך לזעוק את הזעקה שלי בשפה הפחות מדוברת. להביע את הקושי הפנימי האישי שלי, כן שלי, אני זו הנושאת באחריות על מצבי הרוחני, וממני עולה זעקה זו אני לא רוצה להיות כזו שמשחררת את עול המשמעתי זו המשליכה מאחורי גווה את הקבלת עול עליו התחנכתי ולעשות ככל העולה על רוחי. אך מה לעשות והנה לכדה אותי רוח זרה זו שמושכת אותי לתוכה וחושפת אותי אל שלל 'מאוויי החיים' ה-'פתוחים' ה-'מאפשרים' ..
וזעקה זו לבשה לבוש זר מנוכר שאחרות מעדיפות לא להישיר אליו מבט ולהבין מה המסר העולה ממנו..
בשבילי מסכה מספר 6: המסכה ה-'אידאלית' כפי שכינית אותה משרתת את הצורך להיות אותנטית. להיות מי שאת להיות מי שאני אך הייתי בוחרת לאפשר לעצמי לעבור את כל המסע הזה של חבישת המסכות בכדי להישיר מבט לשהות ולהיות עוד רגע בתוך המסע אל ה-'אני האותנטי', גם אם זה פחות נעים גם אם זה פחות נכון, אולי כעת ברגע נתון זה, זה האידאלי שלי ובשבילי. גם אם זה לא האידאלי הרצוי, גם אם זה לא האידאלי לשלמות, עדיין הייתי רוצה להישאר שם מבלי לפחד מרגעים אלו ואז לפרוץ קדימה ולבחור את האני האידאלי שלי בתוך המסע הזה….
וואו. זה מדהים לראות את הכנות, המבט קדימה והלא נרתע מהאמת..
לפי דעתי מסיכה זה לפורים כמו שאומרים במקום חסידי אני צריכה להיות מי שאני ולא לבוא לשבת שכולה משיח ולהגיד שם את כל ספר התהילים עם אני לא עושה את זה לא לא צריך לספר הכלללל למשל שאני שומעת שירים לא דתיים אבל גם לא פתאום לשחק את עצמי סופר חסידית ולהגיד את התהילים וללכת עם חצאיות אמצע כשאני בכללי אני הולכת עם חצאיות יותר מידי ארוכות עד לסוף הרחוב לפעמיים כן פתאום באים לסביבה לא ממש חרדית ודתית אז שם צריך לשים מסכה סופר חסידית כדי לשמור על עצמי שאני לא ירד מהדרגה שלי אבל להתאים את עצמי לסביבה על ידי לבישת מסכות זה קצת לפי דעתי להיות צבועה לא מי שאת מי שאני זה הנפש האלוקית שלי זה האני שלנו ולשם אנחנו צריכות לשאוף להגיע לשאוף להגיע למסכה החסידית בלי שהיא תיהיה מסכה שזה יהיה באמת אנחנו בעצמנו וכל עוד לא היגענו לשם לא לשים אותה סתם רק אם יש מצב של אווירה ממש לא מתאימה ומה שיעזור לי להתגבר עליה זה להראות לכולם שאני דווקא עושה מה שהרבי אמר ואני סופר חסידית וככה לא להיות מושפעת מהם אבל במקום רגיל בבית ספר בבית בשכונה להיות מי שאני ותמיד לרצות ולשאוף להיות סופר חסידית אבל זה רק הדעה שלי ומה שדינה כתבה זה הדעה שלה אני לא רוצה להעליב או לפגוע רק להביע עמדה אז לא לקחת את זה אישי
היפה,
אכן מסיכה זה לפורים..
אבל כאן לא מדובר על מה שנכון לעשות, אלא על מה שבפועל עושים..
את תמיד מתנהגת לפי מה שאת?!
אגב
פעם אמרו לאדמו"ר הזקן שהחסידים שלו צבועים – הם מראים את עצמם כצדיקים למרות שבפועל הם לא..
אדמו"ר הזקן ענה שאם הם צובעים את עצמם, לבסוף הם ייצבעו באמת.. (בגירסה אחרת: כמו שנאמר על מי שמחקה התנהגות של סומא או חיגר – נגזר עליו שלא יצא מהעולם בלא שיהיה כזה – גם החיסידם לא יצאו מן העולם לפני שיהיו באמת חסידים)
כולנו חובשות מסיכות.. זה לא תמיד הדבר הנכון. אבל את ה"מסיכה האידאלית" כן צריך לחבוש גם אם אנחנו לא כאלה.. בסוף זה ישפיע עלינו
יחי המה"מ!!
ואאוו… כל כך הזדהתי עם כל אחת מהמסיכות. תודה רבה לכותבת המוכשרת;)
עוד לא היה משהו שכל כך שיקף את מה שהולך לי בפנים………
מהממממם!!!
נשמע קצת כמו פיצול אישיות..
אבל זה טבעי לגמרי..
הרי בתוכנו יש שתי נפשות…
יש את זאת שמושכת לפה וזאת שמושכת לפה…
לפעמים בא לנו להיות זאת הצדיקה.. זאת שעושה הכל בדיוק כמו שצריך..
ולפעמים.. נמאס.. יאללה תנו לחיות בשקט.. להתפרק..
זה טבעי לגמרי אבל צריך תמיד להיות ערניים, לדאוג שבמלחמה הזאת הטוב ינצח!
ואז…
זה כבר לא יהיה מסכה.. זה יהיה האמת, המציאות האמיתית…
ככה זה בדרך לבינוני.. כלום לא קל… אבל שווה להשקיע.. 🙂
בכל דבר יש פיצול יש דואליות בעולם ככה אלוקים ברא אותו אור וחושך טוב ורע צדיק ורשע זה העולם ואנחנו צריכות ללמוד מתי להשתמש במה
אולי נשמע כמו פיצול אישיות, אבל לחלוטין לא הייתי תולה את זה בשתי הנפשות. המסכה- כל מסכה שהיא- באה מהחלק הלא יפה שיש אצלנו, תרצי- תאמרי נפש בהמית. הנפש האלוקית לא באה במסכה. הנפש האלוקית היא עצמנו האמיתי, ואין מי שיתחפש כדי להיראות "עצמו". מי שמחליטה ל ה י ר א ו ת אולטרה חסידית, להחצין את זה כלפי כולם, לא עושה את זה מכוונות טהורות. גם אם היא לא חושבת על זה הרי שיש לה איזה רצון נסתר: להיות נערצה, שיהיה לה שם של אחת חסידית-חסידית, ואולי אפילו להשפיל אחרות, כל אחת ורצונותיה (אולי בתת מודע). ועל זה הדרך בכל מסיכה שתצוץ אי פעם. היא תמיד תהיה משהו שמכסה על הדבר האמיתי, אולי כמו "קליפה"…
כלכך נכון!!!! רק שממש קשה לחבוש מסיכה אידיאלית…